PROFILPELAJAR.COM

הנס גודה
Hans Gude
לידה	13 במרץ 1825; כריסטיאניה, האיחוד השוודי-נורווגי
פטירה	17 באוגוסט 1903 (בגיל 78); ברלין, הקיסרות הגרמנית
שם לידה	Hans Fredrik Gude
מקום קבורה	Vår Frelsers gravlund
מקום לימודים	האקדמיה לאמנות של דיסלדורף; אקדמיית ברלין לאמנות; האקדמיה הלאומית הנורווגית לתעשיית המלאכה והאמנות ;
הושפע על ידי	אנדראס אכנבאך, וילהלם שירמר, Johannes Flintoe
יצירות ידועות	The Sandvik Fiord
פרסים והוקרה	אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש; אות מסדר כוכב הקוטב; דרגה 3 במסדר העיט האדום ;
בן או בת זוג	בטסי גודה (1850–17 באוגוסט 1903)
צאצאים	נילס גודה, אריק אנקר גודה, אובה גודה, אגנס שרלוטה גודה

הנס פרדריק גודה (בנורווגית: Hans Fredrik Gude‏; 13 במרץ 1825 – 17 באוגוסט 1903) היה צייר רומנטיקן נורווגי, שעבד בגרמניה. הוא נחשב יחד עם יוהאן כריסטיאן דאהל לאחד מציירי הנוף החשובים ביותר של נורווגיה. הוא כונה עמוד התווך של הרומנטיקה הלאומית הנורווגית. הוא קשור לבתי הספר לציור בדיסלדורף, קרלסרוהה וברלין.^[1]

ראשית חייו

גודה נולד באוסלו בשנת 1825 כבן של אובה גודה, שופט ומארי אליזבת ברנדט.

גודה החל את הקריירה האמנותית שלו בשיעורים פרטיים אצל יוהנס פלינטו, ובשנת 1838 הוא השתתף בשיעורי הערב של פלינטו בבית הספר המלכותי לציור בכריסטיאניה (אוסלו). בסתיו 1841 הציעו לשלוח את גודה הצעיר לדיסלדורף להמשך לימודיו באמנויות.

האקדמיה בדיסלדורף

באקדמיה לאמנות בדיסלדורף גודה למד אצל יוהאן וילהלם שירמר - פרופסור לציור נוף - שיעץ לו לוותר על שאיפותיו להיות צייר ולחזור ללימודיו הסדירים לפני שיהיה מאוחר מדי. גודה נדחה על ידי האקדמיה, אך משך את תשומת ליבו של אנדראס אכנבאך שסיפק לו שיעורים פרטיים. גודה התקבל לבסוף לאקדמיה בסתיו 1842 והצטרף לשיעור ציור הנוף של שירמר שם התקדם במהירות.^[2]

שיעור ציורי הנוף באקדמיה היה חדש באותה תקופה, שכן נוסד רק בשנת 1839 כמקבילה לשיעור ציור הדיוקנאות הוותיק יותר. באותה תקופה ציור דמות נחשב לז'אנר יוקרתי יותר מציור נוף מכיוון שחשבו שרק באמצעות הציור ניתן לבטא את גוף האדם ביופי אמיתי.

בזמן שגודה היה סטודנט, באקדמיה התפתחו שתי מגמות שונות: מגמה רומנטית ומגמה קלאסית. הרומנטיקנים תיארו שממות פראיות ולא מתורבתות עם יערות אפלים, פסגות הרים ומים גועשים כדי להדגים את ההיבטים המפחידים והכוחניים של הטבע. הם השתמשו בצבעים עשירים ורוויים עם ניגודיות חזקה של אור וצל. הקלאסיקאים היו מעוניינים יותר לשחזר נופים מהעבר ההרואי או המיתי ולעיתים קרובות הציבו את הנוף דרך אירועים דתיים או היסטוריים. הקלאסיקנים התמקדו בקווים ובצבעים בהירים בציורים שלהם. באמצעות אכנבאך - המורה הראשון של גודה בדיסלדורף - הוא נחשף למסורת הרומנטיקנית, ואילו דרך שיעוריו של שירמר הוא נחשף למסורות הקלאסיות.

בשנת 1827 הקימו שירמר וקרל פרידריך לסינג אגודה לציורי נוף שנפגשה כמה פעמים בשנה בביתו של שירמר, שם שירמר היה מציע ייעוץ בנוגע לציורי נוף. חמש עשרה שנה לאחר מכן, נכנס גודה הצעיר והשתתף בפגישות האלה, שם חלק על דעתו של שירמר.

