גירוש מחבלים הוא פעולת ענישה והרתעה כלפי מחבלים שביצעו פיגוע טרור נגד ישראלים. ב-2023 אושר חוק גירוש מחבלים, לפיו תתאפשר שלילת אזרחות ישראלית או רישיון לישיבת קבע בישראל ממחבלים שהורשעו ומקבלים תגמול מהרשות הפלסטינית על מעשה הטרור שלהם.
גירוש משפחות המחבלים הוא שיטה מוצעת להרתעת מחבלים פלסטינים מביצוע פיגועים. הצעה זו הועלתה פעמים אחדות כהצעת חוק בישראל, וב-7 בנובמבר 2024 אושר החוק במליאת הכנסת. על פי חוות הדעת של היועצים המשפטיים לממשלה אליקים רובינשטיין ואביחי מנדלבליט נוהל של גירוש לחו"ל נוגד את אמנת ז'נבה והמשפט הבינלאומי.[1] להבדיל מהצעה זאת, תיחום מגורים שלא מחוץ למדינה, עשוי להיות כלול במסגרת החוקית של סעיף 78 של האמנה.[2]
גירוש מול תיחום מגורים
קיימות שתי דרכים שונות להרחקת אדם מביתו:[3]
גירוש מחבלים פלסטינים
ערך מורחב – גירוש פעילי החמאס ללבנון
בספטמבר 1970, לאחר אירועי "ספטמבר השחור", גורשו מחבלי אש"ף מירדן ללבנון. הגירוש ניתק את הפלסטינים ממגע עם הגבול הישראלי, והקשה עליהם להישען על ארצות ערב במלחמתם בישראל.
ב-1983, אחרי מלחמת לבנון הראשונה, גורשו 9,000 מחבלי אש"ף מלבנון,[4] וראשיו התיישבו בתוניס.[5]
ב-17 בדצמבר 1992 גירשה ישראל ללבנון 415 פעילי חמאס וג'יהאד אסלאמי. לגירוש ניתנה גושפנקא משפטית על ידי בית המשפט הגבוה לצדק. אולם בעקבות לחץ בינלאומי הותר למחבלים לחזור לאחר כשנתיים. באותה העת שלטה ישראל על רצועת הביטחון שבדרום לבנון.
בשנת 2011 גירשה ישראל את בכירי המשוחררים בעסקת שליט לטורקיה.[6]
ב-2022 חתמה שרת הפנים איילת שקד על גירושו לצרפת של סלאח חמורי, מחבל החזית העממית לשחרור פלסטין, אשר תכנן התנקשות ברב עובדיה יוסף.[7]
פסיקת בג"ץ
בשנת 2002 גורשו מספר בני משפחה של מחבלים שהורשעו מבתיהם ביהודה ושומרון לשטח רצועת עזה, ואחד מהם, כיפאח מחמד אחמד עג'ורי, הגיש עתירה לבג"ץ. בבג"ץ עג'ורי נקבעו מספר תנאים הכרחיים ל"תיחום מגורים". התנאי הראשון הוא שסכנה נשקפת מאותו אדם עצמו, והנחה שהגבלת תנועתו תסייע לסילוק סכנה זו.[8] זאת בשל הפגיעה הקשה בכבוד האדם, חירותו וקניינו. תנאים נוספים הם שלמשפחה המועברת חייב להיות פוטנציאל פוגעני, המבוסס על ראיות לתמיכת המשפחה במעשי טרור, וכן נקבע שתיחום המגורים יכול להתבצע מאזור יהודה והשומרון לאזור חבל עזה, אך לא לאזור שאינו נתון לשליטתו של צבא ההגנה לישראל. בפסק הדין נקבע כי אין לנקוט בתיחום מקום מגורים מטעמי הרתעה כללית בלבד. עם זאת, הנשיא אהרון ברק קבע כי יש לראות באזור יהודה ושומרון ובאזור חבל עזה כאזור אחד. קביעה זו שימשה כתקדים "הלכת עג'ורי" בפסקי דין נוספים.[2] למשל, בהסתמך עליו קבעה השופטת אסתר חיות בבג"ץ סלאמה,[9] כי המפקד הצבאי באזור איננו מוגבל לשיקולים צבאיים בלבד. סוג השיקולים שהוא רשאי לשקול רחב יותר ועניינו בטעמי ביטחון, למשל הרתעת הרבים.[2]
בג"ץ דחה שתי עתירות של בני משפחת המחבל בגין מסוכנותם וקיבל עתירה של אחד מהאחים, מאחר שמסוכנותו נפלה מרמת המסוכנות הנדרשת לתיחום מגורים.
