הישיבה הגדולה ותלמוד תורה מאה שערים (בקיצור: ישיבת מאה שערים) הוא מבנה היסטורי בלב מתחם שכונת מאה שערים בירושלים. שימש בעבר עבור בני היישוב הישן כמרכז תורני. בו פועלים בית כנסת מרכזי, בית מדרש, ישיבה גבוהה, תלמוד תורה, ישיבה קטנה בתי כנסת ומוסדות נוספים. רחבת האתר שימשה כמקום התכנסות ציבורי.
הישיבה נוסדה בשנת תרמ"ה1885 בדורות הראשונים לקיומה היו רוב רבני הישיבה מזוהים עם תנועת המזרחי. כיום, כמו השכונה שבה היא שוכנת, היא מזוהה עם הזרם הליטאי. הישיבה שוכנת במרכז השכונה, ברחוב ישועות יעקב, בקרבת שוק מאה שערים. המבנה ובפרט ציורי הקיר שבו הוגדרו כאתר בעל חשיבות רבה לשימור[1][2].
לפני ייסוד הישיבה היו בני השכונה הולכים ללמוד בישיבות ותלמודי התורה שבעיר העתיקה אך מאחר שהדבר היה כרוך בסכנה החליטו תושבי השכונה לייסד בה את מוסדות הלימוד.
במקום הוקם גם תלמוד תורה לילדים ומטבח עבור התלמידים. שמה המקורי היה הישיבה הגדולה והתלמוד תורה ובית תבשיל מאה שערים פרי עץ חיים (ובקיצור: ישיבת פרי עץ חיים). בשנותיה הראשונות של השכונה, לפני ייסוד שטיבלך מאה שערים, שימשה הישיבה כמעין שטיבלאך.
המבנה הראשון נבנה בחצר אברהם, ונוספו לו עם הזמן הרחבות ושתי קומות נוספות עד שנהייה למבנה הגבוה והבולט ביותר שכונה. אל הישיבה הגיעו תלמידים מכל ירושלים, מכל ארץ ישראל ואף מחו"ל.
הישיבה יחד עם ועד השכונה, בנתה חנויות בסמוך למתחם, בכדי ששכר הדירה שהתקבל מן השוכרים ישמש כאחד ממקורות המימון לצורכי הישיבה מחד וצורכי הרבים בשכונה מאידך, כגון החזקת המקווה, בורות המים, תיקון הדרכים, ותאורה.
ברחבה שלפני הישיבה התקיימו באופן תדיר התכנסויות ברוב עם כגון שמחת בית השואבה ובפרט בהספדים על פטירת גדולי החכמים בירושלים. אז נשאו דברים גדולי הרבנים ולצידם ראשי הישיבה.
בשלהי התקופה העות'מאנית
הרב שאול חיים הלוי הורוויץ ראש הישיבה הראשוןהרב יוסף גרשון הורביץ.הרב יצחק יעקב וכטפויגל.
בשלהי התקופה העות'מאנית התחזק מעמדה של הישיבה ביישוב. במלחמת רוסיה יפן (1904-1905) שהו בישיבה פליטים בני ישיבות חשובות מרחבי האימפריה הרוסית בהן סלובודקה, מיר ראדין ועוד. לימים תקים הישיבה מכון לקליטת בני ישיבות פליטים מישיבות הגולה[5].
בזמן מלחמת העולם הראשונה הטורקים גירשו מהארץ חלק גדול מתלמידי הישיבה מפני שהיו בעלי נתינות רוסית. תלמידים שהתעת'מנו אולצו להתגייס[6] או להסתתר. מצב זה פגע קשות בישיבה שהוצרכה לאחר המלחמה להשתקם.
בתקופת המנדט הבריטי
בתקופת המנדט הייתה הישיבה ושכונת מאה שערים קשורה לרב אברהם יצחק הכהן קוק שהיה מרבה לדרוש בה. בתקופת זו שימש בית הכנסת של הישיבה כבית הכנסת המרכזי של השכונות החדשות בירושלים.
כמו כן הישיבה שימשה אכסניה לאנשי "המזרחי" והיו מתקיימים בה עצרות ומפגשים של התנועה[7]. כך ב-1927 התקיימה בו הוועידה הראשונה של הפועל המזרחי בארץ ישראל. האירוע כלל השתתפותם של חזנים מפורסמים בהם יוסלה רוזנבלט ומשה קוסוביצקי[8]
הישיבה הקימה אגודה בשם "שומרי התורה" שפעלה להקמת מוסדות תורניים ביישוב היהודי בארץ ישראל.
לאחר קום המדינה
במלחמת השחרור ניזוקה הישיבה מהפגזות האויב שפגעו בה ישירות[9].
לאחר קום המדינה היוותה הישיבה בין היתר מקום מרכזי לפעילותם של הפועל המזרחי כך ב-1950 בכינוס של ראשי וקהל הפועל המזרחי בישיבה, ראשון נושאי הדברים היה ראש הישיבה הרב יצחק יעקב וכטפויגל הגם שיום קודם לאירוע קיבל איומים מקרב אנשים המזוהים עם העדה החרדית לבל ישתתף[10].
