דניס רייץ נולד בבלומפונטיין, שלישי מבין חמישה אחים, לפרנסיס ויליאם רייץ (1934-1844), אשר מוצאו היה צרפתי-הוגנוטי והולנדי, ולבלנקה טסן (Thessen), אשר שורשי משפחתה בנורווגיה. אביו היה איש ציבור בולט: חבר פרלמנט, זקן השופטים, נשיא מדינת אורנג' החופשית (1895-1889) וכן מילא שורה של תפקידים ציבוריים נוספים, לצד היותו משורר. בהמשך עקר לטרנסוואל ולמרות היותו אזרח אורנג' החופשית, שימש שם כמזכיר המדינה של הרפובליקה הדרום-אפריקאית. בזכות רקע זה מצד אביו, דניס רייץ התוודע אישית לרבים מן האישים הבולטים ברפובליקות הבוריות, ובמידת מה, גם אישים שמחוץ להן. בין היתר, נלווה לאביו, אז נשיא אורנג', למסע במערב אירופה ב-1894. אמו של דניס רייץ הלכה לעולמה בעודנו צעיר, ואביו נישא לאחר מכן בשנית. בילדותו ובנעוריו הרבה דניס רייץ לעסוק בפעילויות בחיק הטבע כמו מחנאות, צייד, דייג, רכיבה וקליעה. בנוסף, זכה להשכלה רחבה יחסית, כולל שליטה מקיפה בשפה האנגלית והיכרות קרובה עם ספרותה.
מלחמת הבורים השנייה
ב-12 באוקטובר 1899 פרצה מלחמת הבורים השנייה. דניס רייץ, למרות ששהה בטראנסוול בעודו אזרח אורנג' החופשית, התנדב מיד לשירות. תחילה נדחה בשל גילו הצעיר מדי, או אז פנה אל אביו, שבעזרת פאול קרוגר, הנשיא, ופיט יוברט, המפקד העליון, שמשרדיהם שכנו בסמוך, התקבל בו במקום. רייץ ואחד מאחיו הצטרפו יחדיו לאחת היחידות שהתארגנו בטראנסוול, אשר פלשו לנטאל (אז חלק ממושבת הכף) באזור העיירה דנדי (Dundee). לאחר מכן השתתף בקרבות הכרוכים במצור שערכו הבורים על ליידיסמית', בחודשי קיץ (בחצי הכדור הדרומי) 1900-1899, כולל הקרב על ספיון קופ (באפריקאנס: Spioen Kop, "ראש מרגל", ברוב המקורות נכתב Spion Kop), 38 ק"מ מערבה לליידיסמית', אשר נערך ב-24-23 בינואר 1900. לאחר הצלחה בחודשי המלחמה הראשונים, התעשתו הבריטים, הדפו את הבורים, ועד אמצע חורף 1900 (בחצי הכדור הדרומי כאמור) כבשו את אוראנג' ואת טראנסוול. רייץ, שהחליף באותם חודשים מספר יחידות, נטל חלק בנסיגת כוחות הבורים, אשר הפכו פניהם מדי פעם אל האויב, עד הגיעו סמוך לגבול עם מוזמביק, אז מושבה של פורטוגל. לאחר תבוסתם במלחמה הסדירה פנו הבורים ללוחמת גרילה, ורייץ הצטרף לאחת מיחידות הקומנדו, כפי שנקראו היחידות שהקימו הבורים. היחידה אליה הצטרף שהתה בשארית אותה שנה, תוך תנועה בלתי פוסקת, בטראנסוול. בשנת 1901, תוך שהוא מחליף מספר יחידות, הגיע לאורנג'. ולבסוף, כיוון שקסם לו הרעיון לחדור אל מושבת הכף, חצה עם יחידתו דאז, מצפון לדרום, את נהר האורנג', ובהמשך לכך, הצטרף לכוח קומנדו בהנהגתו של יאן כריסטיאן סמטס, מה שהפך לקשר קרוב שנמשך כל שארית ימיו של רייץ. במהלך הפשיטה אל מושבת הכף, הגיע הקומנדו עד סמוך לפורט אליזבת' בדרום, ובהמשך עשו הפושטים דרכם מערבה וצפונה, עד למערבה של המושבה, סמוך לחוף האוקיינוס האטלנטי. שם, במקום בו הכוחות הבריטיים היו דלילים, נהנו כמעט מאוטונומיה עד לסופה של המלחמה. בסוף 1901, ועד לסופה של אותה מלחמה, הוא צורף למטהו של סמטס.
