גרייס או'מלי (באנגלית:Grace O'Malley ובאירית Gráinne Ní Mháille), שבתרבות העממית מכונה "המלכה הפיראטית", הייתה מנהיגה ולוחמת באירלנד של המאה ה-16. בעיקר לחמה באנגלים, שבמחצית השנייה של המאה ה-16 ביקשו לספח את הממלכות העצמאיות של אירלנד לממלכת אירלנד האנגלית. בשנת 1593, כשהיא בשנות ה-60 לחייה, הפליגה או'מלי לאנגליה, לפגישה עם המלכה אליזבת הראשונה, מפגש שהביא להסדר של שלום ביניהן.
גרייס או'מלי היא דמות מפתח בפולקלור האירי, אבל התיעוד ההיסטורי על פועלה מסתמך כולו על מקורות אנגליים.
ילדותה
גרייס נולדה באי קלייר במחוז מָאיו במערבאירלנד בשנת 1530, לאביה אואן (Eoghan) מנהיג שבט או'מלי ושליט אומהול (Umhaill) ולאמה מרגרט. מן העובדה ששלטה בשלוש שפות לפחות (גאלית, לטינית ואנגלית) וכנראה בעוד שלוש (סקוטית, צרפתית וספרדית),[1] ברור שעברה חינוך ממוסד, ככל הנראה במנזר.[2]
במקביל, ברוח משפחתה, למדה את תורת המלחמה וימאות.
כשהייתה בת 11, כך על פי הפולקלור האירי, החלה גרייס ליטול חלק בפעילות הימית המשפחתית. כאשר ביקשה מאביה להצטרף להפלגה מסחרית לספרד. אביה סרב, בטענה ששערה הארוך עלול להסתבך בחבלי הספינה. למחרת הופיעה בספינה, כשראשה גזוז. אחד מכינוייה היה מאז "גרייס הקרחת".[3]
חיים אישיים
בשנת 1546, בגיל 16, נישאה גרייס לבעלה הראשון, דונל או'פלהרטי (O'Flaherty), מנהיג שבט או'פלהרטי השכן. מנישואים אלו נולדו שלושה מילדיה - אואן, שנרצח בבגרותו על ידי המושל הבריטי, סיר ריצ'רד בינגהם (Richard Bingham), שנגדו לחמה או'מלי שנים ארוכות; מייב (Maeve), שירשה את רוח הלחימה של אמהּ, ומורואו (Murrough), שככל הנראה בגד במשפחתו ובעמו, ולאחר רצח אחיו, הצטרף לבינגהם ולכוחות האנגליים.[3] או'פלהרטי נהרג, בשנת 1565, במאבק על שליטה עם בני שבט שכן. או'מלי לחמה ברוצחיו בהצלחה, ומנעה מהם להשתלט על המצודה המרכזית של שבט או'פלהרטי. היא לא זכתה אמנם להפוך לשליטת השבט במקום בעלה, אבל בשובה לבית אביה, הצטרפו אליה כ-200 מלוחמיו.
לאחר מות או'פלהרטי, כך על פי הפולקלור, ניהלה גרייס רומן עם מלח שאנייתו נטרפה. הרומן נמשך זמן קצר עד שהמאהב נרצח על ידי בני שבט מקמהון היריב. גרייס האבלה הפליגה למבצרם של בני שבט מקמהון, "דוּנה", ששכן במפרץ בלקסוד (Blacksod ), שם חיסלה את רוצחי המאהב וקיבלה כינוי נוסף: "הגברת האפלה של דוּנה".[4]
נישואיה השניים של גרייס היו נישואים פוליטיים. גרייס הייתה חייבת לאחד כוחות כנגד האנגלים על מנת להבטיח את המשך העצמאות של המחוז שעליו שלטה. לכן, הציעה נישואים לריצ'רד בורק (Bourke), ששבטו חלק עם שבט או'מלי את השליטה על מפרץ קלו (Clew Bay). על פי המסורת האירית, חוזה הנישואים ביניהם נחתם לשנה אחת, שבסופה ביקשה גרייס להיפרד.
