ערך זה עוסק בבובה מכנית שהתגלתה כהונאה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו טורקי.
"הטורקי" (בגרמנית: Schachtürke) הייתה בובה מכנית שפעלה משלהי המאה ה-18 עד אמצע המאה ה-19, ונטען כי ה"טורקי" היה מסוגל לנהל משחק שחמט מאתגר באופן אוטומטי. שנים לאחר מכן הוּכחה כתרמית.
הטורקי
הטורקי נבנה והוצג על ידי הברון ההונגריוולפגנג פון קמפלן (1804-1734) בשנת 1769, כדי להרשים את הקיסרית מריה תרזה. נוצר הרושם שמנגנון המכונה מסוגל לשחק שחמט ברמה גבוהה מול יריב אנושי, וכמו כן לפתור במהירות את "חידת מסע הפרש", חידה הדורשת מהשחקן להניע את הפרש כך שיגיע לכל אחת ממשבצות לוח השחמט בדיוק פעם אחת.
המכונה התפרסמה כאוטומטון, ואת שמה – "הטורקי" – קיבלה משום המראה שלה. הטורקי היה למעשה אשליה מכנית, שאיפשרה לאמן שחמט להתחבא בתוכה ולהפעיל את המכונה. בעזרת אמן שחמט מוכשר ניצחה המכונה במרבית המשחקים שבהם שיחקה. המכונה הוצגה באירופה ובאמריקה במשך למעלה מ-80 שנים עד להריסתה בשרפה בשנת 1854, ובין היתר ניצחה את נפוליאון בונפרטה ובנג'מין פרנקלין.
קמפלן קיבל את ההשראה לבניית "הטורקי" לאחר שביקר בחצרה של מריה תרזה בארמון שנברון שבאוסטריה, שם ערך אמן האשליות פרנסואה פלטייה את המופע שלו. לאחר שיחה עמו הבטיח קמפלן לחזור לארמון עם המצאה שתאפיל על האשליות שבוצעו במופע.
התוצאה הייתה "הטורקי", וכללה רהיט דמוי ארון ומודל של פלג גוף עליון וראש אנושי בגודל טבעי, עם זקן שחור ועיניים אפורות, מולבש בגלימה טורקית ולראשו טורבן. ידו השמאלית של הטורקי אחזה במקטרת ארוכה בזמן מנוחה, וידו הימנית נחה על החלק העליון של הרהיט (במידות 110 סנטימטר אורך, 60 סנטימטר רוחב ו-75 סנטימטר גובה). על חלקו העליון של הרהיט היה לוח שחמט במידות 50*50 סנטימטר. בחזית הרהיט היו שלוש דלתות, ומגירה שבה היה עוד לוח וכלי שחמט עשויים שנהב.
הטורקי - פנים המכונה
מבנה המכונה
המבנה הפנימי של המכונה היה מסובך מאוד ונועד להטעות את אלו שבחנו אותו. כאשר נפתחו הדלתות נחשפו מספר מנופים וגלגלי שיניים, בדומה לשעון קיר. המכונה עוצבה כך שאם נפתחו גם הדלתות האחוריות ניתן היה לראות דרך המכונה. הצד הימני של המכונה לא כלל מיכשור, אלא כרית אדומה ומספר חלקים נעים. אזור זה תוכנן כדי לספק קו ראייה בהיר דרך המכונה. מתחת לבגדי הטורקי הוסתרו שתי דלתות נוספות. גם מהן נראה פנים המכונה בבירור ונחשף מיכשור שכולל גלגלי שיניים. העיצוב איפשר למציג המכונה לפתוח כל דלת שהיא לציבור, כדי לשמר את האשליה.
הן המכשור שנגלה לעין בחלקה השמאלי של המכונה והן המגירה שהכילה את לוח השחמט לא הגיעו עד החלק האחורי של הרהיט, אלא רק לשליש מעומקו. בתוך הרהיט ניצב כיסא שהיה ניתן להחלקה מצד לצד, כך שמפעיל המכונה יכול היה לנוע ולחמוק מגילוי בשעה שהמדגים פתח את הדלתות. תנועת הכיסא גרמה למכשור שונה להחליק למיקומו המשתנה של הכיסא כדי להסתיר את האדם שישב בתוך הרהיט.
