PROFILPELAJAR.COM

הזיהום מטביעת אמוקו קדיז
	המכלית "אמוקו קדיז" שוקעת ליד חוף בריטני, מרץ 1978
	המכלית "אמוקו קדיז" שוקעת ליד חוף בריטני, מרץ 1978
תאריך	16 במרץ 1978
מיקום	Portsall
קואורדינטות	48°35′34″N 4°43′03″W / 48.592725°N 4.7176027777778°W
הרוגים	0
ניצולים	44
	(למפת ברטאן רגילה) רן ואן קמפר סן-בריו ברסט תעלת למאנש האוקיינוס; האטלנטי; פיי דה לה לואר נורמנדי הזיהום מטביעת אמוקו קדיז

הזיהום מטביעת אמוקו קדיז התרחש ב-16 במרץ 1978, כאשר מכלית הנפט "Amoco Cadiz", בבעלות חברת הנפט האמריקאית Amoco, עלתה על על סלעי פורטסאל (Portsall), 2 קילומטר מחוף ברטאן, צרפת.^[1]^[2] המכלית נשברה לשלושה חלקים ושקעה. הרשות האמריקאית "מינהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי" (NOAA) העריך כי דליפת הנפט הכוללת הסתכמה ב-220,880 טונות של נפט, המסתכמת בלמעלה מ-58 מיליון גלונים או 256.2 מיליון ליטר, מה שהופך אותה לדליפת הנפט הגדולה ביותר בזמנו.^[3]

מהלך האירועים

בדרך מהמפרץ הפרסי לרוטרדם, הולנד, דרך עצירה מתוכננת בליים ביי, בריטניה, מכלית הנפט "אמוקו קדיז", בבעלות חברת הנפט האמריקאית Amoco, נתקלה במזג אוויר סוער במיוחד בזמן הפלגתה בתעלת למאנש. בסביבות השעה 09:45, גל כבד נחבט בהגה של הספינה, התקלה גרמה לאיבוד של שמן הידראולי. וכתוצאה מכך אבדה השליטה על הגוי המכלית. נעשו ניסיונות לתקן את הנזק ולהחזיר את השליטה על ההגה אך הם לא צלחו. בשעה 10:20, שלחה המכלית הודעה שהיא "אינה ניתנת לתמרון" וביקשה מכלי שיט אחרים לסיוע גוררת יצאה מאוחר יותר בשעה 11:20.^[4]

הגוררת הגרמנית פסיפיק הגיבה לקריאת "אמוקו קדיז" בשעה 11:28, והציעה סיוע שאושר על ידי הקברניט לפי עקרונות החוזה הפתוח של לוידס. הגוררת הגיעה בשעה 12:20, אך בגלל הים הסוער כבל הגרירה לא נקשר עד השעה 14:00, ואז בשעה 16:15 התנתק. נעשו מספר ניסיונות לחבר כבל אחר ו"אמוקו קדיז" הטילה עוגן בניסיון לעצור את הסחיפה לחוף. כבל הגרירה היה במקום בשעה 20:55. אך התברר כי אינו מסוגל למנוע מהמכלית להיסחף לכיוון החוף בגלל המסה העצומה שלה ורוחות הסערה בחוזק 10 בסולם בופור.^[5] בשעה 21:04 עלתה אמוקו קאדיז על שרטון והמים חדרו והציפו את מנועיה. לאחר מספר דקות נבקע גוף הספינה והחלה דליפת הנפט. הצוות שלה חולץ על ידי מסוקים של הצי הצרפתי בחצות. הקברניט וקצין נוסף נשארו על הסיפון עד 05:00 למחרת בבוקר. בשעה 10:00 ב-17 במרץ, נשבר הגוף לשני חלקים ודליפת הנפט גברה. כעבור אחד-עשר יום נשבר אחד השברים שוב מהים סוער.

השברים היוו סיכון לשייט ומאוחר יותר רוסקו לחתיכות עם מטעני עומק. על ידי חבלני הצי הצרפתי.

