גריים ג'יימס סונס (אנגלית: Graeme James Souness; נולד ב-6 במאי1953) הוא כדורגלן ומאמן כדורגל סקוטי לשעבר. היה קפטן קבוצת ליברפול המצליחה מתחילת שנות ה-80 והפך מאוחר יותר למאמן הקבוצה. כיום סונס משמש פרשן בטלוויזיה האירית וכן מופיע לעיתים תכופות כשדרן בשידורי סקיי ספורטס בבריטניה. הוא ידוע בכינוי "סואי".
קריירת משחק
סונס נולד וגדל בשכונה ענייה באדינבורו, בנו של זגג, רקע שעשוי היה להשפיע על צורת המשחק של סונס, שנודע כשחקן אגרסיבי ש'לא לקח שבויים'. גישתו הזו של סונס באה לידי ביטוי גם בהיותו מאמן, בתקרית הידועה לשמצה עם השחקן קרייג בלאמי, שבסופו של דבר מצא את עצמו מחוץ לקבוצה. סונס היה אחד השחקנים המתמידים והנחושים בדורו. הוא זכה בסך הכול בחמש אליפויות, שלושה גביעים אירופאיים וארבעה גביעי ליגה במשך שבע עונותיו בליברפול.
סונס החל את קריירת המשחק כשחקן עתודה במדי טוטנהאם הוטספר תחת ביל ניקולסון. הוא חתם על חוזה מקצועני בשנת 1968 בגיל 15. סבלנותו של סונס פקעה מאחר שלא קיבל הזדמנויות בקבוצה הראשונה, ואף על פי שעדיין היה נער פנה למאמנו בטענה כי הוא השחקן הטוב ביותר בסגל ועליו להיות בקבוצה הראשונה. בקיץ 1972 סונס שיחק בליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית במדי מונטריאול אולימפיק, שם הופיע בעשרה מתוך 14 משחקי הקבוצה ונבחר לקבוצת האולסטאר של הליגה באותה העונה.
לאחר חזרתו לאנגליה ב-1972, הספיק סונס לשחק פעם אחת בלבד עבור טוטנהאם לפני שעבר למידלסברו תמורת 30,000 ליש"ט. במידלסברו נודע סונס כקשר מוערך, חזק ומעורר יראה שהוליך את הקבוצה במשך חמש עונות. את הופעת הבכורה שלו במידלסברו ערך סונס ב-6 בינואר1973 בהפסד ליגה 2:1 לפולהאם בקרייבן קוטג'. את שערו הראשון כבש סונס ב-11 בדצמבר באותה שנה בניצחון ליגה 0:3 על פרסטון נורת' אנד באיירסום פארק.
הקדנציה של סונס במידלסברו לא הייתה זכורה לטובה. אף על פי שמידלסבברו סיימו במקום הרביעי בליגה, הם היו רחוקים שני מקומות וארבע-עשרה נקודות מעלייה לליגה הבכירה ולא הציגו את יכולתם האמיתית. העונה שלאחר מכן הייתה מוצלחת יותר ועם סונס בעמדה המרכזית בקבוצה, מידלסברו מימשו את מלוא הפוטנציאל וסיימו כאלופי ליגת המשנה במרחק של חמש-עשרה נקודות מלוטון טאון במקום השני. במשחק הבית האחרון של הבורו ב-20 באוגוסט1974, הבקיע סונס שלושער אישי בניצחון 0:8 על שפילד ונסדיי.
