PROFILPELAJAR.COM

הפקעת קידושין היא הסמכות ההלכתית של חכמים להפקיע (לבטל) קידושין, ובכך לבטל את תוקפם של נישואים בין בני זוג. בתלמוד הבבלי סמכות זו מתבררת בסוגיה החוזרת בכמה מקומות בתלמוד, ומוכרת בשם "אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה" (הפקיעו חכמים את הקידושין ממנו).

הפקעות קידושין בתלמוד

המקור הראשוני לדין הפקעת קידושין הוא בסיפור המובא בתלמוד במסכת יבמות שהתרחש בעיר נרש שבבבל. אדם קידש אישה בעודה ילדה קטנה, באופן כזה שהקידושין תקפים רק מדרבנן ולא מדאורייתא. כשגדלה הילדה, ערך הבעל טקס נישואין מחודש כדי לאשרר את נישואיהם, אך בלי פעולת קידושין פורמלית. תוך כדי הטקס בעודה יושבת באפריון, בא אדם אחר בחטף וקידש אותה לעצמו לאישה. האמוראים רב ברונא ורב חננאל פסקו שהקידושין של השני אינם תקפים, והאישה ממשיכה להיות נשואה לבעלה הראשון. אמוראים מאוחרים יותר שדנו במקרה הזה התקשו להבין את פסקם של רב ברונא ורב חננאל, שעל פניו היה מצופה שהיא תחשב מקודשת לשני. לפיכך הסביר רב אשי שבאופן עקרוני אכן קידושי השני תקפים, אך חכמים הפקיעו את קידושיו מכיוון שהוא התנהג בצורה לא הוגנת בכך שחטף אותה מהראשון: "הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו בו שלא כהוגן, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה".^[1]

בעקבות חידושו של רב אשי, חידש בנו מר בר רב אשי דין נוסף: אדם שכפה באלימות על אישה להסכים להתקדש לו אף במקרה שעל פי דיני הקנינים אמור לחול הקניין, (כגון, שהכריח אותה עד שאמרה שהיא רוצה, שקיימא לן תליוהו וזבין זביניה זביני) - הקידושין אינם תקפים בגלל אותו עיקרון: "הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה".^[2]

בעקבות קביעות אלו, משתמש התלמוד בעיקרון זה של האפשרות להפקעת קידושין כהסבר לשלושה דינים נוספים, שאינם נוגעים ישירות לקידושין, אלא לגיטין. בכל שלושת הדינים מדובר על בעל שנתן לאשתו גט שמסיבות שונות הוא לא תקף מדאורייתא, אך חכמים קבעו שבמקרים אלו הגט יהיה תקף מדרבנן והאישה לא תחשב יותר לנשואה. התלמוד מבאר שלמרות שעל פניו נראה שבזאת חכמים התירו לאשת איש להתחתן, באמת חכמים הפעילו במקרים אלו את העיקרון של "אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה" ובכך הפקיעו את קידושי האישה לבעלה:

המבטל גט שנשלח בידי שליח - בעל שנתן גט בידי שליח על מנת שילך ויגרש את אשתו, מדאורייתא יכול הבעל להתחרט בעוד השליח בדרך ולהכריז שהוא מבטל את הגט. אך רבן גמליאל הזקן התקין שאסור לבעל לבטל גט מרחוק מבלי להודיע לשליח או לאישה. לדעת רבן שמעון בן גמליאל, תוקף התקנה הוא כזה שאם הבעל ביטל כך את הגט - הביטול לא מועיל והגט תקף מדרבנן.^[3]
אונס בגיטין - בעל שהפקיד גט בידי אשתו, והתנה שהגט ייכנס לתוקף אם יתקיים תנאי כלשהו, ולבסוף התרחש אונס בלתי צפוי והבעל לא הצליח למלא אחרי התנאי למרות שהתכוון למלא אותו. לדוגמה, בעל שהתנה שהגט ייכנס לתוקף אם לא יחזור הביתה עד תאריך מסוים, ובאותו תאריך תקפה אותו מחלה והוא לא הצליח להגיע. בתלמוד מובאת דעת רבא ש"אין אונס בגיטין", כלומר הגט נכנס לתוקף למרות האונס. התלמוד מבאר שמדאורייתא הגט לא תקף, ורבא מכשיר את הגט מדרבנן.^[4]
שכיב מרע שנתן גט לאשתו ולבסוף התרפא מחוליו - מדאורייתא הגט בטל, משום שאומדים שכוונתו הייתה לגרש רק בתנאי שהוא ימות מחוליו, שרק רצה לפטור את אשתו מצורך בייבום. התלמוד מביא את דעת רבה ורבא שבכל זאת מדרבנן הגט תקף.^[5]

