הגרסה המקורית של המחזמר הועלתה בבכורה בעיר בר שבוורמונט בשנת 2006. באותה שנה הייתה גם הפקה בוורגנס וסיבוב הופעות בין ורמונט למסצ'וסטס בשנת 2007. אז מיטשל, שלא הייתה בטוחה לגבי עתידו של המחזמר, הפכה אותו לאלבום קונספט שיצא בשנת 2010.[1]
בשנת 2012 פגשה מיטשל את הבמאית רייצ'ל צ'בקין, והשתיים החלו לעבד מחדש את הפקת הבמה, עם שירים ודיאלוגים נוספים. הגרסה החדשה של המחזמר, שפותחה וביימה על ידי צ'בקין, הוצגה לראשונה באוף-ברודוויי בסדנת התיאטרון של ניו יורק ב-6 במאי 2016 ורצה עד 31 ביולי. בעקבות הפקות באדמונטון ובלונדון, המופע עלה בברודוויי במרץ 2019.
ההפקה בברודוויי נפתחה לביקורות משבחות וקיבלה מספר פרסים ומועמדויות. בטקס פרסי הטוני ה-73, האדסטאון קיבלה בסך הכל 14 מועמדויות (הכי הרבה לשנת 2019) וזכתה בשמונה מהן, כולל פרס למחזמר הטוב ביותר, פרס המוזיקה המקורית הטובה ביותר למיטשל ופרס הבימוי הטוב ביותר למחזמר לצ'בקין.
דמויות ועלילה
הרמס, אל הגבולות, הדרכים, המטיילים, המסחר, הגנבים, האתלטים, הרועים והפסיכופומפים היווני, הוא השליח האלוהי. לאורך המחזמר הוא מגלם את תפקיד המספר. הוא ישר ומדבר באופן חלקלק. אף על פי שהוא טוען שהוא לא עושה דברים מתוך "אדיבותו", ניכר שהוא דואג לאורפיאוס בכך שהוא לוקח אותו לעוזרו ומגלה חסד לאורידיקה.
אורפיאוס הוא מוזיקאי אגדי, משורר, מאהבה של אורידיקה ונביאבדת היוונית העתיקה. הפרוטוגוניסט המרכזי אשר חולם ורואה בעיני רוחו איך העולם יכול להיות. הוא רואה את הטוב ביותר שבאנשים. הוא מביך ומסורבל אך לבסוף גם נחוש.
אורידיקה היא אהבתו של אורפיאוס. יש לה ניסיון חיים רב יותר ממנו. היא הייתה לבדה כל חייה ולמדה להילחם על עצמה, מה שגרם לה לפקפק באנשים. הגורלות עוקב אחריה ברוב המחזמר, נוטע זרעי ספק ומעודד אותה לעזוב ולנסוע להדסטאון.
פרספונה היא אלת האביב ואשתו של האדס. היא רוח חופשית ואוהבת לבלות. היא אלכוהוליסטית ולעיתים קרובות במחזמר היא שתויה. אף על פי שהיא עדיין אוהבת את האדס, היחסים שלה איתו התפרקו עם השנים והזוג מרבה להתווכח. עם בואה לעולמנו היא מביאה אביב, קיץ ותקופות טובות.
האדס הוא אל העולם התחתון ובעלה של פרספונה. הוא האנטגוניסט המרכזי. הוא השליט של האדסטאון. הוא קר ולא אכפתי. עם זאת, הוא נעשה קר עוד יותר ומתקשה מאז שיחסיו עם פרספונה הפכו רחוקים. הוא רואה בעובדי האדסטאון "ילדיו", ומאמין שבאמצעות שליטה טוטליטרית בחייהם הוא שחרר אותם לחופש.
הגורלות הן שלוש רוחות המשמשות ככוח המניע של החלטות מפתח רבות שדמויות שונות מקבלות במחזמר על ידי השפעה ומניפולציה של מחשבותיהן. הרמס, במספר הפתיחה, מתאר אותם כ"שלוש נשים זקנות שהתלבשו אותו דבר" ואומר כי "הן תמיד שרות לך בראש".