בדיסלדורף פגש גודה את קרל פרידריך ליסינג, שנהיה חברו ועמיתו של גודה. מערכת היחסים ביניהם הייתה קרובה כל כך שבסופו של דבר בתו הבכורה של גודה התחתנה עם אחד מבניו של ליסינג. שני האמנים נבדלו זה מזה בסגנון, כאשר ליסינג צייר עבודות היסטוריות דרמטיות, בעוד שגודה מעולם לא הציג אירועים היסטוריים בציוריו.

גודה שימש כמורה לסטודנטים באקדמיה עד 1844, לפני שעזב להתגורר באוסלו.

ב־25 ביולי 1850 נישאה גודה לבטסי שרלוט אנקר (1830–1912), בתו של הגנרל אריק אנקר, בכריסטיאניה (אוסלו).

פרופסור בדיסלדורף

בשנת 1854 מונה גודה לפרופסור לציור נוף באקדמיה במקומו של מורו לשעבר שירמר.^[3] גודה היה בן עשרים ותשע כשהתמנה, והיה הפרופסור הצעיר ביותר באקדמיה. מינויו היה פוליטי בחלקו - בסכסוך בין ריינלנד לאינטרסים הפרוסים, גודה נתפס כמועמד נייטרלי מאחר ששורשיו היו נורווגיים. גודה הומלץ לתפקיד על ידי מנהל האקדמיה וילהלם פון שדו, אך רק לאחר שאנדראס אכנבאך, אוסוולד אכנבאך ולסינג סירבו לתפקיד בגלל שכר נמוך.

במהלך כהונתו היו לגודה תלמידים פרטיים בנוסף לשיעורים הרגילים שלו. בשנת 1857 מסר גודה את התפטרותו, וציין רשמית את השיקולים המשפחתיים ומצבו הבריאותי כסיבות להתפטרות.

גודה זכה ליחס טוב יותר מהאקדמיה לאחר שסיים את תפקידו, ולקח לו חמש שנים תמימות לעזוב את דיסלדורף סופית. אף על פי שפרופסורים באקדמיה התלוננו כי תורתם מונעת מהם לבצע עבודות משתלמות יותר, גודה הצליח למכור מספיק עבודות כדי להרשות לעצמן בית צנוע בדיסלדורף.

ויילס

רבים מעמיתיו של גודה עברו מהאקדמיה בדיסלדורף למכוני אמנות אחרים, אך גודה החליט לחפש קשר ישיר יותר עם הטבע. גודה הכניס דריסת רגל בשוק האמנות הבריטי בשנות ה -50 של המאה ה-19 לאחר שעבודותיו התקבלו לגלריות של פרנסיס אגרטון. בסתיו 1862 יצא גודה לויילס, מקום שנודע בנופים הציוריים שלו, כבר הייתה בו של מושבה של אמנים בריטיים. גודה היה אחד האמנים הנורווגים הראשונים שחיו בצורה כזו. גודה שכר בית המשקיף על נהר לדר ושם צייר את אחד הגשרים הרומיים העתיקים שהיה פופולרי בקרב אמנים המושבה.

גאודה מדווח כי ציירי הנוף הבריטים והוולשים בזו לאמנים מהיבשת, וכי הם השתמשו בסגנון ציור שונה מאוד מהאמנים הגרמנים. בעוד שגודה ועמיתיו היו יוצאים לטבע ועורכים רישומים כדי שישמשו טיוטות ליצירות באולפן, הציירים הבריטים והוולשים הקימו את כן הציור שלהם בשטח ועבדו על ציוריהם שנושאיהם לפניהם. גודה ניסה לשפר את המוניטין שלו בקרב הציירים המקומיים באמצעות תערוכות. בתערוכות האביב של האקדמיה המלכותית בלונדון ב־1863 וב־1864, אך בשניהם זכה להצלחה מעטה.

בדצמבר 1863 הוצע לגודה וקיבל תואר פרופסור בבית הספר לאמנויות בקרלסרוהה שם היה שוב ירש את שירמר ולכן עזב את ויילס. גודה היסס לקבל את התפקיד כיוון שהוא חש שעלולה לפרוץ מלחמה בין נורווגיה לגרמניה, אך הוא לא היה מסוגל לפרנס את עצמו בנורווגיה בגלל היעדר בית ספר לאמנות.

קרלסרוהה

כשגודה קיבל את התפקיד בקרלסרוהה פנה זרם הציירים הנורווגים מהאקדמיה של דיסלדורף לקרלסרוהה, שתייצר רבים מהציירים הנורווגיים של שנות ה -60 וה -1870, ביניהם פרדריק קולט, יוהאן מרטין נילסן, ניקולאי אולפסטן, איליף פטרסון, גרטרוד שטאט, מרקוס גרונולד, אוטו סינדינג, כריסטיאן קרוהג.