ההיסטוריה עם זאת מלמדת שהשניים נותרו ביחד עד יומו האחרון של ריצ'רד, והם אף הביאו לעולם בן - טיבוט נא-לונג בורק (Tibbot na Long Bourke).[5]
מספרים שגרייס ילדה את בנה הרביעי על ספינה בים וכי יום לאחר הלידה הותקפה הספינה על ידי פירטים צפון אפריקנים בעת שהיניקה את בנה. אנשיה עמדו להפסיד בקרב וגרייס הניחה את התינוק, יצאה אל הסיפון וירתה ברובה שבידה. מיד עם השמע הירייה הקרב התגבר העוז של אנשיה והם הצליחו להתגבר על התוקפים.[5]
יורדת ים, פיראטית, לוחמת
כאשר שבה לבית אביה באי קלייר, לאחר מותו של או'פלהרטי, כבר הייתה גרייס מצוידת בשלוש ספינות מהירות ובעוד סירות אחדות. צי הספינות שלה, שגדל בהמשך, התאים למים רדודים ופחות לים הפתוח.
גם הפעילות הימית שלה, שכללה מסחר וגביית דמי פרוטקשן על מעבר מדייגים וסוחרים שהגיעו לחופיה המערביים של אירלנד, התנהלה ברובה בקרבת החוף. כאשר נקרתה הזדמנות להתנפל על ספינה ולבזוז אותה, גם בכך שלחה ידה. האנגלים ותומכיהם התלוננו באופן רשמי על פעולותיה הפירטיות, אבל את פעילותה זו יש להבין לנוכח מעמדם של הפירטים באירופה כולה: רובם היו בעצם לוחמים לא רשמיים של המלכים, וגם באנגליה עצמה פעלו פירטים (כמו פרנסיס דרייק וג'ון הוקינז) נגד האויב הספרדי.
אף על פי שאת רוב זמנה בילתה בים, גם אויביה ביבשה ידעו את נחת זרועה של או'מלי, שבמהלך חייה השתלטה על ארבע מצודות לפחות, בעיקר במעשי נקמה על מות אהוביה, ובאופן כזה הגדילה משמעותית את שטחי שליטתה.[6]
מנהיגה ולוחמת
נראה שמי שלימד את גרייס או'מלי את יסודות הפוליטיקה המקומית היה בעלה הראשון, או'פלהרטי. היא אמנם לא ירשה את תואר המנהיגות שלו, אבל עוד בחייו פיקדה על צי של מלחים-לוחמים, שרבים מהם התלוו אליה כשחזרה לאי הולדתה, קלייר.
כאשר מת אביה, הוא בחר להוריש את המנהיגות לבתו, אפילו שהיה לו גם בן - אחיה למחצה. בנוסף למצודות שהגנו על ספינותיה, הייתה הבעלים של כאלף בהמות (שבתקופה ההיא היו סמל לעושר, הרבה יותר מאדמות).
אבל עיקר מאמציה של או'מלי הופנו למלחמה בפולש האנגלי. המושל האנגלי של אירלנד, סיר ריצ'רד בינגהם (Bingham), כינה אותה במסמכים רשמיים "אומנת המרידות של האזור בארבעים השנה האחרונות".[3]
בראשית חייה של או'מלי, שלטה אנגליה על דבלין וסביבותיה, ואילו אזורי החוף המערבי, מקום שמשפחת או'מלי שלטה בו מאות שנים, נותרו עצמאיים. אבל בשנת 1534, סביב השינויים הדתיים שהנהיג המלך האנגלי דאז, הנרי השמיני, פרצה באירלנד מלחמת אזרחים, שהייתה העילה להידוק השליטה האנגלית באי. באמצעות "חוק הכתר של אירלנד 1542", הוסיף מלך אנגליה לעצמו את התואר "מלך אירלנד". ידה של אנגליה הוכבדה עוד יותר בימי שלטונה של אליזבת הראשונה. השליטים המקומיים, ובהם גרייס או'מלי, לא קיבלו על עצמם את מרות האנגלים, ונלחמו על אדמותיהם ועל עצמאותם.
