בִּקְעַתּ בֵּית כֶּרֶם (בקעת שגוֹר, בערבית: الشاغور - תעתיק: אל־שאע׳וּר) היא הבקעה החוצצת בין הגליל העליון לגליל התחתון. מקור שמה הוא בכרמי הזיתים הרבים המעטרים אותה.
בקרבת הכפר מג'ד אל-כרום נושקת בקעת בית כרם לבקעת מגד, הנמצאת דרומית לה, בין הר כרמי להר גילון. ניקוזה הלקוי של בקעת מגד משפיע על בקעת בית כרם, שחלקה המערבי נעשה בוצי בחורפים.
סביבת שגור/בית־כרם יחד עם בקעת סכנין ורכס יטבת מדרום מהווים מבחינה טופוגרפית את החצי הצפוני של הגליל התחתון המרכזי הנקרא לב הגליל, בוֹ העיר כרמיאל (השוכנת בבקעה ועל רכס שגור) היא העיר הגדולה והמרכזית, ולפעמים אזור זה משתייך גבולית לאזור הגליל המערבי.
אקלים ומים
בבקעת בית כרם ישנו אקלים ים תיכוני. הבקעה מהווה אזור מעבר אקלימי בין הגליל התחתון והגליל העליון, והוא משתנה עם המעבר מזרחה. ממוצע המשקעים עומד על 650–850 מ"מ בשנה, שגורמים לעיתים להצפות בחלקה המערבי, בשל בעיות ניקוז בה.
בבקעה נובעים שבעה מעיינות, כששלושה מהם מצויים בסביבות הכפר ראמה. המעיינות הם דלי שפיעה, ולכן זקוקה הבקעה לייבוא מים מחוצה לה.
זיהום נחל שגור
נחל שגור המנקז את הבקעה לנחל חלזון מזוהם בשנים האחרונות באופן רציף כתוצאה מהביוב הזורם מהכפרים דיר אל-אסד, בענה ומג'ד אל-כרום. משנת 1995 זורם הביוב אל השטח הפתוח ומשם מתנקז אל הנחל.[1] זרימת הביוב הופכת את הנחל למפגע תברואתי. כמו כן היא מפגע סביבתי, משום שהביוב מחלחל לאדמה ומזהם את מי האקוויפר. הזיהום גם מונע ממטיילים לטייל בקניון נחל שגור, שהוא אחת משמורות הטבע היפות בגליל.
היסטוריה
חשיבותה האסטרטגית של הבקעה
הבקעה מהווה את הדרך הקצרה ביותר בין הים התיכון לבקעת הירדן ולכן ככל הנראה שימשה כהסתעפות מזרחית של דרך הים העתיקה. בשל קשיי מעבר במערב הבקעה, בשל קניון נחל שגור ובוצניות האדמה בחורף, היו תקופות בהן עברה הדרך מצפון לבקעה.
בימי בית שני, הועדף הנתיב מדרום לבקעת בית הכרם, דרך שפרעם, ציפורי, ומשם לבקעת חנניה. ניתן לראות זאת על ידי שרידי היישובים מתקופה זו המרוכזים בבקעת חנניה ולא בבקעת בית הכרם.
הבקעה נעשתה עבירה בכל ימות השנה בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20 כתוצאה מעבודות ניקוז והכשרה, ובשנות ה-30 נסלל בה כביש מודרני.
התיישבות בבקעה
בתקופת בית ראשון היו מספר יישובים בבקעה, ביניהם רמה (רמת נפתלי) ובית הכרם. לא ניתן לזהות את מקומם הוודאי של יישובים מתקופה זו, מלבד רמה, המזוהה עם ח'רבת ג'ול, בקרבת ראמה.
באזור מצויים שרידי יישוב רבים מהתקופה ההלניסטית ועד לתקופה הצלבנית, המרוכזים בעיקר בשולי בקעת חנניה ובגבעות שמדרום לבקעת בית הכרם. מרבית השרידים מצויים באזור כרמיאל, דבר המעיד על אפשרות קיום מרכז תעשייתי במקום.
בשל מיקומה הגאוגרפי, גם כיום משמשת בקעת בית הכרם כעורק תחבורה ראשי, ועובר בה כביש 85, מעכו לצפת. כמו כן, עולה ממנה כביש לאזור חבל תפן מצפון, ונמתח כביש אחר לעבר מועצה אזורית משגב שבדרומה.