Froissart's Chronicles, La plaidoirie de la rose et de la violette, Le debat dou cheval et dou levrier, La court de may, Serventois, Le dit de la marguerite, Le dit dou bleu chevalier, Le dit dou florin, Le joli mois de mai, Le joli buisson de jonece, Le temple d'Honneur, Pastourelles, Chants royaux, La prison amoureuse, L'espinette amoureuse, Le paradis d'amour, Rondeaux, L'orloge amoureus, Meliador, Lais amoureus, Virelays, Ballades, Historical poem
פרואסאר היה אחד ההיסטוריונים החשובים של צרפת בימי הביניים. במשך מאות בשנים ספרו "דברי הימים" זכה להכרה כמבטאה העיקרי של תחיית האבירות בממלכות אנגליה וצרפת במאה ה-14. ספרו זה הוא גם אחד המקורות החשובים המתארים את מחציתה הראשונה של מלחמת מאה השנים.
פסל בדמותו של ז'אן פרואסאר בכיכר הנושאת את שמו בעיר שׁימֶה (אנ') בבלגיה
בשנת 1381 קיבל פרואסאר משרת כמורה בדוכסות אינו בעיר שימה (כיום בבלגיה), וזכה להכנסה מאחוזות הכנסייה שאִפשרה לו להמשיך במסעותיו כדי ללקט חומרים לכרוניקות שלו (Chroniques de Froissart) שבהן תיאר את ההיסטוריה של אירופה המערבית מ-1325 עד 1400. בין השנים 1390 ו-1391 כתב את תולדות עיר מולדתו ואלנסיין. ב-1392 היה בפריז וב-1395 נסע שוב לאנגליה כדי לתת עותק של שיריו לריצ'רד השני מלך אנגליה, אך התאכזב מן השינויים שחלו באנגליה מאז שעזב את הממלכה. הוא ראה שינויים אלה כסופה של תקופת האבירות. בגלל מריבה עם גי מבלואה, שהיה שליטה הפיאודלי של העיר שימה, הפך פרואסאר לבן חסותו של פיליפ השני, דוכס בורגונדיה. הוא בילה את שנותיו האחרונות בדוכסות אינו ומת בשנת 1405.
ההיסטוריונית האמריקאית ברברה טוכמן ציטטה רבות מתוך כתביו של פרואסאר בספרה "ראי רחוק" העוסק במאה ה-14.
