בתי הביטחון בנגב הצפוני הם 13 מבני בטון שנבנו ב-1947 ברבים מיישובי הנגב הצפוני על מנת לשפר את מצב הביטחון באותם יישובים שרובם הוקמו ב-1946 במסגרת מבצע 11 הנקודות. בתי ביטחון אלו נבנו, ברובם, במתכונת אחידה וכללו 2 קומות, קירות בטון עבים להגנה על היושבים בהם ועמדות שמירה שאיפשרו שמירה על היישובים. לאחר מלחמת העצמאות ננטשו חלק מבתי הביטחון וחלק אחר שוקם ומשמש לצרכיהם של היישובים.

בימי המרד הערבי הגדול דאגו המוסדות שבכל יישוב יהיה מבנה מוגן מפני יריות של הכנופיות. לעיתים היה זה מבנה ערבי ישן, כמו בחניתה, ולעיתים נבנה מבנה בטון ששימש כ"בית ביטחון" של היישוב, כמו בעין שמר^[1]. בנוסף נבנו בתי ביטחון בנקודות אסטרטגיות, כמו על תל שוכה.

לאחר הקמת 11 הנקודות בנגב הוחלט לבנות בהם בתי ביטחון שישמשו כ"מצודת העיר" כדי להגן על היישובים המבודדים מפני התקפות של כנופיות. המבנים תוכננו על ידי המחלקה הטכנית של הסוכנות היהודית והבניה בוצעה על ידי חברת סולל בונה בסיועם של תושבי היישובים^[2].

בתי הביטחון שהוקמו בישובי צפון הנגב נבנו, בקירוב, על פי תוכנית בנייה אחידה^[3]. היו אלו מבנים דו קומתיים שכללו חרכי ירי וזוג מרפסות מעוגלות בשתי פינות מרוחקות בקומת הגג שאיפשרו תצפית על כל סביבות המבנה. הבנייה נעשתה בעזרת בטון מזוין והמידות המקורבות של כל מבנה היו: גובה - 7.14 מטרים, רוחב - 4.4 מטרים ואורך - 7.5 מטרים (סה"כ השטח 33 מ"ר). מסביב למבנים הונחו גדרות תיל דוקרני ועל גגם הותקן, בדרך כלל, זרקור ומכשיר איתות הליוגרף. מדרגות העלייה לקומה השנייה היו לרוב מחוץ למבנה^[4].

בבתי הביטחון שוכנו, לרוב, מפקדת היישוב, המרפאה, חדר הקשר, חדר הנשק ומחסן מזון חירום. עוד בעת הקמתם הייתה מחלוקת על הצורך בהם. אנשי קיבוץ סעד לא רצו להקים את בית הביטחון והבנייה נכפתה עליהם על ידי הנהגת היישוב. כאשר במהלך המלחמה היישוב כולו נמחה מעל פני האדמה ורק בית הביטחון נשאר, התלוצצו החברים שהוא נשאר כדי לסייע למצרים לכוון אליהם את אש התותחים^[5].

בשנת 1966 נכתב על הבתים במעריב^[6]: "הישובים החדשים ביססו את הגנתם על בתי הביטחון, אך עד מהרה התברר כי אין בהם חוסן והמגינים התחפרו בבונקרים". ב"על המשמר", בהתייחסות לנירים, הוצגו הדברים אחרת: "בית זה תוכנן נגד כנופיות פורעים, אך מי פילל, שגורלו יהיה עמידה נגד פלישת כוחות צבא סדירים, כפי שהיה בשנת 1948 עם פלישת המצרים."^[7]

לאחר מלחמת העצמאות התייתר הצורך בבתי הביטחון. בחלק מהמקרים (כמו במושב נבטים, בקיבוץ בארי, בקיבוץ אורים ועוד) עברו היישובים לאתרים אחרים ובית הביטחון ננטש. במקרים אחרים (כמו בקיבוץ חצרים, בקיבוץ שובל ועוד) נשארו בתי הביטחון בתחום היישוב ומשמשים את צורכי המשק.

בתי הביטחון בנגב הצפוני הוגדרו כאתרי מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אולם חלקם עדיין במצב ירוד.