מלחמת הבורים השנייה הסתיימה ב-31 במאי 1902 בהסכם פרייניחינג (Vereeniging). סמטס בחר ברייץ כאחד משני מלוויו לשיחות שהובילו להסכם.
רייץ (שני מימין) כחייל בקומנדו הבורי במלחמת הבורים השנייה
בגלות
לאחר הסכם השלום, בחר דניס רייץ, כמו אביו, וככל הנראה בהשפעתו או בהשראתו, שלא לחיות תחת שלטון בריטי. זאת, למרות שהיה ספוג עד עומק נשמתו בהערכה ובהוקרה לבריטים ולתרבותם, והתנסותו במלחמה נגדם, "מלחמת הג'נטלמנים האחרונה", אף הגבירה יחס זה. חלף זאת, הוא עקר למדגסקר יחד עם מאני מאריץ, מפקד בקומנדו הבורי, שלחם אף הוא נגד הבריטים. במדגסקר הם התקבלו במאור פנים על ידי ז'וזף גליאני, המושל הצרפתי של האי, ועסקו לפרנסתם בליווי עגלות שוורים. בעת ששהה במדגסקר, רייץ העלה על הכתב את זכרונותיו, בעיקר מן המלחמה, אשר הפכו מאוחר יותר, ב-1929, לספר ("קומנדו", יצא לאור גם בעברית). ספר זה של רייץ, אשר היה נוכח ברבים מן האירועים המרכזיים של מלחמת הבורים, ואשר ניחן בזיכרון חד יחד עם סגנון כתיבה קריא ושובה לב, מהווה את אחד ממקורות המידע הטובים ביותר אודותיה. על אף קבלתם באופן מסביר פנים, לא הצליחו רייץ ומאריץ לתקוע יתד במקום, ובנוסף, רייץ חלה בעת היותו באי במלריה או בקדחת דנגי. כך, לאחר זמן מה, שניהם עזבו. רייץ, ששמר על קשר עם סמטס, השתכנע להצטרף אליו ולאחר כשלוש שנות גלות, חזר לדרום אפריקה, אשר באותן שנים הפכה למדינה עצמאית במסגרת האימפריה הבריטית.
חזרה לדרום אפריקה
רייץ שהה עם משפחתו של סמטס בפרטוריה כשלוש שנים, בהן בין היתר נח והחלים. כאביו, למד אף הוא משפטים, וב-1908, עשה את התמחותו בהיילברון (Heilbron) שבאורנג', בה גם החל, לאחר תום ההתמחות, קריירה משפטית מצליחה (לימים הקים חברה העוסקת בשירותים משפטיים שהפכה לאחת הגדולות בדרום אפריקה, העסיקה מאות משפטנים ועובדים אחרים, והתקיימה עד 2011).
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, אליה הצטרפה דרום אפריקה לצד מדינות ההסכמה, התנגדו לצעד זה חוגים רחבים בקרב הבורים. מחאתם של אותם חוגים התגבשה עד מהרה למרד, והראשון לאחוז בנשק בקרב המורדים היה מאני מאריץ, חברו לשעבר של רייץ. בהיילברון, בה התגורר רייץ, כוחם של המורדים היה דומיננטי, ורייץ, שכסמטס נותר נאמן לממשלה, נאלץ לברוח בעור שיניו מן המקום. לאחר שהצליח להימלט בשלום, רייץ
קיבל פיקוד לראשונה בחייו, עת עמד בראש יחידה של נאמני הממשלה, וזו פעלה לדיכוי המרד באורנג'.
