גרינווש (מאנגלית: Greenwash, ובעברית גם טיוח ירוק או הִתְיַרְקְקוּת)[3] הוא יצירת תדמיתסְבִיבָתָנִית חיובית שנועדה להסתיר היבטים שליליים ומזהמים. משתמשים במונח גרינווש על מנת לתאר בביקורתיות ארגונים ותאגידים המציגים בפני צרכנים והציבור מצג שווא, לפיו שיטות הפעולה הננקטות, המוצרים או השירות שהם מספקים, אינם פוגעים בסביבה.[4]
עיקר הטענות על גרינווש מופנות למגזר העסקי, אך יש גם מדינות וארגונים ללא מטרת רווח שמציגים את פעילותם ככזו שמובילה לשמירה על הסביבה, לכאורה.[4]
תאגידים טוענים כי צמיחה כלכלית היא הכרחית להשגת פיתוח בר קיימא, וכן כי הם מודעים לנושא הסביבתי. מבקריהם טוענים, כי למרות הרטוריקה שלהם, יש עדויות מעטות לכך שתאגידים משנים באופן משמעותי ועמוק את התנהגותם לכיוון של קיימות, ולכן גרינווש הוא רק טכניקה של יחסי ציבור או שיווק.[5]
מקור הביטוי
מקורו של הביטוי הוא הלחם בסיסים של המונח "ירוק" (כשהכוונה לאידאולוגיה סביבתנית) עם המונח "וואיטווש" (Whitewash; הלבנה או טיוח). הפעיל הסביבתי האמריקאי ג'יי ווסטרבלד (אנ') טבע את הביטוי במאמר שכתב על תעשיית האירוח.[6]
מאפיינים בתעשיית המוצרים
ב-2007 במאמר מאת TerraChoice תוארו שבעה מאפיינים של מוצרים המעלים טענות סביבתיות מטעות. המחקר הוזמן על ידי ארגון הבטיחות UL Solutions.
פשרה נסתרת: טענה שמוצר הוא "ירוק" על בסיס מערך תכונות מצומצם באופן בלתי סביר, וללא תשומת לב לנושאים סביבתיים חשובים אחרים. למשל השימוש בשקיות נייר אינו בהכרח מועיל לסביבה.
ללא הוכחה: טענה שלא ניתן לבסס על ידי מידע נגיש בקלות או על ידי אישור צד שלישי מהימן. לדוגמה טענות שהמוצר עשוי מכמות מסוימת של חומר ממוחזר.
עמימות: טענה שמוגדרת בצורה רשלנית או רחבה מדי, עד שסביר להניח שמשמעותה האמיתית תובן לא נכון על ידי הצרכן. "רכיבים טבעיים בלבד", למשל, אינו בהכרח "ירוק".
תוויות כוזבות: טענה אשר, באמצעות מילים או תמונות, עושה רושם של תמיכה של צד שלישי כאשר זו לא באמת קיימת.
חוסר רלוונטיות: טענה שעשויה להיות אמיתית אך אינה חשובה או לא מועילה לצרכנים המחפשים מוצרים עדיפים לסביבה. למשל "לא מכיל CFC".
חצי נחמה: טענה שאולי נכונה בתוך קטגוריית המוצרים, אך מסתכנת בהסחת דעת הצרכנים מההשפעה הסביבתית הגדולה יותר של הקטגוריה כולה. למשל סיגריות אורגניות או רכבים חשמליים.
שקר: מצג שווא של ההשלכות הסביבתיות של המוצר. לדוגמה דירוגים של חברות איכות סביבה בכוכבים או נקודות ללא רישום של המוצר כלל.
הארגון ציין כי עד שנת 2010 כ-95% ממוצרי הצריכה בארצות הברית שטענו כי הם "ירוקים", התגלו כלוקים בלפחות אחד מרכיבים אלו[7][8].
דוגמאות
תרומות לארגונים ירוקים
חברות שנקנסו על חריגה בפליטות מזהמות כגון נובל אנרג'י ונשר מפעלי מלט תורמות לרשות הטבע והגנים כדי ליצור תדמית ירוקה.[5]
ICL, חברה שמדורגת באופן קבוע כאחת החברות המזהמות בישראל (השנייה הכי מזהמת בדו"ח שפורסם ב-2019),[9] תרמה לבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן כדי לייצר תדמית ירוקה יותר. שם החברה מופיע מתחת לשם בית הספר.[10]
הבטחות לשיפור עתידי
חברות הנפט הגדולות העולם (BP, שברון, של בע"מ ואקסון מוביל) מציגות תוכניות עתידיות להפחתת פליטות, לכידת פחמן, ייצור "מימן ירוק" ומעבר לאנרגיה מתחדשת. בפועל החברות לא משנות את היקף הקדיחות שלהן, ותפוקת האנרגיה המתחדשת שלהן הייתה אפסית או נמוכה מאוד. ארבע החברות האלה אחראיות ל-10% מפליטות גזי החממה העולמיות החל משנת 1965.[11]
שיווק מטעה
השמטת מילים עם הקשר שלילי, כמו "נפט" או "כימיקלים": שמו של "מכון הנפט" שונה ל-"המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה"; "פז חברת נפט" שונתה ל-"פז" בלבד; "תש"ן" (תשתיות נפט ואנרגיה) שונתה ל-"תש"א" (תשתיות אנרגיה); "כיל" (כימיקלים לישראל) שונתה ל-ICL[12] ויצרנית חומרי ההדברה חברת "מכתשים אגן" הפכה ל-"אדמה"[13].
באתר של טורבינת הגז "חגית" מוצגת תמונה של אחו ירוק ופרות רובצות. בפועל, "חגית" מדורגת כאחד המפעלים המזהמים בישראל והתמונה ערוכה בפוטושופ.[14][15]
בדף הבית באתר של שברון מוצג באופן בולט סרטון על ההשקעה של החברה באנרגיה מתחדשת מזבל פרות,[16] למעשה היקף ההשקעה השנתית של החברה בכל סוגי האנרגיות המתחדשות הוא פחות מ-4% מהוצאות החברה ואף הוכח בעבר שהיא לא עומדת בהצהרות מסוג זה.[17][18][11]
בדף של מתחם הגלמפינג של "סלינה" בשמורת הטבע מכתש רמון, מודגש החיבור לטבע ו-"השקט האינסופי של המדבר". בפועל, מנוטרות שם חריגות של רעש ואור, וביוב שעולה על גדותיו.[19][20]