"בלגיקה"
RV Belgica

"בלגיקה" לכודה בקרח, 1898.
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית לווייתנים (1884–1896) אוניית מחקר (1896–1901) אוניית לווייתנים (1901–1904) אוניית מחקר (1904–1909) אוניית לווייתנים (1909–1918) אוניית חרושת (1918–1940) אוניית אספקה (1940)
דגל הצי	נורווגיה (1884–1896), (1916–1940) בלגיה (1896–1916)
חברת ספנות	בעלים: יוהאן כריסטיאן יקובסן (1884–1896) אדריאן דה ז'רלאש (1896–1902) נ.ק. הלוורסן (1902) פיליפ, דוכס אורליאן (1902–1916) Det Norske Kulsyndikat‏ (1916–1917) כריסטיאן הולסט (1917–1940) חיל המשלוח הצרפתי-בריטי (1940)
ציוני דרך עיקריים
מספנה	כריסטיאן ברינק יורגנסן, סוולוויק, נורווגיה
הושקה	1884
תקופת הפעילות	1884 – 19 במאי 1940 (כ־56 שנים)
אחריתה	הוטבעה על ידי מטוסים ביוני 1940
מיקום	68°47′42″N 16°35′37″E / 68.795°N 16.59361111°E / 68.795; 16.59361111
מידות
אורך	118 רגל (36 מ')
רוחב	25 רגל (7.6 מ')
שוקע	"13-6 רגל (4.1 מ')
נתונים טכניים
מספר תרנים	3
סוג המעטה	מעטה בארק
הנעה	מנוע קיטור ומפרשים
צורת הנעה	מדחף

בלגיקה (Belgica) הייתה אוניית־מפרשים תלת־תורנית שתוכננה ונבנתה על ידי יוהאן כריסטיאן יקובסון בסוולוויק (Svelvik) בנורווגיה כאוניית ציד לווייתנים. היא הושקה ב־1884 בשם "פאטריה" (Patria). בשנת 1896 נרכשה על ידי חוקר הקוטב הבלגי אדריאן דה ז'רלאש, הוסבה לאוניית מחקר ושמה הוחלף ל"בלגיקה". היא שימשה כאוניית המשלחת האנטארקטית הבלגית בשנים 1897–1901, והייתה לאונייה הראשונה ששהתה חורף שלם באנטארקטיקה.

ב-1902 נמכרה האונייה לחוקר הקוטב פיליפ, דוכס אורליאן, והובילה משלחות חקר אל החוג הארקטי ב־1905 ובשנים 1907-1909. ב-1916 נמכרה האונייה, שמה הוחלף ל"איספיורד" (Isfjord) ועסקה בהובלת פחם מ־Longyearbyen לצפון נורווגיה. ב־1918 נמכרה שוב, שמה הקודם הושב לה והיא הוסבה לאוניית חרושת (factory ship) להפקת שמן דגים ולעיבוד דגים שבסיסה נמל הרסטאד (Harstad). באפריל 1940 הופקעה על ידי הבריטים ושימשה כמחסן תחמושת צף באותו נמל. ב־19 במאי 1940, במהלך הפצצה של חיל האוויר הגרמני את הנמל וסביבותיו, נפגעה "בלגיקה" מגלי ההדף במים, התמלאה מים וטבעה. לפי סברה אחרת, האונייה טובעה בכוונה תחילה כדי שלא תיפול לידי הגרמנים. שרידי האונייה התגלו על ידי צוללים חובבים ב־1990.^[1][2][3]

בשנת 2007 נחנך פרויקט לבניית רפליקה של "בלגיקה", שתשמש אוניית מוזיאון בנמל אנטוורפן.

האונייה "פאטריה" נבנתה לציד לווייתנים על ידי יוהאן כריסטיאן יקובסון בסוולוויק שבנורווגיה.^[4] אורכה 35.97 מ', רוחבה 7.62 והשוקע 4.11 מ'. הותקן בה מעטה מפרשים של בארק (barque): שלושה תרנים, על התורן הקדמי והראשי מערך שלם של מפרשים רוחביים, ועל התורן האחורי מפרשים אורכיים.^[3] בנוסף למפרשים צוידה הספינה במנוע קיטור של 35 כ"ס מתוצרת חברת נילנדס ורקסטד מאוסלו. מנוע עזר זה סובב מדחף שניתן היה להרימו ולהוציאו מן המים בעת שיט במפרשים (כדי להקטין את הגרר שיוצר המדחף).

היא נבנתה מעץ אורן ומאורן אמריקאי ושדריתה מעץ אלון. כדי להגן עליה מפני שיני הקרח, ציפו את תחתיתה בנסרי עץ קשה. חרטום האונייה חוזק במיוחד על ידי לוחות ברזל מעל ומתחת לקו המים.