מערכה ראשונה
בתקופה פוסט-אפוקליפטית, בהשראת תקופת השפל הגדול, האל הרמס נכנס כדי לספר את הסיפור ולהציג כל אחת מהדמויות ("Road to Hell"). שלושת הגורלות צופות באורידיקה כשהיא משוטטת בארץ הגוססת ומחפשת מחסה ("Any Way the Wind Blows"). אורפיאוס, בן טיפוחו של הרמס, פוגש את אורידיקה ומבקש ממנה להתחתן איתו בעידוד קל של הרמס ("Come Home With Me"). אורידיקה מטילה בו ספק מכיוון ששניהם חיים בעוני והיא רוצה חיים של יציבות. אורפיאוס, מוזיקאי, משכנע אותה בכך שהוא אומר לה שהוא כותב שיר שיחזיר את העולם למצבו ההרמוני המקורי, והם כבר לא יצטרכו להיאבק ("Wedding Song").
לאחר הפסקה בה הרמס מספר את סיפורם של בני הזוג האלים האדסופרספונה ("Epic I"), פרספונה מגיעה לחגוג את שמחת הקיץ הקצרה שהובאה לצידה ("Livin 'it Up on Top"). אורפיאוס מרים כוסית לכבודה של פרספונה ומביע תקווה לעתידו עם אורידיקה, המשקפת את אהבתה הגוברת לאורפיאוס למרות עצמאותה ("All I've Ever Known"). השניים נשבעים כי אהבתם לעולם לא תשתנה כל עוד הם נשארים אחד עם השני.
החורף מגיע, ויחד איתו רכבת להחזרת פרספונה בעל כורחה להאדסטאון - המפעל התת-קרקעי של האדס. אורפיאוס ואורידיקה צופים כשפרספונה מתייסרת על הצורך שלה לשוב למפעל, ואילו הגורלות משבחות את עושרה של האדסטאון. אף על פי ששמעה על היחס הקשה של האדס לעובדיו, אורידיקה מסוקרנת ("Way Down Hadestown"). ככל שמתקדם החורף הקשה במיוחד, אורפיאוס ממשיך לכתוב את שירו בזמן שאורידיקה מחפשת נואשות מזון ועצי הסקה עבור שניהם ("A Gathering Storm/Epic II"). במקביל, האדס ופרספונה מתעמתים בעקבות מערכת היחסים הדועכת שלהם ("Chant").
האדס עוזב את המפעל כדי למצוא מישהו שיעריך את הבטיחות והנוחות של האדסטאון. הוא נתקל באורידיקה הרעבה ומציע לה הזדמנות להצטרף אליו לחיים בטוחים הרחק מעוני ("Hey Little Songbird"). הגורלות מגיעות ומפצירות באורידיקה להעמיד את הישרדותה בראש ובראשונה בהצעתו של האדס ("When the Chips are Down"). כשאורפיאוס עובד על השיר שלו, אורידיקה בוחרת בהישרדות ומחליטה לעקוב אחר האדס למפעל ("Gone, I'm Gone"). כשאורפיאוס חוזר לחפש את אורידיקה, הרמס אומר לו שהיא נסעה להאדסטאון; אורפיאוס מתחייב להחזיר אותה, והרמס מסביר לאורפיאוס כיצד להגיע לשם ללא שימוש ברכבת של האדס ("Wait For Me"). אורידיקה מגיעה להאדסטאון, ומתחילה את עבודתה על החומה הסובבת אותה ("Why We Build the Wall").
מערכה שנייה
לאחר מופע פתיחה שבו פרספונה מציגה את עצמה ואת הלהקה ("Our Lady Of The Underground"), אורידיקה מבינה שבמסירת חייה להאדסטאון, כל זיכרונותיה יאבדו בקרוב בתמורה לעבודה חסרת מחשבה ושהיא לעולם לא תוכל לחזור אלא אם האדס יאמר אחרת ("Way Down Hadestown - Reprise"). היא שרה על חרטותיה כאשר זיכרונותיה מעל פני הקרקע מתחילים לדעוך אט אט ("Flowers").