דליפת שמן

"אמוקו קדיז" הכילה 1,604,500 חביות (219,797 טון) של נפט גולמי קל, מראס תנורה, ערב הסעודית והאי חרג, באיראן. בנוסף, היו לה כמעט 4,000 טונות של דלק מנועים. מזג אוויר קשה הביא להתפרקות מוחלטת של הספינה לפני שניתן היה לשאוב נפט כלשהו מההריסה, וכתוצאה מכך כל מטען הנפט הגולמי שנשאה ו-4,000 טון של מזוט נשפך לים.^[6] בחוף הים נעשו בריכות נפט ארוכות וכבדות שהתפשטו אל 45 מיל של קו החוף הצרפתי ברוחות צפון-מערביות. הרוחות המערביות השוררות במהלך החודש הבא הפיצו את הנפט כ-100 מיל מזרחה לאורך החוף. שבוע לאחר התאונה, הגיע הנפט לקוטס ד'ארמור. נפט חדר לחול במספר חופים עד לעומק של שני ס"מ. השמן הגלמי נפרד לשתיים או שלוש שכבות בשל העברת החול הנרחבת שהתרחשה בחופים במזג האוויר הסוער. מזחים ומשטחים בנמלים הקטנים מפורספודר ועד איל-דה-ברהט היו מכוסים בשמן. אזורים נוספים שנפגעו כללו את חופי הסלע הוורוד של טרגסטל ופרוס גירק, כמו גם את חופי התיירות בפלוגסנו. מרחב הזיהום הכולל חודש לאחר הדליפה כלל כ-200 מיל ימי של קו החוף. חופים של 76 קהילות שונות נפגעו. הנפט נמשך רק כמה שבועות לאורך החופים הסלעיים החשופים שחוו פעולת גלים בינונית עד גבוהה. אולם באזורים המוגנים מפעולת גלים, השמן נמשך בצורת קרום אספלט במשך מספר שנים.

המיקום המבודד של הקרקע והים הסוער הפריע למאמצי הניקוי במשך שבועיים לאחר התקרית. הצי הצרפתי היה אחראי על כל הפעולות בים ואילו שירות הבטיחות האזרחי היה אחראי על פעולות ניקוי החוף. אף על פי שהכמות הכוללת של שמן ומים שנאספו הגיעה ל-100,000 טון, פחות מ-20,000 טון נפט הושבו מנוזל זה לאחר טיפול במפעלי זיקוק.

אופי השמן והים הסוער תרמו להיווצרות מהירה של תחליב שמן ומים. תחליב צמיג זה סיבך מאוד את מאמצי הניקוי. הרשויות הצרפתיות החליטו שלא להשתמש בחומרי פיזור באזורים רגישים או בשולי החוף שבהם עומק המים נמוך מ-50 רגל. לו היה מורחים חומר פיזור מהאוויר בקרבת מקור הדליפה, ייתכן שהיווצרות התחליב הייתה נמנעת.

תקרית "אמוקו קדיז" הביאה לאובדן גדול ביותר של יצורים ימיים שנרשם אי פעם כתוצאה מדליפת נפט. תמותה של רוב בעלי החיים התרחשה במהלך החודשיים שלאחר הדליפה. שבועיים לאחר התאונה, מיליוני רכיכות מתות, קיפודי ים ושאר אורגניזמים חיים בקרקעית נסחפו אל החוף. ציפורים צוללות היוו את הרוב של כמעט 20,000 הציפורים המתות שהתגלו. תמותת הצדפות מהדליפה נאמדה ב-9,000 טון. דייגים באזור תפסו דגים עם כיבים וגידולים בעור. על פי הדיווחים, לחלק מהדגים שנתפסו באזור היה טעם חזק של נפט. אוכלוסיות כוכבי ים ואוכלוסיות קטנות של סרטנים נעלמו כמעט לחלוטין, האוכלוסיות של מינים רבים התאוששו תוך שנה. גם פעילויות ניקוי בחופים סלעיים, כגון שטיפה בלחץ, גרמו להשפעות על בתי גידול.

דליפת "אמוקו קאדיז", הייתה הגדולה ביותר בהיסטוריה באותה נקודה, הייתה אחת הנחקרים ביותר; מחקרים רבים עדיין בעיצומם בתחילת המאה ה-21. זה היה גם הדליפה הראשונה שבה זוהמו נהרות באזורי גאות ושפל. לא היה המשך לטיפול בהיווצרות אספלט ובעיות שנוצרו לאחר הניקוי האגרסיבי הראשוני.