לאחר שזכו בגביע אירופה לאלופות ב-1977, החליטו בליברפול לחפש חיזוק להגנה על התואר האירופי, כמו גם אליפות הליגה האנגלית שבה זכו באותה העונה. כך, שלושה שחקנים סקוטים בשנות ה-20 שלהם הוחתמו על ידי המאמן בוב פייזלי במהלך ששת החודשים הבאים. הראשון היה אלן האנסן שהגיע תמורת 110,000 ליש"ט מפרטיק ת'יסל הסקוטית. אחריו הוחתם קני דלגליש תמורת 440,000 ליש"ט – אז שיא העברות, מקבוצת סלטיק. אחרון הגיע סונס בעבור 350,000 ליש"ט – העברת שיא במידלסברו, ב-10 בינואר1978. שלושתם עתידים להפוך לעמוד השדרה של הקבוצה בשבע העונות הבאות.
עזיבתו של סונס במידלסבורו הייתה צורבת, כאשר במשחק הבית האחרון שלו במדי הבורו, האוהדים שהיו בדרך כלל נאמנים פנו לעברו וגידפו אותו במשך כל המשחק. סונס אמר את המילה האחרונה בנושא, כאשר בעת שעזב את המגרש בפעם האחרונה הוא פנה לקהל והראה תנועת V באצבעותיו. סונס ערך את הופעת הבכורה שלו במדי ליברפול בניצחון הליגה 0:1 על וסט ברומיץ' אלביון ב-14 בינואר 1978. את שערו הראשון במועדון כבש סונס בבעיטת יעף בדקה ה-39 בניצחון 1:3 על מנצ'סטר יונייטד באנפילד ב-25 בפברואר. שערו של סונס היה הראשון של ליברפול במשחק ונבחר על ידי אוהדי הקבוצה לשער העונה.
סונס השתלב בליברפול במהירות ועזר למועדון לשמור על תוארו האירופי. הוא לא שותף במסגרת אירופית עד לשלב חצי הגמר, אך בא לידי ביטוי במשחק הגמר באצטדיון ומבלי כאשר בדקה ה-65 בישל לקני דלגליש את השער היחיד במשחק מול ברוז' הבלגית.
בקיץ של אותה השנה זומן סונס על ידי אלי מקלאוד לסגל נבחרת סקוטלנד לגביע העולם בארגנטינה. עד אותה העת שיחק סונס שש פעמים בלבד במדי הנבחרת, ופציעה מנעה ממנו לשחק בשני המשחקים הראשונים של סקוטלנד בשלב הבתים – מול נבחרת פרו ונבחרת איראן. עם הפסד ותיקו בהיעדרו, חזרתו של סונס הייתה מכריעה עבור נבחרתו, שהזדקקה לניצחון בהפרש של שלושה שערים לפחות מול נבחרת הולנד. חזרתו של סונס העירה את הסקוטים, אך ניצחון בתוצאה 2:3 לא הספיק להם כדי לעלות לשלב הבא.
בעונה לאחר מכן זכה סונס באליפות הליגה הראשונה שלו כאשר ליברפול זכתה באליפות הליגה, הישג עליו חזרה גם ב-1980. בשנת 1981 ליברפול הפסידה את תואר האליפות לאסטון וילה אך זכתה בגביע הליגה הראשון שלה וגביע האירופי השלישי עם ניצחון 0–1 על ריאל מדריד במשחק הגמר. סונס הבקיע שלושער במשחק רבע הגמר מול צסק"א סופיה.
באותו הקיץ החליט פייזלי להעביר את תפקיד הקפטן לסונס, לאכזבתו הרבה של פיל תומפסון שהחזיק בתפקיד. בתום אותה העונה הניף סונס שני גביעים כאשר ליברפול זכתה באליפות הליגה וכן בגביע הליגה. בשנת 1982 השתתף סונס במונדיאל בספרד כאשר סקוטלנד הוגרלה לבית אחד עם נבחרת ניו זילנד, נבחרת ברזיל ונבחרת ברית המועצות. את שערו הבינלאומי הראשון סונס כבש שתי דקות לסיום המשחק מול ברית המועצות במאלגה ב-22 ביוני, אך סקוטלנד שוב לא הצליחה להעפיל לשלב הבא. עוד ב-1982, סונס הופיע בפרק בודד בסדרת טלוויזיה מקומית ששודרה ב-BBC. גם חברו לקבוצה, סמי לי, הופיע באחד הפרקים בדרמה.