אורפיאוס, שעשה את דרכו להדסטאון בעקבות הוראותיו של הרמס, מוצא את אורידיקה ומתחנן שתחזור איתו הביתה ("Come Home With Me - Reprise"). האדס מגיע וחושף בפני אורפיאוס שאורידיקה נסעה להדסטאון מרצונה החופשי ומנסה לגרש אותו מנכסיו ("Papers"). לאחר מכן הגורלות אומרות לאורפיאוס המותש לוותר על הצלת אורידיקה ("Nothing Changes"). אורפיאוס שר על ייאושו מאובדן אורידיקה, ומעורר את אזרחי האדסטאון לעקוב אחריו ולהתנגד לתנאים שבהם הם עובדים, כל זאת לעיני פרספונה ("If It's True"). המוזיקה של אורפיאוס נוגעת בפרספונה, והיא אומרת להאדס להניח לאורידיקה ללכת ("How Long"), מה שמביא לכך שהוא מציע לאורפיאוס לשיר בשבילו ("Chant - Reprise"). אורפיאוס שר את הגרסה המלאה של השיר שכתב כל הזמן הזה, ומזכיר להאדס את אהבתו לפרספונה ("Epic III"). אורפיאוס ואורידיקה מביעים את אהבתם זה לזה והפעם, מבטיחים להישאר אחד עם השני, לא משנה מהן התלאות העומדות בפניהם ("Promises"). האדס מושפע משירו של אורפיאוס יותר משציפה, והגורלות מסבירות את הדילמה שלו: אם הוא שומר את אורידיקה בשבי, היא הופכת לקדושה מעונה, אבל אם הוא מרשה לה ללכת, הוא מאבד את שליטתו הסמכותית במפעל, בהתחשב בכך עובדיו החלו למחות לטובת חירותם שלהם ("Word to the Wise"). הוא מחליט להשאיר את גורלם בידי אורפיאוס: בני הזוג יכולים לעזוב יחד, אך אורפיאוס צריך להוביל אותם החוצה. אם הוא יפנה לראות אם אורידיקה הולכת אחריו, היא תהיה שייכת להאדס לנצח ("His Kiss, the Riot").
הרמס מסביר לאורפיאוס ולאורידיקה את החלטתו של האדס. בזמן שהאדס ופרספונה מבטיחים לנסות שוב את מערכת היחסים שלהם בפעם הבאה שתחזור להאדסטאון, אורפיאוס מתחיל את ההליכה מהאדסטאון כשאורידיקה צועדת אחריו ("Wait for Me - Reprise"). אורפיאוס מגיע כמעט לסוף המסע, כשלפתע הספק מתגבר עליו והוא פונה לחפש את אורידיקה - רק כדי לראות שהיא הייתה ממש מאחוריו לאורך כל הדרך, ובכך דן אותה להישאר בהאדסטאון לנצח ("Doubt Comes In").
הרמס משקף את סיום הסיפור הקודר; הוא עושה זאת באמצעות חזרה של השיר הראשון, וכך מתחיל לספר את הסיפור שוב. בהסבר, הוא מעיר שלא משנה כמה פעמים הם שרים אותו, אנשים תמיד מקווים לסוף מאושר יותר - וכי זה הערך של המשך לשיר את הסיפור, ושל מתנותיו של אורפיאוס: "כדי לגרום לכם לראות איך העולם יכול להיות / למרות איך שהוא. "("The Road to Hell - Reprise"). המופע נסגר עם פרספונה שמרימה כוסית לאורפיאוס לאחר הקידה, וחוזרת על נושא התקווה למרות הנסיבות האומללות: "יש ציפורים ששרות כשהשמש בוהקת / השבחים שלנו לא בשבילן / אבל אלה ששרים בלילה החשוך / עבורם אנחנו מרימים כוסות" ("We Raise our Cups").
