השיטפון הגדול של 1993

נהר המיזורי ליד ג'פרסון סיטי במיזורי, בעיצומו של השיטפון
סוג	שיטפון
תאריך התחלה	אפריל 1993
תאריך סיום	אוקטובר 1993
משך האסון	אפריל 1993 – אוקטובר 1993 (כ־184 ימים)
במדינות או באזורים	המערב התיכון של ארצות הברית (אילינוי, איווה, קנזס, מינסוטה, מיזורי, נברסקה, דקוטה הצפונית, דקוטה הדרומית, ויסקונסין)
נהרות	מיסיסיפי, מיזורי ויובליהם
הרוגים	50
נזק	15 מיליארד דולר ארצות הברית (1993)
קואורדינטות	38°48′41″N 90°07′09″W / 38.811358°N 90.119136°W / 38.811358; -90.119136
תצלום לוויין של מפגש הנהרות מיסיסיפי (מצפון) ומיזורי (ממערב) ליד סנט לואיס בעיצומו של השיטפון, 1993. ניתן להבחין כי בתוך העיר סנט צ'ארלס זורם המיזורי ברוחב הרגיל, עקב סוללות ההגנה הגבוהות. הנהר הזורם מצפון, מימין למיסיסיפי, הוא אילינוי. הנהרות מתמזגים כ-20 ק"מ מצפון-מערב למיזוגם הרגיל תצלום לוויין של מפגש הנהרות מיסיסיפי ומיזורי בימים כתיקונם, 2002

השיטפון הגדול של 1993 היה שיטפון שאירע במערב התיכון של ארצות הברית לאורך הנהרות מיסיסיפי ומיזורי והיובלים שלהם, מאפריל עד אוקטובר 1993. השיטפון גרם לנזקים עצומים ברכוש, המוערכים ב-15 מיליארד דולר, ונחשב לאחד מאסונות הטבע הגדולים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. בשיטפון נספו 50 בני אדם.

ההצפות כיסו שטח של 840,000 קמ"ר (כשטחה של פקיסטן) לאורך 1,200 ק"מ של הנהרות ורוחב של 700 ק"מ. אזור השיטפון שנפגע ישירות השתרע על פני 80,000 קמ"ר (כשטחה של צ'כיה). השיטפון היה הכבד ביותר בארצות הברית מאז השיטפון הגדול של 1927(אנ'), ובכמה קטגוריות אף עלה עליו.

באזור סנט לואיס, בו מתמזג נהר המיזורי לנהר המיסיסיפי, נמדדו ב-36 נקודות רמות גובה נהר מעבר למפלס ההצפה. ב-20 נקודות מדידה נשברו שיאי ההצפות של כל הזמנים. ב-1 באוגוסט 1993 נרשמה על נהר המיסיסיפי ליד סנט לואיס רמת ההצפה הגבוהה ביותר. הנהר גאה בגובה של 15.1 מטר, כ-6 מטר מעל מפלס ההצפה. בעת זו נרשמה בנהר ספיקה של 30,600 מ"ק/שנייה.

סתיו 1992 היה גשום במיוחד במערב התיכון. כתוצאה מכך האדמות באזור היו ספוגות במים, ורמת מי התהום באגני הניקוז של המיסיסיפי והמיזורי היו גבוהות במיוחד. בחורף 1992–1993 ירדו באזור שלגים כבדים מהרגיל. בנוסף לצירוף גורמים אלו, ירדו באביב 1993 גשמים בלתי פוסקים כתוצאה ממערכת מזג אוויר ייחודית. מערכת אוויר זו התקבעה מעל האזור, ובמקומות מסוימים ירדו גשמים במשך 40 יום רצופים. באיווה למשל ירדו למעלה מ-1,200 מ"מ גשם בתקופה אפריל-אוגוסט. באזורים רבים כמות המשקעים הייתה 400% עד 750% מעל הממוצע הרב-שנתי. כתוצאה משילוב גורמים אלה, האדמה הספוגה לא יכלה לקלוט את עודפי הממטרים ואלה זרמו ליובלים והנהרות שנשפכים למיזורי והמיסיסיפי.

נהר המיסיסיפי גאה כ-2 עד 3 מטרים מעבר למפלס ההצפה עם תחילת הפשרת השלגים. לא נרשמו נזקים חריגים.

נהר רדווד במינסוטה גואה עם התגברות הפשרת השלגים וגשמים עזים. ב-22 במאי ירדו באזור העיר סו פולס בדקוטה הדרומית 190 מ"מ גשם תוך שלוש שעות בלבד. בשלושת החודשים מאי – יולי ירדו באזור 573 מ"מ גשם, כמות שיא לתקופה של שלושה חודשים. נהר המיסיסיפי גאה ב-2 עד 3 מטרים מעבר למפלס ההצפה בעיר סנט לואיס.

