בהיבט חברתי, התחרדות היא גידול במספר היחסי של חרדים באוכלוסייה מסוימת (בשכונה, בעיר, במדינה וכדומה). בהיבט אישי, התחרדות משמשת לתיאור אימוץ אורח חיים חרדי על ידי מי שלא היה חרדי.
בישראל
דמוגרפיה
שיעורם של החרדים באוכלוסייה נמצא במגמת עלייה מתמשכת, וזו מוסברת בשיעורי פריון גבוהים בקרב חרדים (גבוהים יותר משל קבוצות הלא חרדים בישראל, בפילוח לפי דת ומידת דתיות), וכן על ידי הצטרפות חוזרים בתשובה לציבור החרדי. בשנת 2009, נאמד מספר החרדים בישראל בכ-750,000 – כ-10 אחוזים מהאוכלוסייה. לפי הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2009, 22% מהחרדים מגדירים עצמם חוזרים בתשובה ו-33% מהחרדים דיווחו שגדלו בבתים שאינם חרדים.[1]
בתחילת שנות השמונים, היה שיעור הפריון בקרב נשים חרדיות סביב 5.6, אך מאז טיפס ועלה עד כדי 7.5–7.6 בשנת 2002. מאז נמצא הפריון בירידה, אך הוא נותר עדיין גבוה ובשנת 2017 עמד על 7.1 לעומת כ-3 בכלל האוכלוסייה.[3] שיעורי הפריון ההשוואתיים באוכלוסייה היהודית שאינה חרדית הם 2.4[א] ובאוכלוסייה הערבית 3.5.[3][4]
לפי אומדן האוכלוסייה החרדית לשנת 2009, כ-59 אחוזים (441 אלף) הם צעירים עד גיל 19 (בהשוואה לכ-35 אחוז באוכלוסייה כולה).
על פי התחזית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולפי הנחת אפס הגירה והנחות נוספות בטווח הביניים,[ב] שיעור החרדים יעמוד ב-2034 על כ-17 אחוזים, ובשנת 2054 על יותר מ-24 אחוזים.[4]
נכון לשנת 2023, קיימת מגמת התחרדות משמעותית בעיירות הפיתוח ובפריפריה. חרדים רבים, צעירים בעיקר, יוצאים מהערים הגרעיניות המיועדות לחברה החרדית כמו בני ברק, מודיעין עילית וביתר עילית, ומחפשים פתרונות דיור בערי הפריפריה, שם מחירי הדירות נמוכים יותר. ד"ר איתן רגב, החוקר את כלכלת המגזר החרדי, זיהה מגמה זו בקריית גת, קריית מלאכי, צפת, אופקים וטבריה. לדבריו, מדובר בתופעה הולכת וגדלה שעוד תתעצם. חלק מהחרדים קונים דירות להשקעה, ורק בשלב מאוחר יותר, כשמשפחתם גדלה, עוברים לגור בהן.[5]
תגובות למגמת ההתחרדות
בקרב ציבורים לא-חרדים, בעיקר חילונים, אך גם מסורתיים ודתיים לאומיים,[6][7] ניתן למצוא חשש מהתחרדות של אזורי המגורים שלהם, עקב פערים גדולים בסגנון החיים והחשש שרוב חרדי באזור מסוים יביא לשינוי אופיו ולכפייה דתית. לעיתים קרובות, באזורים שבהם קיימת התחרדות או שיש בהם חשש מפניה, ישנם תושבים המנסים למנוע הקמת מוסדות חינוך חרדיים או שכונות מגורים חרדיות.
גידול מואץ של אוכלוסייה חרדית מתרחש גם בארצות הברית. היישוב קריית יואל, מובלעת המנוהלת על ידי חסידות סאטמר בתוך העיירהמונרו שבמדינת ניו יורק, היה מוקד למספר חיכוכים: ב-1994, בתיק שהגיע עד בית-המשפט העליון, נפסק כי יצירת מחוז חינוכי עבור הקריה היוותה תמיכה שלא כדין בדת מסוימת, ומאז שלהי 2014 מתנהל מאבק סביב רצון חסידי סאטמר להרחיב את השטחים בבעלותם, עקב הגידול המהיר במספריהם. תושבים במונרו טענו כי העירייה אינה מייצגת אותם ונבחרה על ידי גוש הקולות בקרית יואל.[12] ב-2019, לאחר משאל עם, התפצלו מונרו וקריית יואל. קריית יואל הפכה לעיירה עצמאית בשם פאלם טרי הכוללת את העיירה עצמה וכמה דונמים סביבה, עליהם היא עתידה להתרחב ולבנות שכונות נוספות.
הצמיחה המואצת של המובלעות החרדיות בבריטניה הביאה לחיכוכים בסטמפורד היל, הגדולה שבהן.[15] מחאה דומה קמה מצד תושבים באוטרמון, אחד מפרברימונטריאול שבקנדה, שבו קיימת אותה תופעה.[16]