"Come Home With Me" – אורפאוס, אורידיקה, הרמס, פועלים
"Wedding Song" – אורפאוס, אורידיקה, פועלים
"Epic I" – אורפאוס, הרמס
"Livin' it Up on Top" – פרספונה, הרמס, אורפאוס, להקה
"All I've Ever Known" – אורידיקה, אורפאוס
"Way Down Hadestown" – להקה
"A Gathering Storm" – הרמס, אורפאוס, אורידיקה, גורלות
"Epic II" – אורפאוס
"Chant" – להקה
"Hey, Little Songbird" – האדס, אורידיקה
"When the Chips are Down" – גורלות, אורידיקה
"Gone, I'm Gone" – אורידיקה, גורלות
"Wait for Me" – הרמס, אורפאוס, גורלות, פועלים
"Why We Build the Wall" – האדס, להקה
מערכה שנייה
"Our Lady of the Underground" – פרספונה
"Way Down Hadestown (Reprise)" – הרמס, גורלות, אורידיקה, פועלים
"Flowers" – אורידיקה
"Come Home With Me (Reprise)" – אורפאוס, אורידיקה
"Papers" – האדס, להקה
"Nothing Changes" – גורלות
"If It's True" – אורפאוס, הרמס, פועלים
"How Long?" – פרספונה, האדס
"Chant (Reprise)" – להקה
"Epic III" – אורפאוס, להקה
"Promises" – אורידיקה, אורפאוס
"Word to the Wise" – גורלות
"His Kiss, the Riot" – האדס
"Wait for Me (Reprise)" – הרמס, להקה
"Doubt Comes In" – אורפאוס, אורידיקה, גורלות, פועלים
"Road to Hell (Reprise)" – הרמס, להקה
"We Raise our Cups" – פרספונה, אורידיקה, להקה
הפקות
הפקות מוקדמות
הדסטאון הוצגה כהפקה בימתית בערים באר וורג'ן במדינת ורמונט בשנת 2006, לפני שעברה לסיור בן שבעה ימים, בן עשרה ערים, בין מדינת מולדתה של אנאיס מיטשל ורמונט למסצ'וסטס בשנת 2007.[1][3] מיטשל תיארה את הגלגול הראשון של המופע כ"פרויקט תיאטרון עשה זאת בעצמך". צוות הקריאייטיב כלל את המעבד המוזיקלי המקורי מייקל צ'ורני והבמאי והמעצב המקורי בן טי. מאצ'סטיק, וכן צוות שחקנים שהורכב מאמנים מקומיים בוורמונט.[4][5] בשנת 2010 יצא אלבום קונספט.
אוף-ברודוויי
בחיפושיה אחר במאי, מיטשל חיפשה את רייצ'ל צ'בקין בשנת 2012 לאחר שצפתה בהפקה של המחזמר נטשה, פייר והשביט הגדול של 1812 בבימויה של צ'בקין. במעבר מאלבום קונספט למחזמר בימתי, כתב מיטשל 15 שירים נוספים והוסיפת דיאלוג להבהרת קו הסיפור ולהעמקת הדמויות. 15 השירים החדשים פותחו לאחר שמיטשל וצ'בקין דנו בפערים בקו העלילתי של האלבום. מייקל צ'ורני יצר את התזמור והעיבודים הראשוניים, כאשר טוד סיקפוז תרם עיבודים ותזמורות נוספים.[4]האדסטאון הוצג בבכורה בסדנת התיאטרון בניו יורק לריצה ראשונית מ-3 במאי עד 3 ביולי 2016, אך מאוחר יותר הוארכה עקב הביקוש הרב עד 31 ביולי. בהפקה כיכבו דיימון דאונו בתפקיד אורפיאוס, נביה בי בתפקיד אורידיקה, אמבר גריי בתפקיד פרספונה, פטריק פייג בתפקיד האדס, כריס סאליבן בתפקיד הרמס ולולו פול, ג'סי שלטון ושיינה טאוב בתפקיד הגורלות.[3][6]
ב-14 באוקטובר 2016 יצא EP עם ארבעה שירים מהמחזמר שהוקלט בשידור חי ב-28 וב־29 ביוני 2016.[7] אלבום חי מלא יצא ב-6 באוקטובר 2017.[8]
קנדה
הדסטאון הוצגה בהפקות טרום ברודוויי במסגרת עונת 18–2017 בתיאטרון סידאטל באדמונטון, אלברטה, קנדה. רייצ'ל צ'בקין שימשה שוב כבמאית, עם הופעות שנקבעו ל-11 בנובמבר ועד 3 בדצמבר 2017, כאשר אמבר גריי ופטריק פייג חזרו על תפקידם מסדנת התיאטרון בניו יורק. ההפקה הוצגה בשיתוף פעולה עם מארה אייזקס ודייל פרנזן, שהפיקו את הפקת אוף-ברודוויי.[9] ההפקה זו הוצגה גם בסדרה התיעודית עטורת הפרסים Working in the Theater (עובדים בתיאטרון) שהופקה על ידי אגף התיאטרון האמריקאי.[10]