לוח השחמט שעל חלקו העליון של הרהיט היה דק דיו כדי לאפשר קשר מגנטי. לכל כלי על לוח השחמט היה מגנט חזק בבסיסו, וכאשר הכלי הונח על הלוח, הוא היה מושך מגנט מקושר לחוט אל מתחת למיקום הכלי על הלוח. כך היה באפשרות השחמטאי שבתוך המכונה לדעת איזה כלי הוזז על לוח השחמט. כאמצעי הטעיה נוסף, הטורקי הגיע עם קופסת עץ קטנה שהמדגים הניח על חלקו העליון של הרהיט. בשונה מבעליה הבאים של המכונה שלא השתמשו בתחבולה זו, קמפלן הסתכל לעיתים קרובות לתוך הקופסה במהלך המשחק, תוך רמיזה שהקופסה שולטת בהיבט מסוים של המכונה.
פנים המכונה כלל סדרה של מנופים ששלטו בידו השמאלית של הטורקי. בין היתר ניתן היה להניע את היד מעל ללוח השחמט; טווח התנועה איפשר תנועה למעלה ולמטה, ומנוף איפשר את פתיחת וסגירת היד של הטורקי, באופן שבו היה יכול לאחוז בכלי הלוח. חלק אחר של המכונה השמיע צליל כאשר הטורקי הניע כלי, וכן ניתן היה לייצר הבעות פנים מסוימות של ראש הדמות ובכך הוגברה האשליה של המכונה. לאחר מותו של קמפלן, נוסף למכונה על ידי בעליה החדשים, מוזיקאי בווארי בשם יוהאן מלצל (ראו להלן), מתקן קולי שאיפשר לה לומר במהלך המשחקים "Échec!" – "שח" בצרפתית.
הטורקי - דרך פעולת מנופי המכונה
למפעיל בתוך המכונה היו גם כלים שאיפשרו לו לתקשר עם המדגים מחוץ למכונה. שתי דיסקיות נחושת שעליהן מספרים היו ממוקמות זו מול זו בתוך המכונה ומחוצה לה. ניתן היה להניע את הדיסקיות למספר הרצוי, ששימש כקוד בין השניים.
תצוגה
הטורקי הוצג לראשונה בארמון שנברון בשנת 1770, בחלוף שישה חודשים מהפגישה עם פלטייה. קמפלן הופיע בפני אנשי החצר, הציג את מה שבנה והחל בהדגמת המכונה וחלקיה. בכל פעם שהטורקי הוצג, קמפלן התחיל בפתיחת הדלתות והמגירות של הרהיט, ואיפשר לנוכחים בהדגמה לבחון את המכונה. לאחר שהתצוגה הסתיימה הודיע קמפלן שהמכונה מוכנה להתמודד עם המעוניינים בכך.
קמפלן מסר לשחקן שהטורקי ישחק בכלים הלבנים ויפתח במשחק. בין המסעים הניח הטורקי את ידו השמאלית על הכרית. הטורקי הניד בראשו פעמיים אם איים על המלכה של יריבו, ושלוש פעמים כאשר איים בשח על המלך היריב. אם השחקן ביצע מסע בלתי-חוקי, הטורקי היה מניד בראשו, מזיז את הכלי בחזרה לערוגת המוצא ומבצע מסע משלו, תוך ביטול זכות המסע של היריב.
לואיס דוטנס, שצפה בטורקי, ניסה לבלבל את המכונה על ידי ביצוע מסע של המלכה באופן שבו נע הפרש. "היריב המכני לא התרשם, החזיר את המלכה למקום ממנו הנעתי אותה". קמפלן התהלך ברחבי החדר במהלך המשחקים והזמין צופים להתקרב למכונה ולהניח לידה מגנטים או פיסות ברזל כדי לבדוק אם המכונה מופעלת באמצעות מגנטים.
