נאידו נולד ב-1 ביולי 1949 בכפר Chavatapalem, מחוז נלורה שבנשיאות מדראס (כיום במדינת אנדרה פרדש).[1] הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון המקומי, ולאחר מכן המשיך ללמוד ב־V. R. College, שם הוציא את התואר הראשון שלו בפוליטיקה ומחקרים דיפלומטיים. מאוחר יותר הוא רכש תואר ראשון במשפטים עם התמחות במשפט בינלאומי באוניברסיטת אנדרה שבוויסאקפאטנאם. לתפקידו הפוליטי הראשון הוא נבחר כנשיא איגוד הסטודנטים של המכללות המזוהות עם אוניברסיטת אנדרה.
נאידו מעורב בארגון Swarna Bharat Trust, שירות חברתי שנוסד על ידו בנלורה. הארגון מנהל בית ספר לילדים עניים, יתומים ובעלי צרכים מיוחדים, ומעביר תוכניות הכשרה עצמית, במיוחד עבור נשים ונוער.
לאחר התפצלות מפלגת העם ההודית מהג'נטה ב־1980 עמד נאידו בראשות תנועת הנוער של המפלגה. במקביל היה מנהיג מפלגת העם ההודית באספה המחוקקת של אנדרה פרדש מ־1980 עד 1985, ונבחר מטעמה לאספה המחוקקת בבחירות ב־1983. ב־1985 היה למזכ"ל יחידת אנדרה פרדש של המפלגה,[3] ומ־1988 עד 1993 כיהן כנשיא היחידה.[2]
ב־1993 מונה למזכ"ל מפלגת העם ההודית, תפקיד בו החזיק עד 2000. באפריל 1998 נבחר על ידי האספה המחוקקת של קרנאטקה לחבר ברג'יה סבהה (מועצת המדינות), הבית העליון של הפרלמנט ההודי. לתפקיד זה הוא נבחר פעמיים נוספות ב-2004 ו-2010. בין השנים 1996 - 2000 שימש גם כדובר המפלגה.
לאחר ניצחון הברית הדמוקרטית הלאומית, (קואליציה שהורכבה ממספר מפלגות ימין בפרלמנט ההודי בראשות אטאל ביהארי וג'פיי) בבחירות ב־1999, מונה נאידו לשר לפיתוח עירוני בממשלת ואג'פאיי השלישית. בתפקידו זה נודע בגישתו התקיפה ובדחיפתו לביצוע רפורמות בתחום הפיתוח העירוני.[4]
ב־1 ביולי 2002 מונה ליו"ר מפלגת העם ההודית, כשהוא מתפטר עקב כך מתפקידו בממשלה.[5] בינואר 2004 נבחר לכהונה נוספת בתפקיד, אך לאחר כישלון המפלגה בבחירות ללוק סבהה ב־2004 התפטר מהתפקיד.
מאפריל 2005 עד ינואר 2006 היה לסגן יושב ראש המפלגה הבכיר.
לאחר תום כהונתו השלישית כחבר ברג'יה סבהה מקרנאטקה, נבחר נאידו על ידי האספה המחוקקת של ראג'סטאן ב-29 במאי 2016 לחבר ברג'יה סבהה.
ב-5 ביולי 2016 הוא שימש במקביל כשר ההסברה והתקשורת. שנה לאחר מכן, הוא התפטר משני המשרדים כדי להתחרות בבחירות 2017 לתפקיד סגן הנשיא. הבחירות התקיימו ב-5 באוגוסט ונאידו נבחר לשמש כסגן הנשיא ה-13 של הודו כשקיבל 516 קולות מאת חבר האלקטורים (אנ') הכוללים את חברי שני בתי הפרלמנט ההודי. נגדו התמודד כמועמד עצמאי גופלקרישנה גנדי, מושל מערב בנגל, שקיבל 244 קולות.[6]