בעונה שלאחר מכן, בתפקיד אותו הכיר טוב ביותר, זכתה ליברפול שוב באליפות הליגה ובגביע הליגה. לאחר הניצחון 1:2 על מנצ'סטר יונייטד בגמר גביע הליגה בוומבלי, ויתר סונס על זכותו כקפטן להניף את הגביע והתעקש על כך שמאמנו, בוב פייזלי, יניף את הגביע בעונת הפרישה שלו.
ב-1984 הניף סונס שלושה גביעים כאשר ליברפול זכתה בתואר האליפות, בגביע הליגה לאחר ניצחון בגמר על היריבים המרים אברטון משער של סונס, וכן בגביע האירופי לאחר ניצחון במשחק הגמר בדו-קרב פנדלים על רומא. בתום העונה נמכר כרטיס השחקן של סונס לקבוצת סמפדוריה האיטלקית תמורת 650,000 ליש"ט, לאחר שהביע את רצונו לשחק מחוץ לאנגליה. מאזנו של סונס בליברפול כלל 56 שערים ב-358 משחקים.
בסמפדוריה התאקלם סונס במהרה והתחבר עם שחקן נבחרת אנגליה, טרבור פרנסיס, שהצטרף למועדון ב-1982. סונס ופרנסיס היוו מקור השראה לשחקנים הצעירים בסמפדורה, בהם רוברטו מנצ'יני וג'אנלוקה ויאלי. גם באיטליה המשיך סונס לזכות בתארים, ובעונתו הראשונה זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי לאחר ניצחון 1:3 על קבוצת הסרייה א'מילאן – הזכייה הראשונה בגביע בתולדותיו של המועדון.
ב-25 במאי1985, היה סונס קפטן נבחרת סקוטלנד בניצחון 0:1 על נבחרת אנגליה. כשנה לאחר מכן, ב-23 באפריל1986, שימש סונס שוב כקפטן הנבחרת וכבש את השער היחיד שלה בהפסד 2:1 לאנגליה, זמן קצר לפני מונדיאל 1986. מאמן הנבחרת הזמני, אלכס פרגוסון, זימן את סונס לסגל לקראת המונדיאל במקסיקו, בו שותף בשני משחקים בשלב הבתים – מול דנמרק ומערב גרמניה. סקוטלנד הפסידה בשני המשחקים והודחה מגביע העולם כבר בשלב הבתים.
כאשר החלה נבחרת סקוטלנד להיבנות מחדש לאחר גביע העולם, סונס לא זומן עוד לסגל הנבחרת והקריירה הבינלאומית שלו הסתיימה לאחר 12 שנים, בהן שותף ב-54 משחקים והבקיע ארבעה שערים. לאחר שתי עונות בליגה האיטלקית, עזב סונס את סמפדוריה והצטרף כמאמן-שחקן לגלאזגו ריינג'רס הסקוטית.
קריירת אימון
גלאזגו ריינג'רס
סונס הצטרף לגלאזגו ריינג'רס כשחקן-מאמן תמורת 300,000 ליש"ט באביב 1986, לקראת עונת 1986/1987. התיקולים החזקים של סונס, תכונה שבוב פייזלי הצליח להשקיט בליברפול, הפכו שוב לחלק מסדר היום שלו, והוא הורחק בכרטיס אדום בדקה ה-34 של משחק הבכורה שלו ב-9 באוגוסט 1986, במשחק שנערך בעיר הולדתו אדינבורו מול הקבוצה המקומית היברניאן. במהלך הקדנציה בריינג'רס הספיק סונס לקבל מספר כרטיסים אדומים נוספים. משחקו האחרון כשחקן היה משחקה האחרון של ריינג'רס באייברוקס בעונת 1989/1990, בניצחון 0:2 על דאנפרמלין אתלטיק, בו סונס העלה את עצמו לעשרים הדקות האחרונות במשחק.