בשלושת המקרים הללו התלמוד משתמש בעקרון של "אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה" כדי להצדיק את האפשרות לתת תוקף לגט שמדאורייתא הוא בטל.

מהות ההפקעה

ישנן כמה דרכים שונות להבין כיצד מופקעים הקידושין, רוב הראשונים סוברים שהקידושין מופקעים "למפרע", ומבחינה הלכתית מעולם לא היו. לדעתם של הריטב"א^[6] והרא"ה^[7] מדובר בתנאי של ממש, כלומר כל קידושין קיימים על תנאי שחכמים לא יפקיעו אותם. לדעתו של הרשב"א^[8] חכמים מבצעים הפקעת קידושין מתוך סדק בקידושין, כמו גט שבוטל, עדות פגומה על מות הבעל או קידושין שנעשו שלא כדעת משה וישראל. לדעתו של רש"י^[9] "כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש" - כאשר אדם מקדש אישה, האפקעינהו מובנה כחלק מקידושיו מכיוון שהקידושין קיימים ומוחזקים על ידי חכמים אשר קבעו מה הם הפרמטרים של קידושין, והרי שהקידושין מופקעים למפרע ברגע שחרגו מפרמטרים אלו. בכמה מקומות מביא רש"י את דעת "רבותיו",^[10] לדעת רבותיו של רש"י, לחכמים יש כוח להפקיע קידושין, וקידושי כסף שהם מדרבנן פשוטים להפקעה שכן מפקיעים את הקידושין, וכסף הקידושין מופקר מכוח הפקר בית דין הפקר, וכן לגבי קידושין בשטר, מפקיעין את הקידושין, והשטר בטל. אך אין ביד חכמים כוח לבטל מעשים שהיו בעבר, כך שאם הקידושין נעשו בבעילה, הרי שאין בידם כוח להפקיע מעשה בעילה וממילא אין להם כוח להפקיע את הקידושין, על כן הם פסקו שאסור לקדש בביאה. התוספות^[11] מחלקים בין קידושין שנעשו "כהוגן", ובין קידושין שנעשו "שלא כהוגן". על מנת שיוכלו חכמים להפקיע קידושין שנעשו כהוגן הם צריכים שהקידושין יעשו על דעת חכמים, ורק אז יש להם את הכוח להפקיע את הקידושין. קידושין שלא נעשו על דעת חכמים, אמנם קידושי דאורייתא, אך הם אינם קידושין שלא ניתנים להפקעה, שכן כוח לחכמים לעקור דבר מן התורה במקרים מסוימים, והרי שקידושין שאינם על דעת חכמים נמנה בין המקרים שביד חכמים לעקור דבר מן התורה. גישה ייחודית בראשונים היא גישתו של ר"י הלבן^[12] הסובר שהקידושין אינם מופקעים למפרע, אלא מהנקודה שבה הפקיעו את הקידושין ולהבא, והקידושין חלו עד זמן ההפקעה.^[13]

שימוש בימינו בהפקעה

פתרון למסורבות גט

האם ניתן להשתמש בכלל של הפקעת הקידושין מלכתחילה, כפתרון לעגינות?

גם באקדמיה וגם בממסד הרבני היו שביקשו להציע כי במקרים שבהם יש קושי לסדר גט, יכריז בית הדין כי הקידושין בטלים מלכתחילה, ובכך תיפתר הבעיה. פרופ' ברכיהו ליפשיץ הכין הצעת חוק בעניין שהוגשה על ידי חברת הכנסת אורית נוקד.^[14] הצעתו נסמכה על תקנות הקהל,^[15] המוכרות על ידי ההלכה, בתנאי שאינן סותרות את ההלכה. על פי הצעתו, הכנסת היא הגוף המייצג את הקהל, ובתור שכזאת, תחוקק חוק שלפיו כסף הקידושין (אמצעי הקידושין), יופקע מבעל, שבית הדין קבע שעליו לגרש את אשתו, והוא לא עשה כן בתוך שנה. בצורה כזאת מבוטלים הקידושין מלכתחילה. גם הרב שלמה ריסקין, רבהּ של אפרת, הציע הצעה דומה: על פי הצעתו, הפקעת הקידושין תהיה באמצעות תקנה שתתקן הרבנות הראשית לישראל.