בקרלסרוהה המשיך גודה לשחזר בנאמנות את הנופים שראה, סגנון שהעביר לתלמידיו על ידי לקיחתם לנוף כדי לצייר באזור. גודה גם התעניין באופן בו האור משתקף במים בעת שהותו בקרלסרוהה, וכן הרחיב את המחקר שלו על הדמות האנושית. אף על פי שלעיתים קרובות גודה תיאר בני אדם והחל לאכלס את ציוריו בדמויות, לפעמים הן לא היו מדויקים מבחינה אנטומית.

בית הספר בקרלסרוהה הוקם על ידי הדוכס הגדול של באדן. הדוכס מימן את גודה, שקיבל שכר טוב יותר מאשר באקדמיה של דיסלדורף, היה בעל מקום מגורים מרווח וקיבל חופשות נדיבות שאיפשרו לו לנסוע בקיץ כדי לערוך מחקרים לציורים עתידיים. גודה שימש כמנהל קרלסרוהה בין השנים 1866–1868 ושוב בין השנים 1869–1870, שם הציג כמה מעקרונותיו החינוכיים שלו שנועדו לפתח את כישרונו האישי של התלמיד.

עם זאת גודה שאף להגיע לאקדמיה לאמנות בברלין בחיפוש אחר תנאים טובים יותר. בגלל ביקוריו של גודה בברלין, יחסו עם הדוכס הגדול הפכו למתוחים. גודה נשאר בקרלסרוהה במשך שש שנים נוספות לאחר ביקוריו הראשונים באקדמיה לאמנות בברלין, אך בשנת 1880 החליט לפרוש מבית הספר קרלסרוהה לתפקיד בברלין.

האקדמיה לאמנות בברלין

בשנת 1880 קיבל גודה תפקיד מרכזי בציור נוף באקדמיה לאמנות בברלין, תפקיד שנתן לו מקום בסנאט של האקדמיה. הסנאט היה אחראי על שמירת "כל האינטרסים האמנותיים של המדינה" והחברות הייתה סימן להכרה הרשמית הגבוהה ביותר בעבודתו של גודה.

בשנת 1895 האגודה לאמנות באוסלו ארגנה רטרוספקטיבה מקיפה של עבודותיו של גודה, כולל ציוריו, בצבעי שמן, צבעי מים, רישומים ותחריטים. [3] עד לתערוכה זנח גודה את סגנון הציור הקודם שלו של קומפוזיציות רחבות היקף המבוססות על מחקרים ועבד במדיומים שאינם שמן.

בברלין החל גודה לעבוד ביתר שאת בגואש ובצבעי מים במטרה לשמר את הרעננו' של אמנותו.

גודה היה מבלה כמה שבועות בכל קיץ ליד החוף הבלטי שם הכין רישומים לציורים רבים של אלבק ורוגן. אף על פי שגודה מילא את הציורים שלו בדמויות רבות יותר מיצירותיו הקודמות, התמקד עדיין בציור של הנוף.

עם סיום המאה ה-19, האקדמיות לאמנות, התמודדו עם תנועות הזצסיון הברלינאי. גודה התגייס עם חברו אנטון פון ורנר בהגנה על האקדמיות, והרחיק לכת כדי ללעוג לתנועת הסימבוליזם. ככל שגודה התקרב לסוף חייו הוא הרגיש יותר שהוא לא מסוגל לעמוד בקצב השינויים בעולם האמנות.

בשנת 1880 למדו אצל גודה בין חמישה לשמונה תלמידים, אך מספר זה הצטמצם לשניים או שלושה עד שנת 1890. בחלקם צמצום תלמידים זה נבע מחוסר עניין באקדמיה בברלין, אמנים צעירים רבים התעניינו יותר באמנות הצרפתית מאשר בגרמנית. אלכסנדר קירכר היה בין תלמידיו בתקופה זו.

גודה פרש מהאקדמיה בברלין בשנת 1901.

הוא נפטר שנתיים לאחר מכן בברלין בשנת 1903.

גלריה

נוף מוואגה
מפלים
פיורד
מתחת לאלון
חוף סורלנד
מנוחה
דייגים מריגן
דייגים
הרים בנורווגיה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנס גודה בוויקישיתוף

הנס גודה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Haverkamp, Frode; Gude, Hans Fredrik (January 1992), Hans Gude (in Norwegian), Oslo: Aschehoug ,p. 59
^ John Denison Champlin, Charles Callahan Perkins, Cyclopedia of Painters and Paintings, C. Scribner's sons, 1887. (באנגלית)
^ Gunnarsson, Torsten (1998) [1998], Nordic Landscape Painting in the Nineteenth Century, trans. Nancy Adler, New Haven, Connecticut: Yale University Press,