שחיקה נוספת של חופים אירעה במספר מקומות בהם לא נעשה ניסיון לשחזר את החצץ שהוסר כדי להוריד את פני החוף. רבים מהביצות, הבוץ והחופים החוליים שנפגעו, היו אזורים דלי אנרגיה. עדיין ניתן לראות עדויות למשקעי חוף מזוהמים בחלק מהאזורים המוגנים הללו. שכבות של שמן תת-קרקעי עדיין נותרו קבורות ברבים מהחופים.

זיכרון בתרבות

"אמוקו קדיז" והדליפה ממנה מופיעים באחד מהשירים של סטיב פורברט על זיהום נפט.^[7]

לספידי ג'י יש שיר בשם "Amoco Cadiz" באלבומו A Shocking Hobby.
לכוכב הפופ הצרפתי אלאין בריאר היה להיט דיסקו בצרפת עם שיר בשם "אמוקו".
צילומי התקרית הופיעו בסרט "ימי זעם" (1979), בבימויו של פרד ורשופסקי בהנחיית וינסנט פרייס.

תביעות משפטיות

בשנת 1978, ההערכות הן שגרמו נזקים של 250 מיליון דולר לענייני דיג ותיירות. ממשלת צרפת הציגה תביעות בסך 1.9 מיליארד פרנק צרפתי לבתי המשפט בארצות הברית (בשימוש בשער החליפין של 1978 ובתוספת ריבית זה הגיע ל-1.6 מיליארד דולר לפחות). בשנת 1984, שופט בית המשפט המחוזי של ארצות הברית פרנק ג'יי מקגר קבע כי אמוקו אחראי לפיצויים כאשר הוציא את פסק דינו, לאחר 3 וחצי שנים של הליכים משפטיים. יתרה מכך, השופט קבע שאמוקו דחתה את התחזוקה הדרושה במכלית כדי להמשיך ולהפעילה בים.^[8] בשנת 1992, החליטה חברת אמוקו שלא להגיש ערעור על צו בית המשפט.

ראו גם

דליפת הנפט מטורי קניון – אסון דומה מדרום מערב לאנגליה בשנת 1967.
(MT Haven) – מכלית מהסדרה של "אמוקו קדיז" שבשנת 1991, נסדקה וטבעה בים התיכון, בקרבת גינואה, וגרמה לאסון דליפת נפט גדול.
"רשימת דליפות שמן" (List of oil spills)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הזיהום מטביעת אמוקו קדיז בוויקישיתוף

שפיכות נפט: תיאור מקרה דליפת הנפט של Amoco Cadiz ב-Green Nature.
אלה היו הימים – קצת מידע על 18 במרץ-24 במרץ
המרכז לתיעוד, מחקר וניסויים על זיהום מים בשוגג – Amoco Cadiz

הערות שוליים

^ רודולף צ'למינסקי, אמוקו קדיז - שבר שיועד לקרות, הוצאת ויליאם מורו 1987, isbn=0688069541
^ דוד פיירהל, פיליפ ג'ורדן, "הגאות השחורה עולה. השבר של אמוקו קדיז" הוצאת אנדרה דויטש, לונדון 1980.
^ אוקה ויסר, דליפת הנפט של אמוקו קדיז, הוצאת סופר טנקרס, 2010.
^ פטריק לאגאדק, סיכון טכנולוגי מרכזי – הערכה של אסונות תעשייתיים, הוצאת פרגמון, 11 ביוני 2010.
^ דייוויד בוילו, טוני אלן, ג'וני קלייס, העבודה על אמוקו קדיז, הארכיון של אתרי השברים, 4 ביולי 2009.
^ דן הרטוג ור. ג'יקובס, "השפעות של דליפת הנפט אמוקו קדיד על קהילת עשב צלופח ברוסקוף בצרפת עם התייחסות מיוחדת לבעלי החיים הניידים", הוצאת שפרינגר, ברלין, מרץ 1980 עמ' 182–191.
^ סטיב פורברט, מראיין-מייק רגונה, שמן ומוזיקה: שיחות עם סטיב פורברט וטיפט מריט, הופפוסט, 28 במאי 2010
^ דיון משפטי על אמוקו קדיז 85 מיליון דולר, שיקגו טריביון, 12 ינואר 1988