אחת מהשפעותיו האחרות של סונס על הריינג'רס, הייתה פתיחת שעריה והחתמתם של שחקנים שאינם סקוטים. כדורגלנים אנגלים רבים הגיעו תחתיו לאייברוקס – בטענה כי קבוצה המעוניינת להצליח צריכה להחזיק שחקנים טובים, ללא קשר לאזרחותם. שחקנים סקוטים רבים שיחקו בעבר באנגליה, אך שחקנים אנגלים מנגד כמעט ולא עברו את הגבול צפונה, עד הגעתו של סונס לריינג'רס.
סיבה נוספת ל"נדידתם" של האנגלים צפונה נעוצה בכך שריינג'רס הורשתה לשחק במפעלים האירופאיים, בעוד קבוצות אנגליות הושעו מכל פעילות אירופית למשך חמש שנים בעקבות אסון הייזל ב-1985. סונס החתים את המגן טרי בוצ'ר מאיפסוויץ' טאון, את השוער כריס וודס וכן שחקנים אנגלים נוספים.
עם זאת, ההעברה השערורייתית ביותר של סונס הייתה של שחקן סקוטי. בהיותו מתנגד למגמה הגלויה של הריינג'רס לא להחתים שחקנים קתולים בכירים, סונס החתים את מו ג'ונסטון ששיחק בצרפת, זאת על אף שהשחקן התחייב לחזור לקבוצתו הקודמת סלטיק. ג'ונסטון הצליח להשתלב במועדון וכבש 31 שערים ב-76 משחקים, לפני מעברו ב-1991 לאברטון.
הריינג'רס זכו בארבע אליפויות סקוטלנד (1987, 1989, 1990 ו-1991) ובארבעה גביעים סקוטיים תחת הדרכתו של סונס, לפני שהוא עזב לטובת ליברפול בעקבות התפטרותו ממשרת המאמן של קני דלגליש.
ליברפול
ארבע העונות של סונס כמאמן ליברפול היו רצופות אירועים מבחינת סונס אבל גרועות מבחינת המועדון. התואר היחיד של המועדון בשנים האלו היה גביע ההתאחדות ב-1992 אחרי ניצחון בגמר על סנדרלנד מליגת המשנה, אך טקטיקות לא מוצלחות, העברות כושלות וניהול בינוני הובילו להידרדרותה של אחת מקבוצות הפאר של אירופה.
שמועות על ויכוחים בין סונס לשחקנים בחדרי ההלבשה פורסמו ללא הרף, ואיאן ראש, מגדולי כוכבי המועדון, אמר למראיין של רשת סקיי ספורטס כי "כוסות שנזרקים" הם לא מחזה חדש. נחמתו היחידה של סונס בקדנציה שלו בליברפול הייתה האפשרות שנתן לשחקנים צעירים להתפתח, בראשם סטיב מקמנמן ורובי פאולר, בניגוד לשחקנים הבוגרים יותר, אותם האשים סונס בכך שלא היה להם הלב למשחק.
באופן אירוני, היה זה דווקא לבו של סונס שכשל תחת הלחץ. ב-1992 סונס עבר ניתוח לב מקיף, והוביל את שחקניו לגמר גביע ההתאחדות בוומבלי ימים אחדים לאחר שחרור מבית החולים. למרות האירועים, השערורייה העיקרית אירעה דווקא בהקשר למשחק חצי גמר הגביע, מול פורטסמות'.
המשחק עצמו הגיע לגומלין ולדו-קרב פנדלים, כאשר במקרה של ניצחון, היה אמור להתפרסם בצהובון הסאן ריאיון עם סונס החוגג את ניצחונו של המועדון ואת הניתוח המוצלח שעבר בעצמו. התמונה שהתלוותה לראיון הייתה זו של סונס במיטת בית החולים, מנשק את חברתו לאחר היציאה מהניתוח המוצלח וניצחון קבוצתו.
