מוחמד יוסוף ח'אן (באורדו: محمد یوسف خان; 11 בדצמבר1922 – 7 ביולי2021), הידוע יותר בשם הבמה שלו דיליפ קומאר, היה שחקןהודי שעבד בקולנוע ההודי (בוליווד). נחשב לממציא שיטת משחק מתודי, שיטה חלוצית בקולנוע, הוא שלט בסצנת הקולנוע ההודית מסוף שנות ה-40 לאורך שנות ה-60,[1] וכינוי על ידי הקהל היה "אבהינאי סמרט" ("קיסר המשחק" בהינדי). קומאר מחזיק בשיא של מרבית הזכיות עבור פרסי פילמפייר לשחקן הטוב ביותר (שמונה, בדומה לשאה-רוח' ח'אן). הוא השחקן בעל שיא הרווחים מסרטים בקולנוע ההודי.[2]
בקריירה המשתרעת על פני חמישה עשורים, קומאר עבד בכ-60 סרטים במגוון תפקידים. הוא הופיע לראשונה כשחקן בסרט "ג'וואר בהטה" (1944). הוא זכה לשובר הקופות הראשון שלו "בג'וגנו" (1947). לאחר מכן הופיע במספר רב של סרטים מצליחים מאד בשנות ה-50 וה-60.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 הקריירה של קומאר חוותה ירידה. לאחר 1976, הוא יצא להפסקה של ארבע שנים מהופעות קולנוע וחזר עם הדרמה המהפכנית "קרנטי", שהייתה הסרט ההודי המרוויח ביותר של השנה. הוא המשיך לשחק תפקידים ראשיים בסרטים כמו "שאקטי" (1982), "קארמה" (1986) ו"סאודגר" (1991). הופעתו האחרונה על המסך הייתה בסרט "קילה" (1998) הלא מוצלח מבחינה מסחרית, בו הופיע בתפקיד כפול. קומאר שימש מאוחר יותר כחבר ברג'יה סבהה, הבית העליון של הפרלמנט של הודו, בין השנים 2000 ל-2006.
על תרומתו לקולנוע, ממשלת הודו העניקה לו את העיטור פדמה בהושאן בשנת 1991 ואת העיטור פדמה ויבהושאן בשנת 2015, הפרס האזרחי השלישי והשני בגובהו במדינה בהתאמה. הוא גם זכה בפרס הגבוה ביותר של הודו בתחום הקולנוע, פרס דדשאב פלק בשנת 1994. בשנת 1998, ממשלת פקיסטן העניקה לקומאר את נישן א-אימטיאז, העיטור האזרחי הגבוה ביותר במדינה, מה שהפך אותו להודי היחיד שקיבל את הכבוד. הבית שבו גדל קומאר בפשאוור הוכרז כאנדרטה למורשת לאומית בשנת 2014 על ידי ממשלת פקיסטן.
ביוגרפיה
חיים מוקדמים
דיליפ קומאר נולד בשם מוחמד יוסף ח'אן[3] ב-11 בדצמבר 1922, למשפחה מוסלמית דוברת הינדקו בשכונת קיסה חוואני בזאאר בעיר פשאוור, עיר במחוז הגבול הצפון-מערבי של הראג' הבריטי.[4] הוא היה אחד משנים-עשר ילדיהם של לאלה גולאם סרוואר ח'אן ואשתו עיישה בגום. אביו היה סוחר פירות.[5]
ח'אן למד בבית הספר בארנס בדאולאלי (כיום במהאראשטרה), שם היו לאביו פרדסים. הוא גדל באותה שכונה בפשוואר כמו ראג' קאפור, והשניים היו חברי ילדות, ולאחר מכן שיחקו יחד בקולנוע.[6] ב-1940 עבר לפונה והקים חנות לאספקת פירות יבשים ומזנון.[7] למרות שהגיעה מפשאוואר, החליטה משפחתו של חאן להישאר בבומביי לאחר חלוקת הודו ב-1947.[8]
ח'אן מעולם לא פעל תחת שם הולדתו, והופיע לראשונה ב"ג'וואר בהטה" ב-1944 תחת שם הבמה דיליפ קומאר. באוטוביוגרפיה שלו, "Dilip Kumar: The Substance and the Shadow", הוא כתב שהשם הוא הצעה של דוויקה ראני, שהייתה אחת המפיקות בסרט.[9] בראיון ב-1970 הוא אמר שהוא אימץ את השם הזה מתוך פחד מאביו, שמעולם לא אישר את קריירת המשחק שלו בגלל התדמית הרעה הכללית של הקולנוע אז.[10][11]
