אורטגה, יליד לה ליברטד, היה במרבית חייו מנהיג חשוב של החזית הסנדיניסטית. במהפכה עממית ב-1979, שבה פעלו הסאנדיניסטים לצד קבוצות אחרות, הודח הרודןאנסטסיו סומוסה דביילה ויצא לגלות[1]. אורטגה היה לחבר בממשל הצבאי השולט, ויותר מאוחר התמנה לנשיא ושלט בין השנים 1985 ל-1990[2]. תקופת כהונתו אופיינה בעוינות של ממשל ארצות הברית למשטרו ובתמיכת ארצות הברית בהתנגדות הצבאית של ארגון הקונטראס[1]. הוא הנהיג רפורמות סוציאליסטיות רבות בארצו על פי הדגם הקובני והסובייטי והפנה משאבים רבים לצורך הגברת האוריינות במדינה; האינפלציה בניקרגואה עלתה בשנות שלטונו מ-35% ליותר מ-3,000%[3].
לאחר הפסדו בבחירות ב-1990, המשיך להיות פעיל בפוליטיקה של ניקרגואה ורץ שוב לנשיאות באוקטובר 1996 ובנובמבר 2001, אך הפסיד בשני המקרים[4]. זאת למרות שניתן את הטון הלוחמני שלו והודה למעשה, כי רעיון הסוציאליזם של תנועתו היה בבחינת "מטרה אוטופית" ושוהא כעת שהוא מקבל את מודל השוק החופשי[5].
לקראת הבחירות של 2006 יצר אורטגה ברית עם נשיא ונצואלההוגו צ'אווס ששלח דשן ונפט מוזל אותו חילק אורטגה לאיכרים עניים[6].
בבחירות של 2006 רץ שוב מטעמם של הסאנדיניסטים וזכה בנשיאות ללא צורך בסיבוב שני (הוא זכה בכ-38% מהקולות), לאחר שגבר על יריבו העיקרי, המועמד הבולט של גוש המרכז-ימין, אדוארדו מונטאלגרה, ועל מספר מועמדים מטעם מפלגות קטנות[7]. יריביו, ובהם יוצאי המפלגה הסאנדינסטית כגון הרטי לוויטס, האשימו את אורטגה בפופוליזם ובשחיתות, וניצחונו בבחירות 2006 מוסבר במידה רבה מאכזבתו של הציבור מן המדיניות הכלכלית של הימין, ששלט מאז 1990 ולא הצליח לצמצם את העוני והמצוקה במדינה, השנייה בעונייה בחצי הכדור המערבי[8].
הבחירות המקומיות שהתקיימו ב-2008 היו הראשונות מאז 1990 בהן הוחלט שלא לאפשר השגחה של משקיפים בינלאומיים. ארגונים בינלאומיים שונים ודוברי האופוזיציה דיווחו על הטרדות, איומים, הפחדות שהופנו כנגד מצביעים, ואף על מקרים של אלימות. התוצאות הרשמיות קבעו כי מועמדי המפלגה הסנדיניסטית זכו ב-94 מ-146 המועמדויות. כתוצאה מטענות האופוזיציה על חוסר כשרותן של הבחירות, האיחוד האירופי השהה סיוע בסך 70 מיליון דולר וארצות הברית השהתה סיוע בסך כ-64 מיליון.
בנובמבר 2010 הורה אורטגה לצבא ניקרגואה לפלוש לחצי אי באזור נהר סן חואן, בגבול עם קוסטה ריקה השכנה, והכריז כי זאת טריטוריה השייכת לניקרגואה[9]. באותה תקופה גם החל לקדם תוכנית של כריית אלטרנטיבה לתעלת פנמה, בסיוע ונצואלה ואיראן[10].
פרויקט תעלת ניקרגואה אושר ביוני 2013, בעלות מוערכת של כ-40 מיליארד דולר[11]. את הזיכיון להקמתו והפעלתו למשך 50 שנה קיבלה חברה מהונג קונג[12]. בדצמבר 2014 נערך טקס תחילת העבודות, אך הפרויקט הוקפא לאחר זמו קצר עקב קשיים פיננסיים של הזכיין[13].