ערך מורחב – המשלחת האנטארקטית הבלגית

בשנת 1886 רכש אדריאן דה ז'רלאש את "פטרייה" כדי להמיר אותה לספינת מחקר. שמה שונה ל"בלגיקה" ומטח של 21 יריות הושמע בטקס קריאתה בשמה החדש.^[5] דה ז'רלאש גייס מימון למשלחת מן החברה הגאוגרפית המלכותית של בלגיה. טעונה ב-40 טון של מצרכי מזון ב-10,000 פחים, יצאה "בלגיקה" למסעה ב-16 באוגוסט 1897 מאנטוורפן, בלגיה ופניה לאנטארקטיקה. על סיפונה נשאה צוות של 23 אנשים. בראש המשלחת עמד דה ז'רלאש, רב החובל היה ז'ורז' לקואנט. בין שאר חברי המשלחת היו רואלד אמונדסן, הנריק ארקטובסקי, אנטוני בולסלב דוברוולסקי ואמיל רקוויצה. "בלגיקה", העמוסה מעבר לכושר נשיאתה, התקלקלה בים הצפוני ונאלצה לעגון באוסטנד לתיקונים. שני אנשי צוות ערקו שם ועוד שניים ירדו לחוף ללא רשות וחזרו שתויים.^[6]

במהלך מסעה, כמעט נגחה "בלגיקה" את היאכטה המלכותית של בלגיה. ב-6 באוקטובר 1897 הגיעה הספינה לריו דה ז'ניירו, ברזיל. פרדריק קוק הצטרף שם לספינה. עם הגיעם למונטווידאו, אורוגוואי, פוטר הטבח ובמקומו נשכר טבח שוודי. במסע בין מונטווידאו לפונטה ארנס, צ'ילה, התרשל המכונאי בעבודתו והניח לדוד להתייבש. הוא פוטר כשהאונייה הגיעה לפונטה ארנס ב-1 בדצמבר 1897. בעיות משמעת נוספות התעוררו בפונטה ארנס, וחיל הים של צ'ילה התבקש להתערב. הטבח השוודי ושלושה מלחים בלגים פוטרו, ו"בלגיקה" הפליגה לאנטארקטיקה במצבת ימאים לוקה בחסר.

המלח קרל וינצקה נסחף מעל הסיפון וטבע בדרך לאנטארקטיקה. האי וינצקה קרוי על שמו. "בלגיקה" חצתה את החוג האנטארקטי ב-15 בפברואר 1898. ב-3 במרץ נתקעה "בלגיקה" בקרח דחוס. הצוות לא התכונן כראוי לשהייה בחורף האנטארקטי. דה ז'רלאש אסר על הצוות לאכול את בשר הפינגווינים וכלבי-הים שנצבר באונייה, משום שטעמם היה שנוא עליו. כתוצאה מכך, הופיעה צפדינה ב"בלגיקה". לאחר מותו של המומחה למגנטיות אמיל דנקו ב-5 ביוני 1898, עוד החמיר המצב. המוראל ירד לשפל המדרגה לאחר מותו של חתול האונייה, ננסן, ב-22 ביוני.

ב-22 ביולי לקחו אמונדסן וקוק לידיהם את הפיקוד על האונייה, כיוון שדה ז'רלאש ולה קואנט היו חולים מדי. קוק עמד על כך שאנשי הצוות יאכלו מבשר הפינגווינים וכלבי הים, והשינוי בתפריט הביא להחלמתם המהירה מן הצפדינה. הסיכוי לעבור חורף שני באנטארקטיקה דרבן את האנשים לפעולה במאמציהם לשחרר את "בלגיקה" מן הקרח. ב-14 בפברואר 1899 השתחררה האונייה לבסוף מכבלי הקרח, אם כי חודש נוסף עבר לפני שיכלה להפליג אל פונטה ארנאס, לשם הגיעה ב-28 במרץ. "בלגיקה" תוקנה בפונטה ארנס והפליגה לבואנוס איירס, ארגנטינה, משם יצאה ב-14 באוגוסט 1899, הביתה. ב-30 באוקטובר הגיעה אל בולון-סור-מר, וב-5 בנובמבר אל אנטוורפן, שם התקבלה בחגיגות לאומיות. לאחר שובה לבלגיה ב-1901, חזרה בלגיקה לשמש כספינה לציד לווייתנים.

בשנת 1902 נמכרה "בלגיקה" לנ. ק. הלוורסן, ובהמשך אותה שנה לפיליפ, דוכס אורליאן.^[7] ב-1905 שימשה במשלחת למיפוי החוף הצפון-מזרחי של גרינלנד, סוואלברד וארץ פרנץ יוזף, גם הפעם בהששתפות דה ז'רלאש. בשנים 1909-1907 הייתה "בלגיקה" אוניית משלחת לחוג הארקטי, גם הפעם בראשות פיליפ ועם דה ז'רלאש כרב חובל. התוכנית הייתה למפות את רוסיה הארקטית, אבל היא נזנחה, כש"בלגיקה" נלכדה שוב בקרח.

בשנת 1916 נמכרה "בלגיקה" לחברה מסחרית בשפיצברגן ושמה שונה ל"איספיורד". שינויים במבנה הספינה נעשו להוספת תאים לנשים שבצוות. "איספיורד" שימשה להובלת פחם ונוסעים בין סוואלברד לצפון נורווגיה. בשנת 1918 נמכרה "איספיורד" לקריסטיאן הולסט מהארסטד. תרניה הוסרו והיא הייתה לספינת דיג ועיבוד דגים. שמה הקודם "בלגיקה" הושב לה. מסוף שנות ה-30' שימשה "בלגיקה" להובלת פחם. באפריל 1940 הפקיע אותה חיל המשלוח הצרפתי-בריטי לשמש כאוניית אפסנאות, שאחסנה חומרי נפץ. האונייה טבעה בהתקפה של חיל האוויר הגרמני על נמל הרסטד ב-15 במאי 1940. שרידי האונייה התגלו ב-1990. העוגן שלה נמצא בתצוגה במוזיאון הקוטב בטרומזה, נורווגיה.

מדיה וקבצים בנושא בלגיקה בוויקישיתוף