ישוב	שם האתר	ההיסטוריה של המקום	נ"צ	הערה	שימור אתרים	תמונה
אורים	בית הביטחון באורים	קבוצת אורים הוקמה במוצאי יום כיפור, 1946, במבצמשמע עליית 11 הנקודות בנגב. העלייה לקרקע הייתה באזור גריין ליד קיבוץ גבולות ועקב הקשיים בהם נתקלו המתיישבים במקום הם עברו מאוחר יותר לנקודה מדרום מערב לצאלים שם הוקם בית הביטחון. ב-1948 עבר היישוב למקום הקבע ובית הביטחון הפך לאתר אימונים של צה"ל. תקופה ארוכה היה השטח סגור לביקורים עד העברתו לרשות המועצה האזורית אשכול ששיקמה חלקית את בית הביטחון שעדיין נשאר בית הביטחון הפגוע ביותר מבין בתי הביטחון שהוקמו ערב קום המדינה	31°11′04″N 34°30′01″E / 31.184481°N 34.50018°E / 31.184481; 34.50018	תמונות נוספות של בית הביטחון באורים
בארי	נחאביר	בארי הוקמה במוצאי יום כיפור, 1946, במסגרת 11 הנקודות, באזור ואדי נחאביר. בית הביטחון[8] הוקם בעקבות התגברות הפגיעות ביישובים ובדרכים. ב-1948, לאחר קום המדינה, הועתק הקיבוץ 3 קילומטר דרום מזרחה ובית הביטחון ומגדל המים לידו הפכו לנקודת ציון למבקרים ביער בארי וסביבתו[9]	31°25′52″N 34°27′58″E / 31.430988°N 34.466085°E / 31.430988; 34.466085	תמונות נוספות של בית הביטחון בבארי
גבולות	מצפה גבולות	מצפה גבולות היה הראשון מבין שלושת המצפים שהוקמו בנגב והוא עלה לקרקע במאי 1943. חלק מתהליך ההתבצרות של המקום התבטא בהקמת בית ביטחון. לאחר מלחמת העצמאות עבר הקיבוץ לאתר צפוני מהמצפה ובשנת 1980 הופקדה תוכנית להגדרת המצפה ובית הביטחון כגן לאומי[10]. הם שוקמו ב-1996, והפכו לאתר תיירות	31°12′18″N 34°27′20″E / 31.204928°N 34.455571°E / 31.204928; 34.455571	תמונות נוספות של בית הביטחון בגבולות
גבים	בית הביטחון בגבים	קיבוץ גבים הוקם ב-28 באוגוסט 1947על ידי יוצאי ארגון הפלמ"ח מתנועת הנוער העובד וכן גרעין פליטים מאירופה שעברו את הכשרה חקלאית. בשנת הקמתו הוקם במקום גם בית הביטחון אותו השלימו ביום אחד כדי למנוע את הריסתו על ידי הבריטים. לאחר המלחמה שימש המבנה את הקיבוץ למטרות שונות וביניהן מחסן בגדים, סטודיו לציור ועוד. ב-2007, לציון 60 שנה לעליית הקיבוץ על הקרקע, שופץ בית הביטחון וחלקו הפך מוזיאון למורשת המקום[11]	31°12′18″N 34°27′20″E / 31.204928°N 34.455571°E / 31.204928; 34.455571	תמונות נוספות של בית הביטחון בגבים
חצרים	בית הביטחון בחצרים	הקיבוץ הוקם במוצאי יום כיפור 1946 כחלק מ־11 הנקודות. במרץ 1947 הוקם במרכז הקיבוץ בית הביטחון שנבנה מקירות בטון בעובי 20 ס"מ שכללו חרכי ירי. בית הביטחון נועד לשמש מעוז התגוננות אחרון במקרה של התקפה. לאחר מלחמת העצמאות שומר בית הביטחון והפך למשרדי הקיבוץ. על קיר בית הביטחון נמצא תבליט של משה שלוח (מוסה) שהיה ממקימי חצרים, שומר שדות ואיש מודיעין של חטיבת הנגב שנהרג באחת מפגישותיו עם מודיע ערבי	31°14′29″N 34°42′46″E / 31.241389°N 34.712778°E / 31.241389; 34.712778	תמונות נוספות של בית הביטחון בחצרים