בהמשך הפכה ישיבת מאה שערים להוות חלק ממוסדות היישוב הישן, שהזדהו ברובם עם היהדות החרדית. לאחר מכן עברה הישיבה הגבוהה לשכונת בית ישראל. לאחר יציאת בני היישוב הישן לערי הלוויין, ביתר עילית ובית שמש, נוסדו בהן תלמודי תורה בשם "מאה שערים".
ע"פ איציק שוויקי - מנהל מחוז ירושלים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, המבנה מזכיר בצורתו החיצונית ובעיצובו הפנימי את בתי הכנסת והישיבות הגדולות של מזרח אירופה, שנחרבו בתקופת השואה. לדבריו אין מקום אחר בישראל שבו אפשר למצוא עבודת ציורי קודש בהיקף ובאיכות מעולה כל כך[12].
לפי שלומית לנגבוים המבנה בעל חזית בארוקית, סימטרית בעיצובה, המזכירה את חזית בית הכנסת היהודי העתיק בלובלין. יש הטוענים שהמבנה תוכנן בידי קונראד שיק[13].
בפתח הכניסה חקוקים באבן השמות "בית אברהם" (מימין) ו"אהל רבקה (משמאל). מעל לפתח היה השלט "הישיבה הגדולה, התלמוד תורה ובית התבשיל מאה שערים" כיום השלט "הישיבה הגדולה ותלמוד תורה מאה שערים" (בעברית ובאנגלית). מעליו מצוי זוג חלונות ומעליהם חלון אובלי בעל משקוף עץ מעוטר במגן דוד. בנוסף משקופי החלונות והדלתות בחלל החצר הפנימית מקושטים בזכוכית צבעונית ססגונית.
מחזור חודשי השנה מתחיל בחודש ניסן ובסמלו – טלה. בכמה מסמלי שבטי ישראל צייר בק אחרת מהנהוג בהם[18].
מימין לארון הקודש מצויר מעמד הר סיני את לוחות הברית הציג עם ראש מעוגל. מעל הכתובת: "בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה" בקיר הדרומי, לצד ההר מצוירת מפת ארץ ישראל, מן הים עד הירדן.
בשנת 2009 קרס אחד הקירות החיצוניים של ישיבת מאה שערים בשעה שלא היו תלמידים במבנה. כתוצאה מכך נהרסו כמה מטרים מן הציורים. הישיבה לא מצאה מימון כדי לשפץ את הבניין ואת הציורים. המועצה לשימור אתרים החליטה לסייע בשימור הציורים ההיסטוריים[19][20]. להערכתה הסכום הדרוש לשיפוץ ושימור הציורים הוא כחצי מיליון דולר אותו מנסים לגייס[21].
ע"פ אראלה עמר[22] במקום מעמדו של החזן מצוי סטנדר המנציח את אברהם שמריהו בוקסר שנפל בתש"ח ומעליו ניצב לוח פרי עבודתו של האמן שמואל חרובי הלוח מעוטר בקשת המורכבת משתים עשרה מגנים קטנים ובהם סמלי השבטים קרני שמש ובתוכה הכותבת מזרח המסמנת את כיוון התפילה, ומתחת להם מופיע תיאור של ירושלים. בנוסף שתי קשתות קטנות ממסגרות את תיאורי הכותל המערבי מימין, וקבר רחל משמאל.
בית הכנסת כלילת שאול
בית הכנסת כלילת שאול מכונה גם בשם בית הכנסת בעלי מלאכה שוהל. מצוי בקומת הקרקע של חצר אברהם. על שמו של הרב מייסד הישיבה ורב שכונת שערים שאול חיים הלוי הורוויץ. מוכר גם בשם בית הכנסת של בעלי מלאכה שהיה בו מניין עוד לפני הנץ החמה (מוקדם יותר מתפילת ותיקין) עבור כל בעלי המלאכה שהיו צריכים להשכים לעבודת יומם. בית הכנסת שימש גם את אגודת הפועלים העבריים "פועלי צדק" שפעלה לקידום העבודה העברית[23].
הרב יוסף גרשון הורביץ - החליף את דודו בתרס"ה בגלל זקנתו, כראש הישיבה וכרב השכונה. היה איש המזרחי וממייסדי הסניף הראשון שלה בירושלים. כיהן עד לפטירתו בשנת תשי"א.
הרב יצחק יעקב וכטפויגל - חתנו של הרב זרח ראובן ברוורמן. כיהן כראש הישיבה במשך 37 שנים מפטירת חותנו ועד פטירתו, ומהן 13 שנים לצד הרב הורביץ.
כיום בראשות הכולל עומד הרב רפאל רייכמן ובראשות הישיבה הקטנה עומדים הרב יעקב יהודה ברוורמן ואחיינו הרב משה ברוורמן, שמשמש אף מנהל רוחני של כל המוסד, והרב אריה גרליץ.
לקריאה נוספת
דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים - תקופות וסגנונות שכונות ובנייני ציבור יהודיים מחוץ לחומות 1914-1860, הוצאת כתר.