גירוש מחבלים אזרחי ישראל או תושביה
- ערך מורחב – חוק גירוש מחבלים
ב-15 בפברואר 2023 אישרה הכנסת את "חוק גירוש מחבלים", לפיו תתאפשר שלילת אזרחות ישראלית או רישיון לישיבת קבע בישראל ממחבלים שהורשעו ומקבלים תגמול מהרשות הפלסטינית על מעשה הטרור שלהם.[10]
השפעת הגירוש
גירוש מחבלים עשוי להפחית את הסיכוי לביצוע פיגועים, לפגוע בתשתית הארגונית של ארגוני הטרור ולהרתיע מצטרפים פוטנציאליים. אולם, במקרים מסוימים הגירוש דווקא מביא להתגברות הטרור. ב־1991 גורש אוסאמה בן-לאדן, מייסד ארגון אל-קאעדה מסעודיה מולדתו לסודאן, בין היתר בשל תמיכתו בארגוני טרור. דווקא בגלות העצים בן לאדן את כוחו. בסודאן פגש את איימן א-זוואהירי, מנהיג הג'יהאד האסלאמי המצרי, ומי שעתיד להיות סגנו. בלחץ אמריקאי גורש ב־1996 מסודאן.
גירוש משפחות מחבלים על ידי ישראל
- ערך מורחב – חוק גירוש משפחות מחבלים
ב-7 בנובמבר 2024 אושר בכנסת חוק גירוש משפחות מחבלים,[11] לפיו אם נוכח שר הפנים שבן משפחה (מדרגה ראשונה) של מחבל עשה את אחד מהמעשים הבאים, הוא רשאי להורות בצו על גירוש אותו בן משפחה לשטח רצועת עזה, או ליעד גירוש אחר שיקבע בהתאם לנסיבות:
(1) הוא ידע או היה עליו לדעת מראש על תוכניתו של המחבל לבצע מעשה טרור ולא עשה את כל המאמצים הנדרשים כדי למנוע את עשייתו.
(2) הוא הביע תמיכה או הזדהות עם מעשה טרור או פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור או לארגון טרור.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אלעד גיל, יוגב תובל, ענבר לוי, מרדכי קרמניצר, יובל שני, אמצעים חריגים למאבק בטרור: מעצר מנהלי, הריסת בתים, גירוש ותיחום מגורים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010.
- ישי שנרב, סיון חילאי, הכותרת - פודקאסט חדשות יומי: משמעות חוק גירוש מחבלים, באתר ynet, 5 בפברואר 2023
קישורים חיצוניים
- כיפאח מחמד-אחמד עג'ורי ואח' נ'מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח', באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בספטמבר 2002.
- מאת משה ריינפלד, בג"ץ קבע תנאים להעברת קרובי מחבלים, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2002.
- גירוש קרובי משפחה של מחבל לעזה, 13 בפברואר 2008, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל.
- ד"ר משה אלעד, איך להרתיע מחבלים בגדה?, באתר ynet, 29 בנובמבר 2015.
- פנינה שרביט ברוך וקרן אבירם, תיחום מקום מגורים של בני משפחות מחבלים - המסגרת המשפטית, מבט על, גיליון 813, 7 באפריל 2016, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- חזקי ברוך, גירוש לעזה, הריסת הבית והעברת הציוד לנפגעי הטרור: סמוטריץ' מסמן את המדיניות החדשה, באתר ערוץ 7, 29 בינואר 2023.
- חוו"ד של המכון הישראלי לדמוקרטיה להצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ג–2022 (פ/729/25) שהוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה, 12 בפברואר 2023.
הערות שוליים
- ^ אפרת וייס, היועץ המשפטי: אסור לגרש משפחות מתאבדים, באתר ynet, 27 ביוני 2002
- ^ 1 2 3 אלעד גיל, יוגב תובל, ענבר לוי, מרדכי קרמניצר ויובל שני, אמצעים חריגים למאבק בטרור: מעצר מנהלי, הריסת בתים, גירוש ותיחום מגורים. עמ' 270, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010.
- ^ 1 2 פנינה שרביט ברוך וקרן אבירם, תיחום מקום מגורים של בני משפחות מחבלים - המסגרת המשפטית, מבט על, גיליון 813, 7 באפריל 2016, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ^ נחום ברנע, דו קרב במסדרון, באתר ynet, 31 במרץ 2002
- ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 111.
היו זמנים, גירוש אש"ף, באתר ישראל היום, 21 באוגוסט 2016
- ^ אליאור לוי, "האסים" ששוחררו בעסקת שליט, באתר ynet, 28 בספטמבר 2021
- ^ מערכת וואלה! חדשות, אחרי ששוחרר בעסקת שליט: גורש מישראל המחבל שתכנן לרצוח את הרב עובדיה יוסף, באתר וואלה, 18 בדצמבר 2022
- ^ כיפאח מחמד-אחמד עג'ורי ואח' נ'מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח', באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בספטמבר 2002
- ^ החלטה בתיק בג"ץ 9586/03, באתר פסקדין.
- ^ הצעת החוק לגירוש מחבלים עברה במליאה בקריאה שנייה ושלישית, באתר ynet, 15 בפברואר 2023
- ^ יקי אדמקר, בקריאה שנייה ושלישית: הכנסת אישרה את חוק גירוש בני משפחות מחבלים, באתר וואלה, 7 בנובמבר 2024