מבטחים	בית הביטחון במבטחים	קיבוץ מבטחים ובית הביטחון הוקמו ב-7 בפברואר 1947. ב-22 באפריל 1948, במהלך מלחמת העצמאות הטילו הבריטים מצור על היישוב בדרישה להסגיר לידיהם משאית שבבעלותם. לאחר שהדרישה לא נענתה הופגז הקיבוץ על ידי טנקים בריטים שירו כ-30 פגזים ששישה מהם פגעו בבית הביטחון שם נהרג אחד מחברי הקיבוץ. לאחר תום מלחמת העצמאות עזבו חברי הקיבוץ את המקום ויסדו בשנית את קיבוץ ניצנים החדש. המושב מבטחים הוקם מחדש ב-1950 על ידי עולים מכורדיסטן ליד הקיבוץ הישן הנטוש ממנו נותר רק בית הביטחון, שהוכרז ב-1982 כאתר לאומי. הבית נמצא במצב גרוע בין חממות החקלאים כשהוא מחורר מהפגזות ומט ליפול[12]	31°13′21″N 34°23′07″E / 31.2226235884501°N 34.38533295561993°E / 31.2226235884501; 34.38533295561993	תמונות נוספות של בית הביטחון במבטחים
משמר הנגב	בית הביטחון במשמר הנגב	הקיבוץ הוקם במוצאי יום כיפור 1946 כחלק מ־11 הנקודות. הקיבוץ נבנה תחילה על גבעה הנמצאת כחמש מאות מטרים דרומית למרכז היישוב ונקראת "הגבעה הראשונה". ב-1947 עבר הקיבוץ ל"גבעה השנייה" שם הוקם בקיץ אותה שנה בית הביטחון. בית זה נועד לשמש מעוז התגוננות אחרון במקרה של פריצת גדר ההגנה של הקיבוץ. מאחר שהקיבוץ לא הותקף שרד המבנה את מלחמת העצמאות ואחריה שימש לשלל ייעודים. ב-2022 הוגשה תוכנית להפיכת הקומה השנייה של בית הביטחון למוזיאון[13]	31°21′46″N 34°43′04″E / 31.362778°N 34.717778°E / 31.362778; 34.717778	תמונות נוספות של בית הביטחון במשמר הנגב
נבטים הישנה	בית הביטחון בנבטים	נבטים נוסדה כמושב במוצאי יום כיפור 1946 במבצע 11 הנקודות על ידי עולים יוצאי עיראק. במרץ-אפריל 1947 התפורר הגרעין המקורי ובמקומו התיישב במקום גרעין של עולים מרומניה שאף הוא התפרק תוך זמן קצר. באוגוסט 1947 הגיע למקום גרעין שלישי שנשאר במקום עד אחרי מלחמת העצמאות. באביב 1947 נבנה במקום בית הביטחון על ידי הקבלן משה שיינברג[14] כשאיתו עבדו מספר חברי בית אשל. לאחר המלחמה הגיע לנבטים גרעין מיוצאי הונגריה שהקים את היישוב כ-2 ק"מ מערבית ליישוב הקיים ומאחור נשאר בית הביטחון כשרק קירותיו נותרו. השלט הכחול המתאר את בית הביטחון מוצב בתוך המושב (כנראה מחשש לונדליזם)	31°12′49″N 34°54′05″E / 31.213563°N 34.901462°E / 31.213563; 34.901462	תמונות נוספות של בית הביטחון בנבטים הישנה
נירים	דנגור	נירים הוקמה במוצאי יום הכיפורים 6 באוקטובר 1946 במסגרת עליית 11 הנקודות. חברי הגרעין הראשון התיישבו במקומו הראשון של הקיבוץ (ליד קיבוץ סופה של היום), שנקרא דנגור. ב-1947 הוקם ביישוב בית הביטחון להגברת ההגנה על היישוב[7]. במהלך קרב נירים במלחמת העצמאות הותקף היישוב על ידי הכוח המיצרי הפולש וההפגזות הרסו את כל מבני היישוב וגרמו נזק כבד לבית הביטחון. ב-1949, לאחר המלחמה, עבר הקיבוץ למקום מושבו הנוכחי ובית הביטחון הפגוע נהרס. ב-1985 נחנכה במקום אנדרטת דנגור שבחלקה המרכזי הוקם מבנה בטון דמוי בית הביטחון שנהרס	31°14′34″N 34°20′06″E / 31.242778°N 34.335°E / 31.242778; 34.335	תמונות נוספות של בית הביטחון בדנגור