לונדון (2018)
לקראת מעבר לברודוויי בשנת 2019 הוצגה הדסטאון בתיאטרון האוליבייה של התיאטרון הלאומי בלונדון. הבכורה בבריטניה נערכה מ-2 בנובמבר 2018 עד 26 בינואר 2019.[11] צוות ההפקה כלל את רייצ'ל האק לעיצוב תפאורה, מייקל קראס לעיצוב תלבושות, ברדלי קינג לעיצוב תאורה, נווין שטיינברג וג'סיקה פז לעיצוב סאונד, דייוויד נוימן לכוריאוגרפיה, וליאם רובינסון לניהול מוזיקלי. פטריק פייג', אמבר גריי וריב קרני חזרו על הופעותיהם בהפקת התיאטרון הלאומי, אליהם הצטרפו איווה נובלזאדה, אנדרה דה שילדס (שהשתתף בכמה סדנאות מוקדמות של ההפקה),[12] קרלי מרצדס דייר, רוזי פלטשר וגלוריה אוניטירי.[13]
ברודוויי
האדסטאון נפתחה בברודוויי בתיאטרון וולטר קר, עם הצגות הרצה החל מ-22 במרץ 2019 והופעת בכורה ב-17 באפריל 2019.[14] פייג', גריי, דה שילדס, קרני ונובלזאדה שיחזרו את הופעותיהם להפקת ברודוויי, ומצטרפים אליהם ג'וול בלקמן, איווט גונזלס-נייסר וקיי טרינידד.[15] צוות ההפקה כולל גם את האק לעיצוב נופי, קראס לעיצוב תלבושות, קינג לעיצוב תאורה, שטיינברג וג'סיקה פז לעיצוב סאונד, נוימן לכוריאוגרפיה, ורובינסון לניהול מוזיקלי. באוגוסט 2019 הוכרז במהלך פרק של בוקר טוב אמריקה כי האדסטאון תחל בסיבוב הופעות לאומי בשנת 2020.[16] החל מ-12 במרץ 2020, ההפקה הוקפאה עקב מגפת הקורונה. הפקת המחזמר וסיבוב ההופעות תוקפאנה לפחות עד 1 ביוני 2021.[17]
לונדון (2024)
במרץ 2023, בעקבות ההופעה ה-1,000 של המחזמר בברודוויי, הוכרז שהאדסטאון תחזור ללונדון, ותיפתח בווסט אנד בשנת 2024. הופעת הבכורה התקיימה ב-21 בפברואר 2023 בתיאטרון הליריק. ההפקה כוללת את דונל פין בתור אורפיאוס, גרייס הודג'ט יאנג בתור אורידיקה, זכרי ג'יימס בתור האדס, מלאני לה בארי בתור הרמס, וגלוריה אוניטירי בתור פרספונה.
אלבום חי של הפקת אוף ברודוויי הופץ ב-6 באוקטובר 2017. אלבום EP בעל ארבעה שירים שכותרתו מדוע אנו בונים את החומה (מבחר מתוך הדסטאון.המיתוס.המחזמר.הקלטה חיה) הופץ דיגיטלית ב-13 באוקטובר 2016 לקידום מכירות האלבום המלא.
האדסטאון קיבלה בעיקר ביקורות חיוביות. הניו יורק טיימס תיאר את ההפקה באוף-ברודוויי כ"המצאה "ו"מושרה בצורה נהדרת", תוך שבחים על פשטותה ואינטימיותה.[22] ההוליווד ריפורטר תיאר את הדיאלוג הנוסף כ"מעורר צמרמורת", אך הוקיר בעיקר את האנרגיה הגבוהה והבימוי הסוחף שלו.[23] כמה ביקורות הציגו הקבלה בין השיר "למה אנו בונים את החומה" לקמפיין הנשיאותי של דונלד טראמפ לשנת 2016, אם כי השיר קדם לקמפיין.
ההפקה נפתחה בברודוויי ב-17 באפריל 2019 לביקורות חיוביות ברובן, עם שבחים המכוונים במיוחד לבימוי שלה ולביצועים, במיוחד אלה של אמבר גריי, אנדרה דה שילדס ופטריק פייג'.[24]הניו יורק טיימס כינה אותו "מדהים" ו"מהפנט", ובמיוחד ציין את השיפור שלו מגרסת סדנת התיאטרון של ניו יורק.[25] דייוויד רוני מהוליווד ריפורטר מכנה את זה "נהדר לחלוטין", ובמיוחד משבח את ההופעות של גריי ופייג'.[26]