האדם הראשון שהתמודד מול הטורקי היה האציל לודוויג פון קובנצל, אחד מהאוסטרים בארמון. הוא הובס במהרה, כמו גם מתמודדים אחרים באותו יום. הצופים במשחקים ציינו שהמכונה משחקת בצורה אגרסיבית ומביסה את מרבית המתמודדים בתוך 30 דקות.
חלק נוסף של הדגמת המכונה היה חידת מסע הפרש, חידת שחמט ידועה. החידה דורשת מהשחקן להניע פרש בלוח השחמט, כאשר הפרש נוגע בכל משבצת פעם אחת בלבד. בשעה ששחקני השחמט הידועים של אותה תקופה התקשו בפתרון הבעיה, הטורקי היה מסוגל להשלים את המסע ללא כל קושי כאשר נקודת ההתחלה של המסע נקבעה עבורו. בתוך המכונה היה לוח מסומן שהתווה את פתרון החידה.
פתרון החידה של מסע הפרש
לטורקי הייתה גם אפשרות לשוחח עם הצופים בעזרת לוח עם אותיות. המדגים של המכונה היה מסוגל לעשות זאת באנגלית, צרפתית וגרמנית. מתמטיקאי בשם קארל פרידריך הינדנבורג שמר רישומים של השיחות עם הטורקי בעת שהודגם בעיר לייפציג ופרסם אותם בשנת 1789. נושאי השיחות שנענו על ידי הטורקי היו גילו, מצבו המשפחתי והסוד של דרך עבודתו.
הדגמות ברחבי אירופה
לאחר ההדגמה הראשונה, גבר ברחבי אירופה העניין במכונה. קמפלן, המפתח, היה מעוניין יותר בפרויקטים אחרים שבהם היה עסוק ונמנע מלהציג את הטורקי; הוא שיקר וטען לעיתים קרובות שיש לבצע תיקונים במכונה. פון וינדיץ כותב כי קמפלן סירב לתחנוני חבריו, ולציבור הסקרנים הגדול ממדינות שונות, ולא היה מוכן להציג את הטורקי. בעשור שחלף מאז ההדגמה הראשונה, שיחק הטורקי נגד יריב אחד בלבד, סר רוברט מוריי קייט, אצילסקוטי. לאחר המשחק, פירק קמפלן לחלוטין את המכונה, וטען שהיא בגדר זוטות – דבר של מה בכך, שכן לא היה מרוצה מהפופולריות שלה והעדיף להמשיך בעבודה על מכונות קיטור ומכונות שחיקו את הדיבור האנושי.
בשנת 1781, קיבל קמפלן פקודה מהקיסריוזף השני לבנות מחדש את הטורקי ולהביאו לווינה לרגל הביקור המלכותי של הדוכס הרוסי הגדול פאבל הראשון ואשתו. ההופעה הייתה כה מוצלחת, שהדוכס הגדול פאבל הציע לקיים מסע הופעות של הטורקי באירופה, דרישה שקמפלן נעתר לה, למגינת לבו.
הטורקי החל את מסעו באירופה בשנת 1783, וההופעה הראשונה התקיימה בצרפת בחודש אפריל. הדגמה בוורסאי קדמה להצגה בפריז, שם הטורקי הפסיד במשחק לשרל גודפרי, הדוכס של בולון. הטורקי הגיע לפריז במאי 1783, שם הוצג לציבור ושיחק נגד יריבים רבים, כולל עורך הדין ברנרד, שחמטאי ברמה גבוהה. לאחר הדגמות אלו גברה הדרישה לקיים תחרות עם פרנסואה אנדרה פילידור, גדול השחמטאים של צרפת באותה עת. הטורקי הועבר ל"קפה דה לה רז'אנס", שם שיחק מול מיטב שחקני צרפת, והפסיד לא אחת. לבסוף, נקבע דו-קרב עם פילידור, אשר ניצח במשחק. בנו של פילידור ציין כי אביו קרא לתחרות זו "המעייפת ביותר בחייו". המשחק האחרון של הטורקי בפריז היה נגד בנג'מין פרנקלין, ששימש כשגריר ארצות הברית בצרפת. פרנקלין נהנה מהמשחק והתעניין במכונה עד סוף חייו. בספרייתו הפרטית, נמצא מאמר מאת האנגלי פיליפ ת'יקנסי (Thicknesse), שטען לחשיפה של "שחקן השח האוטומאטי והדמות המדברת". ת'יקנסי, שנודע כספקן, ניסה להבין את דרך עבודתו של הטורקי. הוא העריך את קמפלן כאדם גאוני, אך היה משוכנע שהטורקי הוא תרמית וכי בתוכו יושב ילד קטן. הוא תיאר את המכונה כאוסף מיכשור מתוחכם, שכל תפקידו להטעות את הצופים.
