ג'רוויס מקנטי
Jervis McEntee

לידה	14 ביולי 1828 רונדאאוט, מחוז אלסטר, ארצות הברית
פטירה	27 בינואר 1891 (בגיל 62) רונדאאוט, ארצות הברית
מקום קבורה	Montrepose Cemetery
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אסכולת נהר הדסון
הושפע על ידי	פרדריק אדווין צ'רץ'
יצירות ידועות	Summer Hills, Kauterskill Clove

ג'רוויס מקנטי (באנגלית: Jervis McEntee;‏ 14 ביולי 1828 – 27 בינואר 1891) היה צייר אמריקאי של אסכולת נהר ההדסון. הוא דמות פחות ידועה בעולם האמנות האמריקני מהמאה ה-19. פרט לציוריו, יומניו של מקנטי הם מורשת מתמשכת, המתעדת את חיי ציירים בניו יורק בתקופתו.^[1]

מקנטי נולד ברונדאוט שבניו יורק, ב־14 ביולי 1828. מעט ידוע על ילדותו. משנת 1844–1846 לערך הוא למד במכון הליברלי של קלינטון בקלינטון, ניו יורק.^[2]

הוא הציג את ציורו הראשון כאמן באקדמיה הלאומית לעיצוב בעיר ניו יורק בשנת 1850. בסתיו של אותה שנה למד עם פרדריק אדווין צ'רץ', שנחשב אז כוכב עולה בעולם האמנות האמריקני. לאחר שעזב את הסטודיו של צ'רץ' בשנת 1851, מקנטי נשאר חברו לכל החיים, אף כי מקנטי מעולם לא הגיע לתהילה ולמזל של צ'רץ'. לאחר שלמד אצל צ'רץ', מקנטי ניסה את מזלו בקריירה כאיש עסקים, אך לא חווה הצלחה רבה. לאחר שלוש שנים הוא ויתר על עסקים והתמסר במלואו לאמנותו, והפך לאחד מהאמנים ששכרו אולפן בבניין הסטודיו הרחוב העשירי של האדריכל ריצ'רד מוריס האנט בשנת 1857. מכיוון שרבים מדיירי הבניין האחרים היו רווקים או נסעו, מקנטי ואשתו (שהייתה ידוע כמארחת תוססת וסימפתית) הפכו למרכזו של סלון ספונטני אותו פקדו כמה מהאמנים, הסופרים והשחקנים הידועים ביותר של אותה תקופה. לאחר שנפטרה אשתו בשנת 1878, מקנטי נשאר בבניין, אלמן בודד יותר ויותר, עד מותו בשנת 1891.^[3]

מקנטי היה חבר קרוב במיוחד של אמני אסכולת נהר הדסון: סנפורד רובינסון גיפורד, וורטינגטון ויטרדג', ג'ון פרגוסון וייר, וכן הצייר הפיגורטיבי איסטמן ג'ונסון.^[4] בשנת 1860 הוא נבחר כחבר באקדמיה הלאומית לעיצוב, והתקבל כאקדמאי מן המניין בשנת 1861. בשנת 1869 ביקר באירופה, צייר רבות באיטליה.^[5]

הוא נפטר ב־27 בינואר 1891, ונקבר בבית העלמין מונטרפוז בקינגסטון, שבניו יורק.

נופיו של ג'רוויס מקנטי ידועים במצב רוחם המלנכולי והפואטי. השמים מעוננים לרוב - עונת הסתיו. בעוד שג'ספר פרנסיס קרופסי ואמנים אחרים ציירו בדרך כלל עלווה בסתיו בהיר, מקנטי תפס לעיתים קרובות את העונה בסמוך לסופה, כשהעלים דהויים ונופלים מהעצים.

"יש אנשים שקוראים את הנופים שלי קודרים ולא נעימים", כתב מקנטי ביומנו. "אומרים שאני מצייר את הצד העצוב של הטבע ... אבל זו טעות ... הטבע לא עצוב אלא שקט, מהורהר, רגוע."

פרט לציוריו, מורשתו המתמשכת של מקנטי הם יומניו המפורטים ששמר מראשית שנות ה-70 של המאה ה-19 ועד מותו. יומנים אלה מספקים מידע מלא ומדויק מחייו של צייר ניו-יורקי מבוגר טיפוסי בתקופה. בכתביו מקנה מקנטיי תיאור מפורט של אמני אסכולת נהר הדסון, את חיי היומיום שלהם, הרכילות וההרהורים האישיים שלהם, ואת הקשת הכוללת של עולם האמנות האמריקני במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא דן בהצלחותיו ובמחקריו האמנותיים, במיוחד ככל שהמצוקה גדולה, כי הכסף הפך לנדיר יותר עם הירידה בפופולריות של אמנות אסכולת נהר הדסון.

יומניו מכילים מידע ממקור ראשון על פועלה הפנימי של האקדמיה הלאומית ומועדון המאה, על תערוכת המאה ה-1876 בפילדלפיה, מאמצים להחיות את איחוד האמנות האמריקני, ועל הצמיחה הנמרצת של חברות אמנות ותערוכות ברחבי הארץ.

היומנים חושפים גם את כלכלת האמנות בתקופה, כולל המחירים, דפוסי האיסוף והפטרונות, התלות של האמנים במגעים אישיים דרך מועדונים, מפגשים חברתיים, וחברים משפיעים. קטעים ארוכים מתארים את חרדותיו של מקנטיי בגלל מחסור בכסף וקשיים משפחתיים. הוא לעיתים קרובות בודד ומדוכא ותמיד דואג למעמדו כאמן.

יומניו של מקנטי נשמרים כעת על ידי ארכיון האמנות האמריקאית, מרכז מחקר במוסד סמיתסוניאן. חמישה כרכים של יומנים אלה, משנת 1872 עד 1890, נסרקו דיגיטלית, הועברו לתוכנה וניתנים לדפדוף במלואם באופן מקוון. בנוסף, הארכיונים מחזיקים בעיתונים האישיים של מקנטיי, אשר עברו דיגיטציה בשנת 2007.

מדיה וקבצים בנושא ג'רוויס מקנטי בוויקישיתוף

• ג'רוויס מקנטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)