הראיון היה מתוכנן להתפרסם בצמוד לסיקור המשחק ב-14 באפריל, אך בעקבות התארכות המשחק פורסם הריאיון עם התמונה ב-15 באפריל, יום השנה לשלישי לאסון הילסבורו. אוהדי ליברפול הגיבו בזעם לראיון, גם בשל העובדה שהצהובון הוחרם על ידי רבים מתושבי האזור בעקבות הדיווח שהועבר בו לאחר אסון הילסבורו שבו נמסר שאוהדי הקבוצה בזזו את גופות חבריהם שנרמסו למוות באסון. אף על פי שסונס התנצל על ימין ועל שמאל, הוא הודה בשלב מאוחר יותר שמוטב היה לו להתפטר מתפקידו. סונס החלים באופן מלא מהניתוח ונשאר בליברפול עד 1994. הוא התפטר לאחר הפסד בגביע ההתאחדות מול בריסטול סיטי והוחלף על ידי רוי אוונס.
גלאטסראיי עד בלקברן רוברס
לאחר תקופתו בליברפול פנה סונס לאמן בגלאטסראיי הטורקית, שם הצליח בשנית לגרום לשערורייה מקומית וכמעט ועורר מהומה לאחר שהציב דגל ענק של גלאטסראיי במרכז המגרש של היריבים המרים פנרבחצ'ה, לאחר שקבוצתו ניצחה בגמר הגביע הטורקי. תמונתו הסמלית של סונס עם הדגל במרכז המגרש הובילה להשוואתו לאולובאטלי חסן, גיבור טורקי שנהרג כאשר הציב את הדגל העות'מאני בסיום המצור על קונסטנטינופול, כך זכה סונס לכינוי 'אולובאטלי סונס'.
סונס חזר לאי הבריטי כדי לאמן בסאות'המפטון, אך התפטר כבר בתום עונתו הראשונה במועדון בתואנה כי היו לו חילוקי דעות עם יושב ראש המועדון. סונס היה זה שהביא למועדון את הקשר הישראלי אייל ברקוביץ', מהלך שנחל הצלחה רבה.
לאחר עזיבתו מאנגליה, ניסה סונס בשנית את מזלו באיטליה, אך סיים את תפקידו כמאמן טורינו קאלצ'ו כבר לאחר ארבעה חודשים.
ב-1997 סונס מונה למאמן בנפיקה ליסבון על ידי היושב ראש החדש, אשר הבטיח להחזיר למועדון את תהילת העבר שלו. סונס הביא שישה שחקנים בריטים מהפרמייר ליג, אך אף אחד מהם לא בלט. לאחר שתי עונות נטולות תארים, סונס פוטר, יחד עם כל הכדורגלנים הבריטים במועדון.
סונס חזר שוב לאי הבריטי, הפעם למשרת המאמן של בלקברן רוברס. כבר בעונתו הראשונה נחל הצלחה, כאשר העלה את הקבוצה לפרמייר ליג. במהלך ארבע שנותיו במועדון הוא גילה מספר שחקנים צעירים, בהם דמיאן דאף, דייוויד דאן ומאט יאנסן. סונס גם החתים במועדון את אנדי קול, שכבש את אחד משני השערים בניצחון 1:2 על טוטנהאם הוטספר בגמר גביע הליגה ב-2002. בעונתו הבאה במועדון סיימה בלקבורן במקום השישי בליגה, לפני שבעונת 2003/2004, ניצלה הקבוצה בקושי מירידה לליגת המשנה.
ניוקאסל יונייטד ולאחר מכן
ב-2004 עזב סונס את משרתו בבלקבורן לטובת אימון ניוקאסל יונייטד, שם נשאר בתפקידו עד פברואר 2006. ההתחלה של סונס בניוקאסל לא הייתה קלה, והוא לא הסתדר עם מספר שחקנים, ביניהם הולשי הבינלאומי, קרייג בלאמי, שמצא את עצמו מחוץ לקבוצה בעקבות יחסיו עם סונס.