היעד הבא במסע היה לונדון, שם הטורקי שיחק מדי יום תמורת סכום של 5 שילינג.
ניסיון להבין את דרך פעולת הטורקי
לאחר שנה בלונדון, קמפלן והטורקי עברו ללייפציג ובדרכם עצרו בערים רבות. משם נסעו לדרזדן, שם פרסם רקניץ מאמר עם שרטוטים ובהם השרטוט של הילד בתוך המכונה. לאחר מכן המשיכו לאמסטרדם, שם קיבל קמפלן הזמנה להציג את הטורקי בפני פרידריך השני, מלך פרוסיה, בארמון סנסוסי בפוטסדאם. המלך נהנה מההדגמה והציע לקמפלן סכום כסף גדול בתמורה לסוד המכונה. המלך מעולם לא הסגיר את הסוד, אך דווח שהוא התאכזב מאוד כשלמד איך המכונה פועלת.
תחנתו האחרונה של הטורקי הייתה בנקודת ההתחלה, ארמון שנברון. הטורקי לא פעל במשך שני העשורים הבאים, הגם שקמפלן ניסה – ללא הצלחה – למכור את הטורקי בשנותיו האחרונות. קמפלן נפטר בשנת 1804, בגיל 70.
מלצל והמכונה
לאחר מותו של קמפלן הטורקי לא הוצג, עד לשנת 1808 אחר שבנו של קמפלן החליט למכור אותו למוזיקאי בווארי בשם מלצל (Johann Nepomuk Mälzel), שהתעניין במכונות ואביזרים שונים. מלצל, שבין הישגיו היה פטנט על סוג מסוים של מטרונום, ניסה לרכוש את הטורקי עוד קודם לכן, מקמפלן. הניסיון המקורי נכשל כי קמפלן דרש 20,000 פרנקים. בנו של קמפלן מכר את הטורקי במחצית הסכום.
לאחר רכישת הטורקי ביצע מלצל מספר תיקונים כדי להחזיר את המכונה למצב תפקודי. גם בזמן התיקונים, שארכו 10 שנים, הטורקי הופיע, בין היתר במשחק מול נפוליאון בונפרטה. משחק זה התקיים בשנת 1809 בארמון שנברון. לפי עדות של אחד הנוכחים, מלצל דיווח שהוא אחראי לבניית המכונה בעודו מסדר את הכלים. דווח גם כי הטורקי הצדיע לנפוליאון לפני תחילת המשחק. פרטים רבים פורסמו על המשחק – חלקם סותרים. בצעד מפתיע ביצע נפוליאון את המסע הראשון, על אף שהכללים קבעו שהטורקי יהיה הלבן. מלצל איפשר למשחק להימשך. מיד לאחר מכן ביצע נפוליאון מסע בלתי-חוקי. הטורקי החזיר את הכלי לנקודת המוצא שלו והמשיך במשחק. בונפרטה ביצע את המסע הלא-חוקי בפעם השנייה, ועל כך הגיב הטורקי בהורידו את הכלי לחלוטין מהלוח וביצוע מסע. כאשר נפוליאון חזר בפעם השלישית על המסע הלא-חוקי, הטורקי העיף את כל הכלים מהלוח בתנועה אחת של ידו. נפוליאון היה משועשע, ולאחר מכן שיחק משחק אמיתי עם הטורקי, שבו לאחר 19 מסעים נאלץ להיכנע.