קריירה
שנות ה-40: תפקידים קולנועיים ראשונים והצלחה ראשונית
סרטו הראשון של קומאר היה "ג'וואר בהטה" ב-1944, שלא זכה להצלחה. לאחר שני סרטים לא מוצלחים נוספים, היה זה סרטו הרביעי "ג'נגו" (1947), בו כיכב לצד נור ג'האן, שהפך ללהיט הגדול הראשון שלו בקופות. להיטיו הגדולים הבאים היו הסרטים "שהיד" ו"מלה" מ-1948.[12] שני הסרטים היו הסרטים ההינדיים עם הרווחים הגבוהים ביותר של שנת יציאתם בהתאמה.[13]
הוא קיבל את תפקיד הפריצה שלו כשחקן ב-1949 עם "אנדאז" של מהבוב חאן, בו כיכב לצד ראג' קאפור ונרגיס. בזמן יציאתו לאקרנים, "אנדאז" היה הסרט ההודי הרווחי ביותר אי פעם, עד ששיאו נשבר על ידי "ברסאת" של קאפור באותה שנה.[14] הסרט "שבנם" היה שובר קופות נוסף שיצא גם הוא ב-1949.
שנות ה-50: שנות פריצת דרך
שנות ה-50 היו העשור המוצלח והפורה ביותר של קומאר, כאשר הוא שיחק בתפקידים ראשיים במספר שוברי קופות כגון.[15] הוא הופיע כבן זוג על המסך עם רבות מהשחקניות המובילות באותה תקופה, כולל מינה קומארי, נימי, נרגיס ועוד.[16] יחד עם בני דורו ראג' קאפור ודב אנאנד, הוא שלט בשנות החמישים הנחשבות לחלק מתקופת הזהב של הקולנוע ההינדי. למרות שהשלושה לא הופיעו באף סרט אחד ביחד, קומאר הופיע עם ראג' קאפור במספר סרטים.[17]
כמה מסרטיו ביססו את תדמית המסך שלו כ"מלך הטרגדיות". קומאר סבל לזמן קצר מדיכאון עקב גילום תפקידים טרגיים רבים ובעצתו של הפסיכיאטר שלו, הוא גם לקח על עצמו תפקידים קלילים יותר.[18] המחזמר המצומצם של מהבוב חאן משנת 1952, "אאן", הציג אותו באחד מתפקידיו הקלילים הראשונים[19] וסימן את סרטו הראשון שצולם בטכניקולור. "אאן" היה הסרט ההודי הראשון שיצא לאקרנים ברחבי אירופה עם בכורה מפוארת בלונדון.[20] "אאן"היה הסרט ההודי הרווחי ביותר אי פעם באותה תקופה, בהודו ומחוץ לה.[21] הוא זכה להצלחה נוספת עם תפקידים קלים יותר כגנב בקומדיה המצליחה "אזאד" (1955).
בשלב זה, הוא פיתח את סגנון המשחק המאופק שלו, המובהק, של מלמול הדיאלוגים שלו תוך שהוא נותן ביטויים ומשמעויות שונות לקווים שהדמויות שלו השמיעו.[22][23]
הוא היה השחקן הראשון שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר של פילמפייר (עבור הסרט "דאאג") והמשיך לזכות בו שבע פעמים נוספות.[24][25] 9 מתוך 21 סרטיו בשנות ה-50 דורגו ב-30 הסרטים המרוויחים ביותר של העשור.[26]
שנות ה-60: מוגול-א-עזאם ומעבר להפקה
בשנת 1960, הוא גילם את הנסיך סלים (ג'הנגיר) בסרט ההיסטורי האפי בעל התקציב הגדול של ק. אסיף מוגול-א-עזאם, שהיה הסרט הרווחי ביותר בתולדות הקולנוע ההודי במשך 15 שנים, עד שעקף אותו הסרט שוליי מ-1975.
הסרט היה בהתהוות למעלה מעשור וצולם במקור בשחור-לבן, עם שני שירים בלבד וסצנות השיא צולמו בצבע. 44 שנים לאחר יציאתו המקורית, הוא זכה לצביעה מלאה והוצא מחדש בקולנוע בשנת 2004 וזכה שוב להצלחה קופתית.[27] באותה שנה הוא שיחק תפקיד קל יותר בקומדיה המוזיקלית "קוהינור" שגם היא הייתה בין הרווחיות ביותר של השנה.
