היינריך וילהלם ארנסט (בגרמנית: Heinrich Wilhelm Ernst, ינואר 1814 – 8 באוקטובר 1865) היה כנר, ויולן ומלחין יהודי-מוראבי. רבים ראו בארנסט כנר משכמו ומעלה בין בני תקופתו, ממשיכו הגדול ביותר של ניקולו פאגאניני.
ביוגרפיה
ילדות ונעורים
ברוב המאמרים העוסקים בהיינריך וילהלם ארנסט נאמר, שהוא נולד ב-6 במאי 1814, אך פצקה הגיע למסקנה, בעבודתו משנת 1958, שתאריך זה איננו יכול להיות נכון. אחרי חיפוש בארכיבים בברנו הוכיח פצקה, כי מוריץ, אח צעיר של היינריך, נולד ב-28 בנובמבר 1814. מכאן ברור, שהיינריך לא יכול היה להיוולד בחודש מאי של אותה שנה. בהודעה בעיתון אחרי קונצרט במרץ 1824 מתואר היינריך כבן 10 שנים. תעודת לידה איננה קיימת, ככל הנראה, ופצקה הגיע למסקנה, שהיינריך נולד לא במאי אלא בינואר 1814.
ארנסט נולד בברנו, מוראביה. בגיל תשע התחיל ללמוד נגינה בכינור. הוא היה ילד פלא, שרכש את השכלתו המוזיקלית בקונסרבטוריון של "עמותת ידידי המוזיקה". מוריו לכינור היו יוזף בהם, החל ב-1825, ויוזף מאיזדר, והלחנה למד אצל איגנץ פון זייפריד.
ב-1828 בא פגניני לווינה. ארנסט שמע אותו והתרשם עמוקות מנגינתו בכינור. יש אומרים, כי בהזדמנות זו ניגן ארנסט לפני פגניני וזה ניבא לו עתיד מזהיר. פגניני הופיע ב-14 קונצרטים בווינה וארנסט האזין לרבים מהם כדי לנצל את ההזדמנות לערוך תצפיות באמן הדגול. באפריל 1829 יצא ארנסט מווינה אל מינכן לעבוד בתזמורת המלכותית, אבל פגניני יעץ לו לכוון את שאיפותיו גבוה יותר. לאחר זאת, הופיע ארנסט בקונצרטים באותן ערים כמו פגניני. הקונצרטים הללו זכו להערכה רבה, אבל הוא עמד עדיין בכל המובנים בצלו של רב-האמן. סברה אומרת, שמצב זה דיכא אותו במידה כזאת, עד שהסתגר בחדרו למשך חמישה ימים. באביב 1830 פגש שוב ארנסט את פגניני בפרנקפורט. בקונצרט שהגיש שם ניגן ארנסט את Nel cor pìù non mi sento של פגניני בדייקנות שהדהימה הן את הקהל והן את פגניני עצמו. יצירה זו, כמו רוב יצירותיו של פגניני, עוד לא יצאה בדפוס באותו זמן, ומכאן שארנסט למד אותה משמיעה כשהאזין לקונצרטים של פגניני. ימים אחדים אחר כך, כשארנסט בא לבקר את פגניני ומצא אותו עסוק בחיבור מוזיקה עם הגיטרה שלו, מיהר פגניני להסתיר את כתב היד מתחת למצעי מיטתו בטענה, שעליו להגן על יצירתו לא רק מאוזניו של ארנסט אלא גם מעיניו.
קריירה
בשנים הבאות יצא ארנסט לכמה סיורי הופעות ברחבי צרפת. כששמע שפגניני אמור לנגן בקונצרטים במרסיי בינואר 1837, מסע לשם לשמוע שוב את מורו ורבו. ארנסט היה נחוש בדעתו ללמוד את סודות הטכניקה המורכבת של פגניני ולצורך זה שכר חדר שכן לחדרו של פגניני והשתדל לצותת לנגינתו כל אימת שיכול היה. בין שני הכנרים התנהלה תחרות קונצרטים על לב הקהל, שנחלק בדעתו בין הווירטואוז הוותיק לכנר הצעיר. הדעות נחלקו לכאן ולכאן, אבל הגישה המקובלת הייתה, שהטכניקה של פגניני מלוטשת יותר אך נגינתו של ארנסט נוגעת יותר ללב.
אולי כמחוות כבוד לפגניני, חיבר ארנסט סדרת וריאציות על הנושא "קרנבל בוונציה" והרבה לנגנן בסיומי קונצרטים. הוא גם השתמש בסקורדטורה (כוונון שונה מהמקובל) באופן דומה לזה של פגניני בווריאציות שלו. היצירה התחבבה במיוחד על קהל מאזיניו בכל מקום שניגן בו והייתה לסימן ההיכר שלו.
לאחר שנת 1844 התגורר ארנסט בעיקר באנגליה. הוא הצטרף ל"רביעיית בטהובן" בלונדון וניגן בעיקר את רביעיות המיתרים של בטהובן עם יוזף יואכים, הנריק וייניאבסקי ואלפרדו פיאטי.
שנים אחרונות ומוות
בשנת 1862 התרופפה בריאותו. הוא חלה בנווורלגיה חמורה במיוחד שלא אפשרה לו לנגן. בשבע שנותיו האחרונות חי בניס ועסק בעיקר בהלחנה. בין השאר חיבר שם הווריאציות הפוליפוניות. ארנסט מת בניס.
בזמנו היה ארנסט היה אמן ידוע-שם ומהולל, אך כיום אין זוכרים עוד את שמו. רבים ראו בו את גדול הכנרים בתקופתו וממשיכו הדגול ביותר של פגניני.
מלבד תרומתו למוזיקה פוליפונית, גילה גם דרכי ביטוי חדשות לחיבור מוזיקה לכינור, הנתפסת כפוליפונית. עם ידידיו נמנו ברליוז ומנדלסון.
לקריאה נוספת
- Chisholm, Hugh, ed (1911). Encyclopædia Britannica (Eleventh ed.). Cambridge University Press.
- Fan Elun, The life and works of Heinrich Wilhelm Ernst (1814-1865) with emphasis on his reception as violinist and composer, (Cornell University 1993).
- Amely Heller, H. W. Ernst – As Seen By His Contemporaries Linthicum Heights, Maryland 1986
- J. Pěčka, Heinrich Wilhelm Ernst. Paganini z Brna (Brno, Archiv mesta Brna, 2007). ISBN 978-80-86736-06-8.
- Tobias Wilczkowski, Heinrich Wilhelm Ernst – A great violinist in the shadow of Paganini (Uppsala University, Department of Musicology 2005), Essay of 60pp.
- הערך האנגלי מסתמך על אנציקלופדיה בריטניקה משנת 1911, שהיא כיום נחלת הציבור.
- פאן אלונד, ,ה. ו. ארנסט - כפי שראו אותו בני זמנו", מרילנד, 1986
- י. פקה, "היינריך וילהלם ארנסט, פגניני של ברנו" (ברנו, 2007)
- טוביאס וילצקובסקי, "היינריך וילהלם ארנסט - כנר גדול בצלו של פגניני" (אוניברסיטת אופסלה, המחלקה למוזיקולוגיה 2005, חיבור בן 60 עמודים.
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