בשנת 1811 הביא מלצל את הטורקי למילאנו למשחק עם נסיך ונציה, אז'ן דה בוארנה. הלה היה כה מרוצה מהטורקי שהציע לרוכשו מידי מלצל. לאחר משא ומתן קנה בוארנה את הטורקי תמורת 30,000 פרנקים, פי שלושה מהמחיר שמלצל שילם עבור המכונה. מלצל חזר לבוארנה ארבע שנים מאוחר יותר כדי לבקש לקנות בחזרה את הטורקי, ולבסוף הגיע להסכם כי ישלם לבוארנה 30,000 פרנקים מהרווחים שיקבל בהופעות עתידיות, תוך התחייבות לא לעזוב את יבשת אירופה.
לאחר הרכישה המחודשת של הטורקי הביא מלצל את המכונה לפריז, ושם נשאר עד שנת 1818. משם עבר ללונדון, שם הופיע במספר הופעות עם הטורקי ועם מכונות נוספות שייצר. בלונדון קיבל מלצל פרסום גדול מהעיתונות הכתובה, והוא המשיך לשפר את הטורקי כאשר הוסיף לו תיבת קול שאיפשרה למכונה להודיע "Échec!" ("שח" בצרפתית) כאשר ביצע מסע שאיים על מלך היריב. בשנת 1819 נדד הטורקי ברחבי אנגליה, כאשר החידושים היו באפשרות של היריב לבחור בזכות המסע הראשון וכן במתן יתרון של רגלי (במקרה זה הוסר לטורקי רגלי ו2, העומד לפני הרץ באגף המלך). יתרון זה הגביר עוד יותר את העניין בטורקי, ואף הניב ספר מאת הונמן, בו תוארו המשחקים ששוחקו עם גירעון הרגלי. למרות הגירעון, הטורקי ניצח ב-45 משחקים, הפסיד בשלושה ואילו שני משחקים הסתיימו בתיקו.
פרסומת למשחק של הטורקי
מלצל באמריקה
על אף שהופעותיו של הטורקי היו רווחיות למלצל, הוא שקע בחובות כבדים ולא היה יכול לעמוד בהתחייבויותיו לבוארנה, עד שזה תבע אותו. מלצל לא הצליח למכור את הטורקי כדי לשלם את חובותיו, ובמקום זאת לקח את הטורקי ואת יתר מכונותיו לארצות הברית. בשנת 1826, פתח מלצל תערוכה בניו יורק, בה צבר הטורקי בהדרגה פופולרית רבה. הבעיה שעמדה בפני מלצל הייתה מי יפעיל את הטורקי; לבסוף פנה אל ויליאם שלומברגר, אמן שחמט שהפעיל בעבר את הטורקי, וזה נעתר לבקשתו ובא לארצות הברית. עד להגעתו, נאלץ מלצל להסתפק בהדגמות של סיומים לאור חוסר הכישרון בשחמט של המפעיל שאיתר בארצות הברית. לאחר הגעתו של שלומברגר, החל הטורקי לשחק בבוסטון בהצלחה רבה. משם עבר לפילדלפיה למשך שלושה חודשים, ומשם לבולטימור. בריצ'מונד צפה בטורקי הסופר אדגר אלן פו, שפרסם באפריל 1836 מאמר המנתח את המכונה. המאמר, "השחמטאי של מלצל", הוא המפורסם ביותר שנכתב על הטורקי, אף שרבות מהשערותיו התבררו בדיעבד כלא נכונות.
מלצל לקח את הטורקי לקובה, שם נפטר שלומברגר מקדחת צהובה והותיר את מלצל ללא מפעיל. מלצל נפטר באונייה בשנת 1838, בהפקידו את כל מכונותיו בידי רב החובל.
שנותיו האחרונות של הטורקי
עם עגינת האונייה שבה מת מלצל, עברו כל מכונותיו, כולל הטורקי, לידי ידידו, איש העסקים ג'ון אול. זה ניסה למכור את הטורקי במכירה פומבית, אך לאור ההצעות הנמוכות קנה אותו בעצמו במחיר 400 דולר. כאשר ג'ון מיצ'ל, רופאו של אדגר אלן פו, התעניין בטורקי, אול מכר אותו למיצ'ל, אשר שיפץ את הטורקי לצורך הופעות פומביות. השיפוץ הסתיים בשנת 1840.