תקדימים

בסוף המאה התשע-עשרה במצרים, פשטה תופעה של בחורים יהודים צרפתים מודרניים שהיו מתחתנים עם נערות יהודיות ממשפחות מסורתיות עשירות בנות מצרים, ונעלמים או דורשים כופר כספי גבוה על מנת לשחררן בגט. הקהילה במצרים לא יכלה להסתפק בהפעלת חרם דרבנו תם מחשש שלא ישפיע על הצרפתים החילונים, וגם לא יכלה לאסור אותם או להעניש אותם בדרך אחרת כמקובל באימפריה העות'מאנית כי הצרפתים נהנו מהגנת הסכם הקפיטולציות. על-כן רבני קהיר ואלכסנדריה ובראשם הרב רפאל אהרן בן שמעון תקנו בהסכמה רבנית וציבורית רחבה תקנות לפיהן לקידושין יהיה תוקף רק אם יבוצעו בהסכמת הרב, בנוכחות מנין יהודים כולל נציג הרב, ובצירוף כתובה.^[16] גישתם של רבני מצרים לנושא הייתה חריגה לעומת רבני ארצות אחרות, שדנו בבעיות דומות אך נותרו מחויבים לגישה ההלכתית המקובלת לפיה הציבור אינו יכול לתקן תקנות להפקעת קידושין. תחת זאת, השתדלו למצוא פגם ספציפי בכל מקרה של קידושין שהוביל לעגינות.

בראשית שנות התשעים, ייסד הרב עמנואל רקמן בניו יורק את "בית דין צדק לבעיות עגונות", בית הדין הפקיע את קידושיהן של מאות נשים. רבנים רבים לא הסכימו לחתן את הנשים שהופקעו קידושיהן, ובית הדין קיבל ביקורת ממובילי ציבור רבים, ביניהם אגודת ישראל באמריקה, והרב יונתן זקס, שאמר שבית הדין מעצים את הבעיה שהוא מנסה לפתור.^[17]

התנגדויות

גם באקדמיה וגם בממסד הרבני רבו המתנגדים לגישה זאת. פרופ' אליאב שוחטמן, מומחה למשפט עברי, דוחה דרך זאת של הפקעת הקידושין כפתרון לבעיית מעוכבות הגט.^[18]

למתנגדים להפקעת הקידושין מספר נימוקים:

ראשית, היות שלפי גישה זאת התרת האישה באה מתוך הפקעה גמורה של הקידושין מעיקרם, נוצר מצב אבסורדי, שבו – למפרע – לא הייתה אישה זו להלכה נשואה מעולם, גם אם חייתה בשלום עם בעלה שנים רבות ואף נולדו להם ילדים. אמנם אין בכך פגם לילדים, אבל טעם לפגם בנישואין אלו יש.

שנית, לא בכל מקרה חכמים יכולים להפעיל את כוחם להפקיע, אלא רק בנושאים שהותרו במפורש בתלמוד; ועל כן אין רבנים או אנשי אקדמיה יכולים היום לבוא ולחדש הפקעת קידושין במסורבות גט. ראשונים ואחרונים חוזרים על כך בתשובותיהם, ואף מביאים דוגמאות, למקרים שניתן היה לחשוב שיש מקום להפקיע הקידושין, אך היות שמקרים אלו לא הותרו במפורש, לא הופקעו הקידושין.^[19]^[20]^[21]

טענה נוספת היא כי בהצעה להשתמש בכוח הפקעת הקידושין אין משום חידוש: כלל זה היה ידוע גם בימי הרשב"א וגם בימי הגאון מווילנה – ואם גדולים שכמותם לא הורו לעשות כך, הרי שבהצעה יש גם משום יוהרה.