הגשמים העזים בדקוטה הדרומית מתחילים להשפיע על מפלס המיסיסיפי בכל אגן הניקוז העליון שלו. הצפות מתרחשות בנהר השחור בוויסקונסין. גם הנהרות מיזורי וקנזס עוברים את מפלס ההצפה. ב-7 ביוני החלו לקרוס סוללות לאורך הנהרות והמים הגואים הציפו את סביבתם דרך הפרצות בסוללות. הצפות אלה הקטינו את לחץ הזרימה במורד הנהרות מה שמנע שם הצפות באופן זמני. גובה פני המים ירד במיסיסיפי ובמיזורי מתחת למפלס ההצפה אך שב ועלה לאחר שהגשמים לא הפסיקו. חודש יוני לא היה גשום כמו מאי, ונרשמה הפוגה זמנית בהצפות.

בחודש יולי התגברו הגשמים מאוד באגני הניקוז של שני הנהרות והתפשטו על כל תשע מדינות המערב התיכון. באזורים מסוימים הפכו ממטרים של מעל 100 מ"מ ביום אחד לתופעה שבשגרה.

בדה מוין שבאיווה, חדרו מי נהר רקון הגואים למתקן טיהור מי שתייה ומה-11 ביולי עד ה-22 ביולי הושבת המתקן. מאות אלפי אנשים נותרו ללא מים זורמים וללא מי שתייה. המשמר הלאומי והצלב האדום האמריקני הציבו תחנות חלוקת מים בעיר וחברת אנהאוזר-בוש, יצרנית בירה גדולה, חילקה מים בפחיות בירה לבנות עם סמליל החברה. עם חידוש אספקת המים הזורמים, הם אושרו לרחצה ושימושים ביתיים אך לא לשתייה. חידוש אספקת המים המלא חל רק בתחילת אוגוסט.

לאורך כל האגן התחתון של המיזורי והמיסיסיפי החלו התושבים הקרובים לנהר להגביה את הסוללות בשקי חול ולהקיף את בתיהם בשקי חול. המים התנקזו במורד הנהרות ואלו גאו במהירות. כמה מדי גובה מים לא עמדו בעומס ונשברו. תנועת הספינות והאסדות לאורך הנהרות הופסקה בתחילת יולי, ונגרם נזק של כשני מיליון דולר ביום למסחר.

נהר המיסיסיפי החזיק בגובה פני המים ברמה של שיטפון 1973. אך משהגיע גל הגאות מנהר המיזורי, לא עמדו הסוללות בפרץ והן נפרצו במספר מקומות וגרמו להצפות כבדות. גל הגאות המשותף נע לאורך המיסיסיפי מסנט לואיס עד קהיר באילינוי, שם מתמזג נהר אוהיו למיסיסיפי. החל מנקודה זו, המיסיסיפי רחב דיו כדי לקלוט את המים, ולא נרשמו הצפות דרומה מנקודה זו. תרמה לכך גם עונה יבשה במיוחד במזרח ארצות הברית, שגרמה למפלס מים נמוך מהרגיל בנהר אוהיו. לו היה גם נהר האוהיו גואה, הייתה נגרמת הצפה כללית גם בחלקו התחתון של המיסיסיפי, והנזקים היו חמורים בהרבה.

צוותי אוויר מ-21 מדינות הגישו 5,000 מנות מזון לנפגעי שיטפונות שנותקו, ורשמו כ-1,500 שעות טיסה בבחינת קווי חשמל וצינורות מים שנפגעו. נרשמו יותר מ-1,000 אזהרות הצפה באזורים השונים. באזור סנט לואיס הגיעו המים במיסיסיפי לגובה של 6 מטר מעל מפלס ההצפה, הנקודה הגבוהה יותר שנמדדה ב-228 שנות מעקב. אולם הסוללה בגובה 16 מטר, שנבנתה על פי לקחי השיטפון של 1844, החזיקה מעמד כשנותרו רק עוד 60 ס"מ של גובהה.

ב-1 באוגוסט, באזור סנט צ'ארלס, הגיעו המים לגובה של 11.63 מטר מעל המפלס הרגיל של המיזורי. בקולומביה שבאילינוי נפרצו הסוללות ושטח של 190 קמ"ר הוצף, ובו כמה ערים. ב-3 באוגוסט החליטו השלטונות לפרוץ במכוון את הסוללה באזור כפרי כדי למנוע הצפה של כמה ערים, מה שאכן עבד. כמעט כל 700 הסוללות לאורך המיסיסיפי, שנבנו בידי אנשים פרטיים כדי להגן על שדותיהם, נפרצו ושדותיהם הוצפו.

ב-1 באוגוסט נרשם גם שיא ההצפה בסנט לואיס, מול קשת השער, כאשר המים הגיעו לגובה של 15.1 מטר, כ-6 מטר מעל מפלס ההצפה ונמדדה ספיקה של כ-30,600 מ"ק / שנייה. קצב ספיקה זה יכול למלא אצטדיון כדורגל גדול בפחות מ-70 שניות.

במהלך ההצפות היו גם חבלות מכוונות על ידי אנשים. תושב אילינוי הורשע ונידון למאסר עולם, על כך שחיבל במכוון בסוללת עפר שהוגבהה בשקי חול, ליד קווינסי שבאילינוי. כתוצאה מכך, פרץ הנהר את הסוללה והציף שטח חקלאי של 57 קמ"ר תוך שהוא הורס בתים וסוגר גשר.

מדיה וקבצים בנושא השיטפון הגדול של 1993 בוויקישיתוף