קוהל נולד ב-1935 וגדל במילווקי שבוויסקונסין, הילד השלישי מתוך ארבעת ילדיהם של מקס קוהל ומרי לבית הייקן. האב היה יהודי שהיגר מפולין למילווקי בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, ואילו אמו הייתה יהודייה שהיגרה באותן שנים במקביל, מרוסיה למילווקי. האב החל את דרכו בארץ החדשה כפועל בבית חרושת, אך בעבודה קשה הפך תוך מספר שנים לבעל חנות מכולת, ולאחר מלחמת העולם השנייה פתח את הסופרמרקט המודרני הראשון בוויסקונסין. בשנות ה-50 של המאה ה-20 כבר היה מקס קוהל לבעלים של שבע חנויות, ועסקיו רק המשיכו והתרחבו עם השנים.
כל ארבעת הילדים למשפחת קוהל קיבלו שיעורים בעברית וביהדות מפיו של רביהודי אורתודוקסי, מדי בוקר, לפני צאתם לבית הספר. קוהל עצמו נשא את דרשת הבר מצווה שלו בעברית ושלט בשפה כמעט על בוריה.
לאחר שסיים את לימודיו במנהל עסקים ב-1958 פנה קוהל לעסקים משלו, שנחלו הצלחה וב-1970 הוא מונה למנהלו של העסק המשפחתי. ב-1972 מכרה המשפחה 80% מעסקיה, שמנו אז כ-65 חנויות מסוגים שונים, לחברה בריטית, תמורת 80 מיליון דולר, וקוהל נשאר לכהן כמנהל הקונצרן המשפחתי לשעבר למשך כשבע שנים נוספות, עד 1979.[1]. בתקופה זו כבר החל לפנות יותר ויותר לכיוון הפוליטי. ב-1985, כשלוש שנים לפני בחירתו לסנאט, רכש את קבוצת הכדורסלמילווקי באקס מה-NBA כדי למנוע את העברתה המתוכננת אל מחוץ למילווקי.
בתקופת כהונתו נחשב קוהל לאחד מעשירי הקונגרס של ארצות הברית. הונו נטו בשנת 2011 הוערך בסך שבין 78 מיליון דולר ל-264 מיליון דולר.[2]. הוא ידוע כפילנתרופ ובין השאר גם הקים בשנת 1990 את "קרן מענק הרב קוהל להישגים", המעניקה מלגות בסכום כולל של 400,000 דולר מדי שנה למאתיים בוגרי אוניברסיטאות, 100 מורים ו-100 בתי ספר ברחבי ויסקונסין. כמו כן, הוא תרם 25 מיליון דולר לאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון עבור שיפוצים במגרשי הספורט, שנקראו על שמו "מרכז קוהל".
אחותו הגדולה של קוהל, דלורס, הקימה ומפעילה קרן חינוך מיוחדת, המממנת בין השאר גם מרכז חינוכי למורים בישראל.
קריירה פוליטית
קוהל כיהן כיו"ר המפלגה הדמוקרטית של ויסקונסין בין השנים 1975–1977. בבחירות לסנאט ב-1988 הוא ניצח בפריימריז ולאחר מכן מול המועמד הרפובליקני ברוב זעום יחסית, אולם בכל מערכות הבחירות שלאחר מכן ניצח ברוב גדול, שהלך וגדל מידי מערכת בחירות (58% ב-1994, 61.5% ב-2000 ו-67% ב-2006). לקראת מערכת הבחירות של 2012 הודיע שלא ירוץ שוב, ובינואר 2013 סיים את כהונתו בסנאט. בתקופת כהונתו האחרונה כיהן כיו"ר הוועדה המיוחדת של הסנאט לענייני הזדקנות.
עמדותיו
לקוהל יש היסטוריית הצבעה של איש מרכז-שמאל מתון. הוא תמך במשך שנים בתיקון החוקה על מנת לאזן את התקציב, והיה בין הדמוקרטים המעטים שהצביעו בעד הפחתות המס שהציע נשיא ארצות הבריתג'ורג' ווקר בוש בשנת 2001.
בנושאי חוץ, הוא התנגד למלחמת המפרץ הראשונה ב-1990. הוא הצביע באוקטובר 2002 בעד אישור שימוש בכוח צבאי נגד משטרו של סדאם חוסיין בעיראק, והיה בעד הפחתת ההוצאות הצבאיות באופן כללי. הצביע נגד הגבלות על טיול בקובה ונגד מימון "טי.וי. מרטי", אף כי ב-1996 תמך בהרחבת האמברגו הכלכלי על קובה. ב-2008 הצביע בעד הענקת חסינות רטרואקטיבית לחברות טלקום שהשתתפו בתוכנית הציתותים הבלתי חוקית של ממשל בוש (הבן) כנגד חשודים בטרור.[4] במאי 2002 תמך בהרחבת נאט"ו כך שתכלול גם מדינות נוספות ממזרח אירופה שהשתחררו מהכיבוש הסובייטי, אף כי כמה שנים קודם לכן תמך בהרחבה זו רק כלפי פולין, הונגריה וצ'כיה. באוקטובר 2008 הצביע בעד שיתוף פעולה עם הודו ככוח גרעיני.
^The Center for Responsive Politics A 501tax-exempt, charitable organization 1300 L. St NW, Suite 200 Washington, DC 20005 telelphone857-0044 info, Personal Finances, OpenSecrets (באנגלית)
^תיקון 1626, מושב הקונגרס ה-109, GovTrack.us, אתר מאגר מידע - חוקי הקונגרס (הקישור אינו פעיל, 17 באוגוסט 2016)
