חס ושלום הוא ביטוי מתקופת האמוראים המביע הסתייגות ודחיה או פחד מתיאור או ממצב שהוזכרו. משמעות הביטוי דומה למשמעות של "ה' ישמור", שנאמר כיום בתגובה להאשמה חמורה או לאזכור פורענות כלשהי.
בלשנים הציעו סברות שונות לגבי מקור המילה "חס". לפי סברה אחת, בה תמכו חוקר הלשון ארנסט קליין[1] ומשה בר-אשר[2], המילה נגזרת מהשורש חו"ס, במובן הגנה ורחמים. לפי יצחק גלוסקא מקורה בשורש חו"ס במשמעות שונה, "הרחקת הרע והשלילה".[3] חנוך יהודה קוהוט טען שהמילה קרובה ל"ח'ס" בערבית, שמשמעותו דבר בזוי שכולם מתרחקים ממנו[4].
קיים בלבול בין הביטוי "חס ושלום" לביטוי הדומה "חס וחלילה". בדפוסי התלמוד והמדרש שבהם מופיע הביטוי "חס וחלילה", הסיבה היא פתיחה שגויה של ראשי התיבות ח"ו[5]. בלשון חז"ל, הן בגמרא והן במדרשים (חוץ ממדרש אגדה), מופיע רק "חס ושלום", והביטוי "חס וחלילה" לא מופיע כלל. חוקרים הציעו שהביטוי "חס וחלילה" נוצר בהשפעת היידיש או הערבית.
מקורות
על הפסוק ”ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה”[6], כתב רש"י ”חולין הוא לנו לשון גנאי ותרגום חס לעבדיך חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת והרבה יש בגמרא חס ושלום”
”אמר ר' אלעזר בי ר' אבינה [...] ע"י שנתעצל משה במילה ביקש המלאך להורגו הה"ד [...] א"ר יוסי חס ושלום לא נתעצל משה במילה”[7].
”מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה”[8].
”אָמַר דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם גָּרַעֲנָא הַהוּא אַגְרָא דַּהֲוֵינָא אַהֲדַר בְּנֵי נָשָׁא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא”[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: חוזר-חלילה-חס-שלום, באתר nrg, 17 בפברואר 2006
- ^ מיכאל שניידר, לתולדות הביטוי "חס וחלילה", לשוננו פה, תשפ"ג, עמ' 52 הערה 8, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ מיכאל שניידר, לתולדות הביטוי "חס וחלילה", לשוננו פה, תשפ"ג, עמ' 52, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ יעקב עציון, חלילה וחסה, ממעמקים: כתב עת וירטואלי לספרות ואמנות, באתר דעת
- ^ מיכאל שניידר, לתולדות הביטוי "חס וחלילה", לשוננו פה, תשפ"ג, עמ' 51—63, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ד, פסוק ז'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף י"ב, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ג, עמוד ב'
- ^ ספר הזוהר, פרשת לך לך