מיצ'ל החליט לתרום את הטורקי למוזיאון, שם הוא נשכח בהדרגה. ב-5 ביולי1854, שרפה שפרצה בסמוך למוזיאון והתפשטה לתוכו, השמידה גם את הטורקי.
ג'ון גוגן, יצרן ציוד לקוסמים מלוס אנג'לס, השקיע 120,000 דולר בייצור גרסה משלו למכונה של קמפלן. בשנת 1989, תוך חמש שנים, הושלמה המכונה. המכונה השתמשה בלוח השחמט המקורי של הטורקי, אשר אוחסן בנפרד ולכן לא נהרס בשרפה. התצוגה הראשונה של המכונה הייתה בנובמבר 1989 בכנס בנושא היסטוריה של קסמים. המכונה מוצגת נכון ל־2007 בצורה מאוד דומה למקורית, אלא שכעת היא נשלטת על ידי מחשב.
ספרים ומאמרים רבים נכתבו על דרך פעולתו של הטורקי בתקופה שבה היה פעיל, אך רובם היו לא מדויקים. המסקנות שהוסקו היו מתוך תצפיות חיצוניות, ולא מתוך בדיקת הטורקי בצורה יסודית.
הראשון שפרסם את סוד הפעולה היה ד"ר סילס מיצ'ל, בסדרה של מאמרים עבור הירחון The Chess Monthly. מיצ'ל, בנו של הבעלים האחרון של הטורקי, כתב שמעולם לא נשמר סוד בקפדנות כפי שנשמרו סודותיו של הטורקי. הוא כתב שחלק מהניחושים היו פתרון חלקי, אך אף אחד מהם לא פתר את החידה בשלמותה. לאחר שהטורקי הושמד בשרפה מיצ'ל חש שאין סיבה להמשיך ולהסתיר מחובבי השחמט את הפתרון למסתורין.
מכתב שפורסם בשנת 1859 על ידי אחד מעובדיו של מיצ'ל גילה חלק נוסף של הסוד: בתוך הרהיט היה נר. סדרת צינורות הוליכה מהמנורה לטורבן של הטורקי לצורך אוורור. העשן שעלה מהטורבן הוסווה בעשן שנוצר מפמוטים שהיו בקרבת מקום במהלך המשחקים.
מאמר חדש יותר על הטורקי הופיע בשנת 1899, כאשר הביטאון The American Chess Magazine פרסם תיאור של משחקו של הטורקי מול נפוליאון. הפרסום היה למעשה סקירה של פרסומים קודמים, כאשר תיאור מפורט נוסף התפרסם בשנת 1947 בביטאון Chess Review, מאמר שהיווה סקירה היסטורית מקיפה ותיאור של הטורקי, כולל שרטוטים שאיחדו את המידע מפרסומים קודמים. מאמר משנת 1960 שפורסם ב-American Heritage סיפק שרטוטים חדשים שתיארו איך המפעיל ישב בתוך הרהיט.
בשנת 1945 התפרסם ספרו של הנרי דייווידסון "היסטוריה קצרה של השחמט" בו ניתנת סקירה על הטורקי, תוך מתן משקל לחיבור של אדגר אלן פו, ששגה בהצעתו כי השחקן ישב בתוך דמות הטורקי ולא זיהה את הכיסא הנע בתוך הרהיט. טעות דומה אירעה בספר משנת 1978 של אלכס בל, "המכונה משחקת שחמט", בו מופיעה הטעות כי המפעיל היה ילד מאומן (או מבוגר נמוך מאוד) שביצע את ההוראות של שחמטאי שהתחבא במקום כלשהו על הבמה או באולם.
ספרים נוספים פורסמו על הטורקי סמוך לסוף המאה ה-20. הספר של צ'ארלס קרול The Great Chess Automaton משנת 1975 התמקד במחקרים על הטורקי. ספרו של ברדלי אוורט Chess: Man vs. Machine משנת 1980 דן בטורקי כמו גם באוטומטים משחקי שחמט נוספים.