בשנת 1961, קומאר כתב, הפיק וכיכב בדרמת הדקואיט "גנגה ג'אמונה" מול אחיו נאסיר ח'אן, כשגילם את התפקידים הראשיים. קומאר הפיק את הסרט תחת חברת ההפקה שלו "Citizens Films" ולמרות שהוא הסרט הרווחי ביותר של השנה, זה יהיה הסרט היחיד שהפיק. למרות שקרדיט הבימוי הוענק לבמאית הוותיקה ניטין בוזה, השמועה הייתה שקומאר ביים את הסרט וגם היה מעורב בכל היבט של הפקתו. הוא בחר בגוון הסארי שכוכבת הסרט ויג'יאנטימאלה תלבש בכל סצנה. הסרט קיבל את פרס הסרט הלאומי לסרט העלילתי השני הטוב ביותר בהינדית, את קערת הכסף של פול רוויר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של בוסטון, תעודת כבוד מיוחדת מהאקדמיה הצ'כוסלובקית לאמנויות בפראג, ואת הפרס המיוחד בפסטיבל קרלובי וארי.[28]
ב-1962, הבמאי הבריטי דייוויד לין הציע לו את התפקיד של "שריף עלי" בסרטו "לורנס איש ערב" (1962), אך קומאר סירב להופיע בסרט.[29] התפקיד הלך בסופו של דבר לעומר שריף, השחקן המצרי. קומאר התייחס באוטוביוגרפיה שלו מאוחר יותר, "הוא חשב שעומר שריף שיחק את התפקיד הרבה יותר טוב ממה שהוא עצמו יכול היה לעשות".[30] קומאר גם נשקל לתפקיד ראשי מול אליזבת טיילור בסרט שעליו עבד לין בשם טאג' מאהאל, לפני שהפרויקט בוטל.[31]
שנות ה-70: שפל בקריירה
בשנת 1970, קומאר שיחק בתפקיד הראשי ב"גופי" שסימן את הזוגיות הראשונה שלו עם אשתו סאירה באנו וזכה להצלחה קופתית. ב-1972, הוא שוב שיחק בתפקידים כפולים כאחים תאומים ב"דסטאאן" שהיה כישלון קופתי וסימן ירידה בקריירה של קומאר כשחקן מוביל. ב-1976 הוא שיחק בתפקידים משולשים כאב ובנים תאומים ב"באיראאג". למרות שביצועיו זכו לשבחים, הסרט היה הכישלון השלישי שלו ברציפות בקופות.[32][33] עלייתם של שחקנים כמו אמיטאב באצ'אן, ראג'ש חאנה, וסנג'יב קומאר הובילה לקומאר הפסדים של תפקידים מ-1970 עד 1980. הוא לקח הפסקה של חמש שנים מסרטים מ-1976 עד 1981.
שנות ה-80: חזרה להצלחה
ב-1981 הוא חזר לסרטים, והמציא את עצמו מחדש בתפקידי דמות מבוגרים. סרט הקאמבק שלו היה האפוס ההיסטורי עטור הכוכבים "קרנטי" שהיה הלהיט הגדול ביותר של השנה.[34] הוא החל להופיע לצד צוות שחקנים הכולל את מאנוג' קומאר, שאשי קאפור, המה מליני ושאטרוג'ן סינהא, הוא שיחק בתפקיד הראשי כלוחם מהפכני למען עצמאותה של הודו מהשלטון הבריטי.[35] בשלב שאחרי "קרנטי", קומאר המציא את עצמו מחדש כדי לגלם את "הזקן הזועם" בצורה נהדרת בסדרה של סרטים כמו "וידהאטה" (1982), "שאקטי" (1982), "דונייה" (1984), ועוד.[36] בשנת 1982, הוא שיתף פעולה עם הבמאי סובהאש גאאי בפעם הראשונה עם "וידהאטה", בו כיכב לצד סנג'אי דאט, סנג'יב קומאר ושאמי קאפור. היה זה הסרט הרווחי ביותר של השנה. מאוחר יותר באותה שנה הוא שיחק לצד אמיטאב באצ'אן בסרט "שאקטי" של ראמש סיפי, שזיכה אותו בשבחי המבקרים ובפרס הפילמפייר השמיני והאחרון שלו לשחקן הטוב ביותר.[37] ב-1984 שיחק בדרמת הפשע החברתי "משעל" של יאש צ'ופרה לצד אניל קאפור, שנכשלה בקופות, אך הופעתו זכתה לשבחים.[38] הוא גם הופיע לצד רישי קאפור ב"דונייה" (1984) וג'יטנדרה ב"דרהאם אדיקרי" (1986).[39][40]