עונת 2005/2006 החלה בצורה בינונית, אך סונס קיווה שרכישתו של מייקל אואן מריאל מדריד תמורת שיא מועדון המוערך בכ-17 מיליון ליש"ט, תביא לשינוי בקבוצה. ניוקאסל ניצחה בדרבי האזורי את סנדרלנד 2:3 ושמרה על רשת נקייה בשלושת המשחקים הבאים שלה. נראה היה שקבוצתו של סונס מתחברת יחדיו, לאחר ששמרה על שער ריק בשש מתוך שנים עשר משחקיה הראשונים בעונה.
שילובם של שניים מחלוציה הבכירים של אנגליה, מייקל אואן ואלן שירר, היוותה גורם מכריע בהצלחת הקבוצה. עם זאת, פציעתו של אואן בהפסד 2:0 לטוטנהאם ב-30 בדצמבר 2005, שנמשכה מספר חודשים, הוסיפה לרשימת הפצועים של הקבוצה והקשתה על ניהולה.
חוסר הידע של סונס בטקטיקות מודרניות הובילו לכך שניוקאסל לא הייתה מסוגלת לשחק כדורגל אטרקטיבי, זאת למרות טענתו שהוא המאמן ההתקפי ביותר שאימן במועדון בעת המודרנית. יחד עם המחסור בתכנון ארוך-טווח, הובילו הפציעות לכך שסגל הקבוצה הצטמצם ונחלש במהלך העונה. החתמות יקרות, כמו אלו של ז'אן-אלן בומסונג תמורת 8 מיליון ליש"ט ואלברט לוקה תמורת 10 מיליון ליש"ט, אשר לא הוכיחו את עצמן, הוכיחו שוב את חוסר יכולתו של סונס לאמן בדרגים הגבוהים. גם משטר האימונים של סונס נחשב למיושן למדי ולשחקניו היה חסר הכושר שהיה ליריביהם.
בסיום תקופתו כמאמן ניוקאסל, היה סונס שנוא על ידי כמעט כל אוהדי הקבוצה, שהיו שורקים בוז לקבוצה לאחר כישלונותיה וכן קראו לפיטוריו של סונס במשחקיו האחרונים כמאמן. בסקר שנערך לאחרונה על ידי אחד ממועדוני האוהדים של המועדון, נבחר סונס למאמן הגרוע בתולדותיו. ניוקאסל דשדשה במקום החמישה-עשר בליגה, זאת על אף שהוציאה כ-50 מיליון ליש"ט מאז הגעתו של סונס, כאשר חוזהו בוטל ב-2 בפברואר 2006.
אחרי הקדנציה בניוקאסל, שקל סונס להתמנות כמאמן קריסטל פאלאס הלונדונית, וצוטט באומרו ש"זה בהחלט משהו שאני מעוניין בו. אני מוכן לאתגר נוסף ופאלאס היא אפשרות מציאותית אם תעלה". עם זאת, כאשר הוצעה המשרה לסונס הוא סירב, ככל הנראה בשל סיבות משפחתיות. בתחילת חודש ינואר2007 קושר שמו של סונס לגלאזגו ריינג'רס, לאחר שפול לה-גן התפטר מתפקידו בעקבות עימות מתוקשר עם קפטן הקבוצה, בארי פרגוסון, אך לבסוף לא זכה במשרת האימון.
סונס נבחר במקום התשיעי במשאל 100 השחקנים שזעזעו את הקופ שנערך על ידי האתר הרשמי של ליברפול ובמסגרתו בחרו כ-110,000 אוהדי הקבוצה בעשרת השחקנים האהודים עליהם בהיסטוריית המועדון.
.jpg)