עם הופעתו של "כחול עמוק", ניסיונה של חברת IBM לייצר מחשב שיוכל לאתגר את טובי השחקנים בעולם, שוב גבר העניין בטורקי, ושני ספרים נוספים פורסמו: ספרו של ג'רלד לויט The Turk, Chess Automaton משנת 2000 וספרו של טום סטנדג' The Turk: The Life and Times of the Famous Eighteenth-Century Chess-Playing Machine שפורסם בשנת 2002. תשומת לב נוספת קיבל הטורקי בהשוואה ל"כחול עמוק" בסקירה התיעודית "המשחק הסתיים: קספרוב והמכונה".
בעקבות הטורקי
בזכות הפופולריות של הטורקי והמסתורין שאפף אותו, מספר המצאות וחיקויים קיבלו השראה מהטורקי, ובהם Ajeeb, או "המצרי", חיקוי אמריקאי שנבנה על ידי צ'ארלס הופר, מכונה עמה שיחק נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד בשנת 1885, וכן מכונה בשם "מפיסטו".
הזמנה לתצוגה של Ajeeb
בשנת 1784 צפה אדמונד קרטרייט בטורקי משחק בלונדון. הוא כל כך התרשם מהטורקי שלאחר מכן שאל: "האם יותר קשה לבנות מכונה שתוכל לטוות מאשר מכונה שתוכל לבצע את כל המסעים הנדרשים במשחק מסובך זה?". עוד באותה שנה רשם קרטרייט פטנט על אבטיפוס של מכונת טווייה. בשנת 1850 היו באנגליה לבדה 250,000 מכונות טווייה מבוססות על הפטנט של קרטרייט.
מחזה בשם The Automaton Chess Player הוצג בניו יורק בשנת 1845. הפרסומת וכן מאמר שהתפרסם בעיתון הלונדוני The Illustrated London News טוענים שהמחזה מציג את הטורקי של קמפלן.
El Ajedrecista נבנה בשנת 1912 על ידי לאונרדו טורס קואוודו כאוטומט משחק שחמט והוצג לראשונה ביריד העולמי של פריז בשנת 1914. המכונה הייתה מסוגלת לשחק סיומי שחמט באמצעות אלקטרומגנטים והייתה המכונה הראשונה שאכן שיחקה שחמט.
סרטו האילם של ריימונד ברנרד "שחקן השחמט" משנת 1927 טווה אלמנטים מהסיפור האמיתי של הטורקי להרפתקה שמתרחשת בשנת 1772 בפולין. גיבור הסרט הוא הברון קמפלן, אציל מווילנה שבונה אוטומטים כתחביב. הוא עוזר ללאומן פולני צעיר – שהוא במקרה שחמטאי מעולה - הבורח מהכוחות הרוסיים הכובשים בכך שהוא מחביא אותו בתוך אוטומט הקרוי "הטורקי", מבוסס בצורה די מדויקת על המכונה האמיתית של קמפלן. סמוך למועד בריחתם וחציית הגבול, מזומן הברון לסנקט פטרבורג כדי להציג את הטורקי ליקטרינה הגדולה. כהד לאירוע עם נפוליאון, מנסה יקטרינה הגדולה לרמות את הטורקי אשר מעיף את כל הכלים מלוח השחמט כתגובה.
הטורקי גם סיפק השראה לסיפור הקצר "אדון מוקסון" מאת אמברוז בירס שפורסם בשנת 1909, סיפור מוֹרְבִּידִי על אוטומט משחק שחמט הדומה לטורקי. בשנת 1938 פרסם ג'ון דיקסון קאר את הספר "הציר העקום", תעלומה בחדר מסתורי. בין היתר מופיע אוטומט שמתפקד בדרך בלתי-מוסברת לדמויות הספר. הנובלה "עולם הפלאים" משנת 1975 מתארת ילד המבלה את ילדותו בתוך מכונה דמוית הטורקי ומשחק קלפים בקרקס נודד מדרגה שנייה; הילד הופך בהדרגה לקוסם הנודע בעולם. בשנת 1977 הופיע סיפור מדע בדיוני של ג'ן וולף, "האוטומט המופלא מפליז משחק שחמט", המתאר מכונה דומה מאוד לטורקי.