ב-2009 פסק בית משפט בניקרגואה שנשלט על ידי שופטיםסנדיניסטים, כי ההגבלות בחוקת ניקרגואה, האוסרות על מתמודד לרוץ לשתי כהונות רצופות וכמו כן אוסרות על התמודדות על כהונה שלישית כנשיא המדינה, פוגעות בזכויות האדם של אורטגה. בבחירות שהתקיימו ב-6 בנובמבר2011 ניצח אורטגה את יריביו כבר בסיבוב הראשון כשזכה בכ-63% מהקולות. יריבו העיקרי פאביו גאדיאה זכה בכ-31%. האופוזיציה בניקרגואה ומחלקת המדינה של ארצות הברית טענו כי הבחירות התאפיינו באיומים על אזרחים וכי נמנעה גישתם של מפקחים, בעוד שמפקחים בינלאומיים דיווחו כי אמנם היו אי-סדרים מסוימים, אולם לא הייתה הונאה שיטתית, והחריגות לא שינו את התוצאה[14].
במרץ 2017, לאחר משא ומתן חשאי שנמשך כשנה, בתיווך של מדינה שלישית ושל מספר אנשים פרטיים הודיע אורטגה על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין ניקרגואה[15]. באוקטובר 2024 ממשלת ניקרגואה הודיעה על ניתוק היחסים בעקבות מלחמת חרבות ברזל[16].
החלו באביב 2018, הפגנות המחאה בניקרגואה, כשערים שלמות התקוממו נגד משפחת אורטגה. העילה המקורית להפגנות הייתה קיצוצים בתקציבי הרווחה, אך בהמשך הן הפכו למחאה נגד ההתנהלות הלא דמוקרטית של הממשלה והשחיתות של משפחת אורטגה ומקורביהם. הן היו ההפגנות הגדולות ביותר זה עשרות שנים. הן דוכאו באלימות קשה ומעלה מ-500 מפגינים נרצחו[17]. עד סוף השנה כ-60 אלף בני אדם נמלטו מהמדינה בעקבות המהומות[18].
בדצמבר 2020 אישרה מפלגת השלטון של אורטגה חוק המסמיך אותו להכריז על כל אדם כ"בוגד" ולאסור עליו להתמודד למשרה ציבורית[19].
לפני בחירות 2021, הוא דאג שמועמדים שהיו אמורים להתמודד נגדו יעצרו, גרם לסגירת מפלגות האופוזיציה, אסר לקיים כנסי בחירות וגם סגר קלפיות רבות. הוא אף הורה לעצור כמה מוותיקי הסנדיניסטים[20][21]. בנוסף ארגן קמפיין פייק ניוזדיסאינפורמציה ברשתות החברתיות, בעיקר בפייסבוק[22].
בנובמבר 2021, דניאל אורטגה, נבחר מחדש לכהונה רביעית של חמש שנים עם 75% מהקולות, על פי התוצאות הרשמיות החלקיות הראשונות שפרסמה מועצת הבחירות העליונה.
ממשלו הכניס למעצר בית פעילים פוליטיים ומנהיגי חברה אזרחית, פשט על משרדי תקשורת, הוציא מחוץ לחוק הפגנות רחוב וסגר עשרות ארגונים לא ממשלתיים[23].
חיים אישיים
מאז שנות השבעים אורטגה נמצא בזוגיות עם רוסאריו מוריו, פעילת המפלגה המתפקדת כסגנית הנשיא מאז 2017[24]. לזוג תשעה ילדים, שלושה מתוכם נולדו לרוסאריו לפני שפגשה את אורטגה. אחת מילדיה של רוסאריו הזוגיות קודמת, זוילהאמריקה (Zoilamerica) האשימה את אורטגה בהטרדה מינית לאורך כל ילדותה, המשפחה הפנתה לה את הגב והיא הוגלתה לקוסטה ריקה[25].
%E9%9B%99%E9%82%8A%E6%9C%83%E6%99%A4_(32074399712)_(cropped).jpg)