בשנות ה-70 של המאה ה-16 החריפו היחסים עוד, והצי של או'מלי, שהתפרנס בעיקר מגביית מסי מעבר מזרים, נדרש לשלם מסי מעבר לאנגלים. או'מלי ראתה זאת כפגיעה בזכות האבות שלה לתנועה חופשית והגיבה בפעילות פיראטית כלפי ספינות בריטיות וספינות בחסות אנגליה.[5] ניסיון של משלחת אנגלית שיצאה מן העיר גולוויי בשנת 1579, במטרה לתקוף את המצודה של או'מלי באי קלייר, הסתיימה בתבוסה מוחצת של האנגלים, שבקושי הצליחו להימלט על נפשם.
נסיבות פגישתה עם המלכה האנגלית
בשנת 1583 מת בעלה ובן בריתה החשוב ביותר של גרייס או'מלי, ריצ'רד בורק. מותו סימן את ראשיתה של תקופת כישלונות במלחמתה בכובש האנגלי. בשנת 1584 מונה ריצ'רד בינגהם למושל מחוז קונכט (Connacht) במערב אירלנד, ופתח במתקפה על או'מלי ומשפחתה. אחיו רצח את בנה הבכור, אואן, ובסמוך לכך התרחשה בגידת בנה מורואו, שהצטרף לכוחותיו של בינגהם. ב-1591 הצליח בינגהם להרוס את צי הספינות של או'מלי והיא עצמה נכלאה וגזר דינה היה מוות בתלייה.[7]
או'מלי ישבה אמנם בכלא, אולם גזר הדין לא בוצע בסוף והיא שוחררה בזכות תומכיה מקרב הממשל הישן. עם שחרורה, לא נותרו למנהיגה האירית אמצעי מחיה, והיא בחרה לפנות אל יריבתה המושבעת - המלכה אליזבת הראשונה. היא ביקשה שהמלכה תדאג לצרכיה בזמן שנותר לה לחיות, ובתמורה - הבטיחה להילחם באויבי המלכה, באש ובחרב.[3]
כאשר, ב-1593, נעצר אחיה למחצה באשמת הרג חיילים אנגלים, ובנה, טיבוטי בורק, באשמת מרד, והיו צפויים לגזר דין מוות, החליטה גרייס או'מלי ליזום פגישה עם המלכה. היא הפליגה לחופי אנגליה, ונפגשה עם אליזבת הראשונה בארמונה שבגריניץ'.
המסמכים האנגלים אינם מרחיבים על אופי הפגישה, אבל הפולקלור האירי מדגיש שאו'מלי לא כרעה לפני המלכה, אלא התנהגה כ"מלכה אל מלכה", ושהיא לא הסכימה להתפרק מן הפגיון שנשאה איתה, לדבריה - "להגנה עצמית".[3]
המלכה, על כל פנים, כתבה לריצ'רד בינגהם, דרשה ממנו לשחרר את בני משפחתה של או'מלי, ולדאוג למחסורה. את המשאבים לקיומה של המנהיגה הקשישה (אז בת 63) הורתה לקחת מנחלות בניה, ולהחסיר אותם מן המס שגבו האנגלים.[3]
מותה וחשיבותה בפולקלור האירי
גרייס או'מלי זכתה להאריך ימים, ומתה מוות טבעי בגיל 73, עשר שנים לאחר פגישתה עם המלכה אליזבת, שנפטרה גם היא באותה שנה (1603).
או'מלי היא מגיבורי התרבות האיריים הבולטים, והיא הונצחה באמנות האירית לדורותיה, בספרות ובשירה, במוזיקה, בתיאטרון ובקולנוע.