המכונה מתוארת גם באלגוריה בחיבור המפורסם של ולטר בנימין, "על מושג ההיסטוריה".
בשנת 2005 חברת אמזון פתחה אתר אינטרנט שנקרא "הטורקי של אמזון", אתר שמתאם בין משימות תכנותיות לבין אינטליגנציה אנושית, בהשראת הדרך בה הופעל הטורקי של קמפלן. התוכנה נועדה לאפשר לבני אנוש לבצע מטלות שמחשבים מתקשים בהן, כגון השוואת צבעים.
בשנת 2005 התפרסם במינכן הספר Der Schachautomat. בהשראת הטורקי, לקח המחבר רוברט לור את דמותו של קמפלן, ומיקם אותה ברשת של תככים ורומנטיקה. הספר פורסם באנגלית בשם Secrets of the Chess Machine. הספר יצא בעברית בשם "אוטומט השחמט" בהוצאת "כתר", בשנת 2008.
ישנה תאוריה הגורסת כי הטורקי השאיר את חותמו גם על השפה הגרמנית, עם הניב einen Türken bauen - "לבנות טורקי" - או türken שפירושו "להוליך שולל".
מאמרים
Ricky Jay, "The Automaton Chess Player, the Invisible Girl, and the Telephone," Jay's Journal of Anomalies, vol. 4 no. 4, 2000.
Edgar Allan Poe, "Maelzel's Chess-Player," Southern Literary Journal, April 1836; available on the internet via the Edgar Allan Poe Society of Baltimore, Maryland.
Tom Standage, The Turk: The Life and Times of the Famous Eighteenth-Century Chess-Playing Machine (New York: Walker, 2002), 22–23.
Gerald M. Levitt, The Turk, Chess Automaton (Jefferson, N.C.: McFarland, 2000), 40.
Sound: Standage, 27–9. Facial expressions: George Atkinson, Chess and Machine Intuition (Exeter: Intellect, 1998), 15–16.
Philip Thicknesse, The Speaking Figure and the Automaton Chess Player, Exposed and Detected (London, 1794), quoted in Levitt's The Turk, Chess Automaton.
W. J. Hunneman, Chess. A Selection of Fifty Games, from Those Played by the Automaton Chess-Player, During Its Exhibition in London, in 1820 (1820);
Silas Weir Mitchell, "The Last of a Veteran Chess Player," The Chess Monthly, January 1857; reprinted in Levitt's The Turk, Chess Automaton.
Imitations: Jay, "The Automaton Chess Player, the Invisible Girl, and the Telephone. Ajeeb or the Egyptian: Ramón Jiménez, "The Rook Endgame Machine of Torres y Quevedo."
Maureen Furniss, "Le Joueur d'Echecs/The Chess Player (review)," The Moving Image 4, no. 1, Spring 2004, pp. 149–151.
Atkinson, George. Chess and Machine Intuition. Exeter: Intellect, 1998; ISBN 1871516447.
Ewart, Bradley. Chess: Man vs. Machine. London: Tantivy, 1980; ISBN 049802167X.
Hankins, Thomas Leroy, and Robert J. Silverman. Instruments and the Imagination. Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1995; ISBN 0691029970.
Hsu, Feng-hsiung. Behind Deep Blue: Building the Computer that Defeated the World Chess Champion. Princeton, N.J.: Princeton University Press, 2002; ISBN 0691090653.
Levitt, Gerald M. The Turk, Chess Automaton. Jefferson, N.C.: McFarland, 2000; ISBN 0786407786.
Löhr, Robert The Chess Machine. New York: Penguin Press, 2007; ISBN 1594201269.
Rice, Stephen Patrick. Minding the Machine: Languages of Class in Early Industrial America. Berkeley: University of California Press, 2004; ISBN 0520227816.
Standage, Tom. The Turk: The Life and Times of the Famous Eighteenth-Century Chess-Playing Machine. New York: Walker, 2002; ISBN 0802713912.
Wood, Gaby. Living Dolls: a Magical History of the Quest for Mechanical Life. London: Faber and Faber, 2002; ISBN 0571178790.