בהמשך לדיכוי מרידת מאריץ, רייץ נטל חלק, שוב תחת פיקודו של סמטס, בפלישה לדרום-מערב אפריקה, אז מושבה גרמנית. הפלישה הוכתרה בהצלחה, אם כי בשל התנגדותם העיקשת של הגרמנים, בשל העיכוב שגרמה מרידת מאריץ ובשל גודלה העצום של המושבה, הקרבות נמשכו עד אמצע 1915.
בתום אותה מערכה, ושוב תחת פיקודו של סמטס, אשר הגיע לאזור ב-1916, רייץ נטל חלק במערכה נגד הגרמנים במזרח אפריקה. תחילה שימש כקצין במטהו של סמטס, וכמעט שלא נטל חלק בלחימה בשדה. בהמשך מערכה זו, קיבל את הפיקוד על רגימנט רכוב. ב-1917, לבקשתו, עקב מיעוט הפעילות בה נטל חלק באפריקה, רייץ, אשר נשא כעת דרגת מייג'ור, עבר לחזית המערב האירופית, שם נפצע קשה במהלך הקרבות, בהם פיקד על יחידות בריטיות שונות, וכמפקד גדוד, התקדם לדרגת קולונל.
קריירה פוליטית
לאחר תום מלחמת העולם, חזר רייץ לדרום אפריקה לקריירה המשפטית אותה נטש עקב פרוץ המלחמה. בעקבות סמטס, אז ראש הממשלה, רייץ הצטרף אל המפלגה הדרום-אפריקאית (איחוד דרום אפריקה), אשר דגלה בתמיכה בבריטים ובהרמוניה בין דוברי האנגלית והאפריקאנס. סמוך לאחר תום המלחמה, הוא נבחר לאספה הלאומית מטעם אותה מפלגה, והמשיך ונבחר גם ב-1921. בשנת 1920 נשא לאשה את ליילה רייט (Wright, 1959-1887), פעילה חברתית למען זכויות נשים, מרצה באוניברסיטת קייפטאון ולימים (1933) האישה הראשונה שכיהנה כחברת האספה הלאומית. לזוג נולדו שני בנים. ב-1924 חזר לקריירה משפטית מצליחה ובנוסף, נבחר לפרלמנט ב-1929 וב-1934. באותה תקופה (1933), הוציא לאור את המשך הביוגרפיה שלו: Trekking on (בתרגום חופשי: לנוע הלאה, שם המרמז על מעין המשך של הטרק הגדול שנערך כ-80 שנה קודם לכן). הספר עוסק בקורותיו מאז סיום מלחמת הבורים ועד לתום מלחמת העולם.
ב-1934 עלתה לשלטון המפלגה המאוחדת, אשר הוקמה על בסיס המפלגה הלאומית בראשות ג'יימס ברי מוניק הרצוג, אשר כיהן כראש הממשלה עד 1939, והמפלגה הדרום-אפריקאית, והיא שלטה על דרום אפריקה עד 1948, כאשר ביתר השנים ראש הממשלה היה סמטס. רייץ צורף לממשלה, תחילה כשר החקלאות והקרקעות, ואחר כך כשר לענייני הילידים. כאשר סמטס כיהן כראש הממשלה, רייץ שימש בנוסף כסגנו, וכיוון שסמטס הרבה להיעדר מארצו בזמן מלחמת העולם השנייה, היה זה תפקיד בעל משמעות. על תקופה זו כתב ספר אוטוביוגרפי נוסף, המשך לשני ספריו הקודמים: No Outspan (בתרגום חופשי: עול בלתי פוסק).
שליחות בלונדון ופטירה
ב-1943, בעוד מצב בריאותו מתדרדר, נשלח רייץ כשגריר ללונדון (תוארו הרשמי היה הנציב העליון, כמקובל אצל שגרירים מן הארצות העצמאיות של האימפריה הבריטית). מזג האוויר בבריטניה, ובפרט חורף קשה במיוחד, החמיר את מצב בריאותו, ושם רייץ נפטר. על שמו נקראה בצפון אורנג', על שפת נהר הואל, העיירה דניסוויל (Deneysville).