שנות ה-90: בכורה בבימוי ועבודות אחרונות
בשנת 1990, הוא כיכב יחד עם גובינדה במותחן הפעולה "איזטדאר". בשנת 1991, קומאר כיכב לצד השחקן הוותיק ראאג' קומאר "בסאודאגאר", סרטו השלישי והאחרון עם הבמאי סובהאש גאאי. בשנת 1994 הוא זכה בפרס מפעל חיים של פילמפייר על תרומתו לתעשייה.[41]
בשנת 1998, קומאר הופיע בסרט האחרון שלו בפלופ הקופות "קילה", שם שיחק בתפקידים כפולים כבעל אדמה רשע שנרצח וכאחיו התאום שמנסה לפתור את תעלומת מותו.[42][43][44]
שנות ה-2000–2021: פרויקטים שנגנזו וקריירה פוליטית
בשנת 2001, קומאר היה אמור להופיע בסרט בשם אסאר לצד אג'אי דווגן ופריאנקה צ'ופרה, שנגנז עקב מצבו הבריאותי הרעוע של קומאר.[45] הוא היה אמור להופיע גם בסרט המלחמה של סובהאש גאאי, "ארץ האם", לצד אמיטאב באצ'אן ושאה-רוח' ח'אן, אבל הסרט הזה נגנז לאחר שח'אן החליט לעזוב את הפרויקט.[46]
קומאר היה חבר ברג'יה סבהה, הבית העליון של הפרלמנט של הודו, משנת 2000 עד שנת 2006.[47] הוא היה מועמד על ידי הקונגרס הלאומי ההודי לייצג את מהאראשטרה).[48] קומאר ניצל חלק ניכר מהקרן שלו לבנייה ושיפור של טיילת התזמורת והגנים במבצר בנדרה ב-Lands End בבנדרה.[49]
חיים אישיים
קומאר ומדהובלה נמשכו זה לזה במהלך הצילומים של הסרט "טארנה" (1951). הם נשארו בזוגיות במשך שבע שנים עד לתיק בית המשפט של נאיה דאור, שבמהלכו העיד קומאר נגד מדהובלה ואביה, וסיים את מערכת היחסים ביניהם.[50] הם לא עבדו שוב יחד אחרי מוגול-א-עזאם (1960).[51] מאוחר יותר התבטא קומאר באוטוביוגרפיה שלו, "האם הייתי מאוהב במדהובלה כפי שדיווחו העיתונים והמגזינים באותה תקופה? כתשובה לשאלה החוזרת על עצמה ישר מפיו של הסוס, אני חייב להודות שנמשכתי אליה הן כשחקנית משובחת והן כאדם שיש לו כמה מהתכונות שקיוויתי למצוא אצל אישה באותו זמן. גיל וזמן... היא, כפי שאמרתי קודם, הייתה מאוד נמרצת ותוססת, וככזו, היא יכלה לחלץ אותי מהביישנות וההסתייגות שלי ללא מאמץ."[52] עם זאת, קומאר שיתף בביוגרפיה שלו שבניגוד לדעה הרווחת, אביה של מדהובלה, אטאוללה חאן, לא התנגד לשידוך שלהם, אלא רצה להפוך את הנישואים האלה למיזם עסקי שלא היה לו נח איתו.[53]
בסוף שנות ה-50, ויג'יאנטימאלה נקשרה על ידי מגזיני רכילות לקומאר, ששיחק איתה יותר מכל שחקנית אחרת, מה שהביא לכימיה נהדרת על המסך ביניהם. בזמן שעבד בהפקה הביתית שלו "גונגה ג'ומנה" (1961), קומאר לפי הדיווחים בחר בגוון הסארי שוויג'יאנטימאלה תלבש בכל סצנה.[54]
ב-1966, קומאר התחתן עם השחקנית סאירה באנו, שהייתה צעירה ממנו ב-22 שנים. מאוחר יותר הוא התחתן עם אסמה רחמן, ולקח אותה לאישה שנייה בשנת 1981.[55][56] נישואים אלה הסתיימו בינואר 1983. באנו והוא גרו בבנדרה. לא היו להם ילדים. באוטוביוגרפיה שלו, "Dilip Kumar: The Substance and the Shadow", הוא חשף כי באנו הרתה ב-1972, אך פיתחה סיבוכים בהריון, שהובילו למותו של הילד. בעקבות זאת, הם לא ניסו להביא ילדים לעולם, מתוך אמונה שזה רצון האל.[57][58]