סעד	מעוז מול עזה	קיבוץ סעד עלה על הקרקע ב-30 ביוני 1947 והוקם בלילה על ידי הרכבת מבנים שנבנו מראש לשם כך בדומה לשיטה בה הוקמו יישובי חומה ומגדל. היישוב נבנה צפונית לקיבוץ הדתי בארות יצחק. באותה שנה נבנה בו בית הביטחון העשוי בטון. במהלך מלחמת העצמאות עמד הקיבוץ בדרכו של הטור המצרי שפלש לארץ וסבל לכן מהפגזה כבדה שגרמה להרס כל המבנים מעל פני האדמה, למעט "בית הביטחון". לאחר המלחמה העבירו חברי הקיבוץ את יישובם כקילומטר מזרחה ובית הביטחון, שנותר מאחור, שימש לחגיגות שונות של הקיבוץ[5]. לימים הפך בית הביטחון למוזיאון בשם מעוז מול עזה בו מוצגת עמידת הגבורה של שלושת הקיבוצים הדתיים בנגב בתקופת מלחמת העצמאות: סעד, כפר דרום, ובארות יצחק[15]	31°28′40″N 34°31′55″E / 31.477896°N 34.532014°E / 31.477896; 34.532014	תמונות נוספות של בית הביטחון בסעד
צאלים	בית הביטחון בצאלים	קיבוץ צאלים נוסד בינואר 1947 בהמשך למגמת ההתיישבות של מבצע 11 הנקודות. זמן קצר לאחר הקמת היישוב הוקם במקום בית הביטחון שחלש על היישוב ושיפר את מצבו הביטחוני. במלחמת העצמאות שכנה במקום מפקדת הגדוד השמיני של חטיבת הנגב בפיקודו של חיים בר-לב. במרץ 1949, לאחר המלחמה, עזבו חברי הקיבוץ את המקום ועברו לכפר החורש ובמקומם הגיעה קבוצת עולים, ניצולי השואה ממזרח אירופה שהתיישבו מדרום לקיבוץ המקורי. באתר המקורי נשאר בית הביטחון וכן "אתר הראשונים" הכולל שרידים מהקיבוץ המקורי[16]	31°12′26″N 34°31′59″E / 31.207222°N 34.533056°E / 31.207222; 34.533056	תמונות נוספות של בית הביטחון בצאלים
שובל	בית הביטחון בשובל	קיבוץ שובל עלה על הקרקע במוצאי יום כיפור, 6 באוקטובר 1946, במסגרת מבצע 11 הנקודות. במקום הוקמו 3 צריפים ומגדל מים וב-1947 הוקם במקום גם בית הביטחון. הבניין תוכנן להגן על 25 אנשים ולשם כך צויד במיכל מים, מזון ל-20 יום ושירותים כימיים. עמדות הגג צוידו בשקי חול וכן הוצב על הגג הליוגרף לאיתות ליישוב השכן משמר הנגב. היישוב לא נפגע במלחמת העצמאות ובית הביטחון נותר ללא פגע. לאחר המלחמה שימש למגורים, כחדר נשק, ספרייה וחדר קריאה. בשנים האחרונות עבר תהליך שימור	32°16′12″N 34°52′54″E / 32.27°N 34.881667°E / 32.27; 34.881667	תמונות נוספות של בית הביטחון בשובל
תקומה	בית הביטחון בסומרה	היישוב הוקם כקיבוץ במוצאי יום כיפור 1946 במסגרת מבצע הקמת 11 הנקודות. הוא הוקם בשדות חוות יזרעם, מול קיבוץ בארי. בתחילה נקרא "סומרה" אך כבר לאחר מספר ימים ניתן לו השם הזמני, שהיה לקבוע, "תקומה". במסגרת ההערכות הביטחונית במקום הוקם ביישוב בית ביטחון שנועד לשמור על התושבים. ב-30 במאי 1949, לאחר מספר היתקלויות עם הערבים באזור, עברו תושבי תקומה אל אזור אדמות הכפר הערבי אל מוח'רקה, שתושביו גורשו על ידי כוחות של חטיבת הנגב ובמקום שננטש נשאר רק בית הביטחון שמצבו התדרדר עם השנים. במהלך שנות ה-50 התיישבו במקום עולים ממזרח אירופה ומתוניסיה שהפכו את המקום למושב.	32°16′12″N 34°52′54″E / 32.27°N 34.881667°E / 32.27; 34.881667	תמונות נוספות של בית הביטחון בסומרה

• דרך השדות

מדיה וקבצים בנושא בתי הביטחון בנגב הצפוני בוויקישיתוף

• מאחורי היער – הקיבוץ הישן (נחאביר – קיבוץ בארי), באתר "היסטוריה על המפה"