אחיו הצעיר נאסיר חאן (1924–1974) היה גם שחקן קולנוע ידוע.[63] שניים מאחיו הצעירים מתו לאחר בדיקה חיובית ל-COVID-19 בשנת 2020, תוך פרק זמן של שבועיים.[64][65]
מותו
דיליפ קומאר מת בבית החולים הינדוג'ה, מומבאי, ב-7 ביולי 2021 בשעה 7:30 בבוקר, בגיל 98.[66][67] הוא נפטר לאחר מחלה ממושכת. הוא סבל מכמה בעיות הקשורות לגיל ואובחן עם תפליט פלאורלי.[68][69] ממשלת מהרשטרה אישרה את קבורתו בהצטיינות ממלכתית תחת מגבלות מגפת הקורונה בבית הקברות המוסלמי ג'והו באותו יום.[70][71]
קומאר נחשב לאחד השחקנים הגדולים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע ההודי,[74] והקולנוע בכלל.[75] קומאר היה חלוץ שיטת המשחק המתודי, והקדים את שחקני השיטה ההוליוודית כמו מרלון ברנדו. הוא נתן השראה לשחקני קולנוע הודיים גדולים רבים מבני זמננו כמו בלרג' סחאני ועד לדורות הבאים של אמנים, כולל אמיטאב באצ'אן, שאה-רוח' ח'אן, Kamal Haasan, Mammootty, אמיר ח'אן, Naseeruddin Shah, Nawazuddin Siddiqui ועוד.[76] קומאר, שהיה חלוץ בשיטת המשחק שלו ללא כל ניסיון בבית ספר למשחק,[77] תואר כ"שחקן השיטה האולטימטיבי" על ידי הקולנוען הנודע סטיאג'יט ריי, למרות שלא עבד איתו.[78]
הוא מוכר בדיעבד כ"כוכב העל הראשון של הקולנוע ההודי".[79] הוא הפך לאחד הכוכבים המוקדמים והנערצים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע ההודי עם גדודי מעריצים ברחבי תת-היבשת ההודית ובקרב הפזורה של דרום אסיה ברחבי העולם.[80] בשנת 2013, לרגל מאה שנה לקולנוע ההודי, הוא הוכרז כ"כוכב העל הגדול בכל הזמנים" על ידי פילמפייר בסקר שלה באותו תואר.[81]
נכון לשנת 2020, הוא ללא ספק הכוכב הבוליוודי המצליח ביותר בכל הזמנים עם למעלה משמונים אחוז הצלחות בקופות ומספר שיאים ברוטו.[2] אנליסטים בתחום הסחר הכירו שרבים מסרטיו הצליחו מסחרית למרות הנושא הכבד והאופי הלא-מסחרי שלהם, משום שההמונים התאספו בבתי קולנוע ברחבי הודו רק כדי לראות אותו על המסך, הישג ייחודי שכן דבר כזה לא קרה עם אף שחקן אחר. זה היה בולט במיוחד בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50, תקופה שבה הוא קיבל את התואר "מלך הטרגדיה" בכלי תקשורת.[82]
קומאר נבחר ל"שחקן ההודי הגדול בכל הזמנים" בסקר של קוראי רדיף בשנת 2011.[84] הוא מחזיק בשיא גינס על כך שקיבל את מירב הפרסים על ידי שחקן הודי.[85] הוא זכה לכבוד על ידי ספר השיאים העולמי ביום הולדתו ה-97 על "תרומתו ללא תחרות לקולנוע ההודי ולקידום מטרות חברתיות".[86]
^ 12"The best box office record for a star(male or female) in hindi films is held by the legendary Dilip Kumar." "Welcome to your web site". 2005-06-03. אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2005. נבדק ב-2022-11-15. {{cite web}}: (עזרה)