הנזירים של מסדר הרקולט הגיעו לאזור, אז בפאתי בואנוס איירס בתחילת המאה ה-18. בית הקברות נבנה סביב המנזר והכנסייה שלהם, "נואסטרה סניורה דל פילאר" (Nuestra Señora del Pilar, "גבירתנו של העמוד", על שם כנסייה מפורסמת בסרגוסה בספרד) שהושלמה ב-1732. המסדר פורק ב-1822 וגן המנזר הוסב לבית הקברות הציבורי הראשון של בואנוס איירס. בית הקברות נחנך בשם "בית הקברות הצפוני" (Cementerio del Norte) בנובמבר של אותה שנה.[3] האחראים לבנייתו היו המושל מרטין רודריגס (Martín Rodríguez) וברנרדינו ריבדביה, נשיאה לעתיד של ארגנטינה, שניהם קבורים בבית קברות זה. בית הקברות תוכנן על ידי המהנדס הצרפתי פרוספרו קטלן (Próspero Catelin) שגם תכנן את חזית הקתדרלה המטרופוליטנית של בואנוס איירס.[4] בית הקברות תוכנן מחדש ב-1881 בתקופת ראש העיר מרסלו טורקואטו דה אלבאר על ידי האדריכל ממוצא איטלקי חואן אנטוניו בוסקיאסו (Juan Antonio Buschiazzo).[5]
תיאור
בית הקברות משתרע על שטח בן 55 דונם, ומכיל 4,691 מבני קבר משפחתיים, כולם מעל לקרקע, 94 מתוכם הוגדרו על ידי ממשלת ארגנטינה מונומנטים היסטוריים לאומיים המוגנים על ידי המדינה.[6] הכניסה לבית הקברות היא דרך שערים נאו-קלאסיים עם עמודים דוריים. בית הקברות מכיל מאוזוליאומים מורכבים רבים בנויים בשיש, מעוטרים בפסלים, במגוון רחב של סגנונות אדריכליים דוגמת אר דקו, אר נובו, בארוק והתחייה הגותית,[7] ומרבית החומרים ששימשו בבניית קברים בין 1880 ל-1930 יובאו מפריז וממילאנו.[8] בית הקברות כולו מחולק לאזורים כמו רחובות עירוניים, עם שבילים מרכזיים שבשוליהם נטועים עצים המסתעפים לשבילים צרים יותר המלאים במאוזוליאומים. מאוזוליאומים אלו משמשים עדיין משפחות עשירות בארגנטינה שיש להן מבני קבורה משלהן והן שומרות שם את נפטריהן. בעוד שרבים מהמאוזוליאומים במצב טוב ומתוחזקים היטב, אחרים במצב מוזנח.[9] ניתן למצוא כמה שבהם הזגוגיות שבורות ובתוכם מושלכת אשפה. בין האנדרטאות הרבות ניתן למצוא עבודות של פסלים ארגנטינאים בולטים, לדוגמה "לולה מורה" (Lola Mora) ו"לואיס פרלוטי" (Luis Perlotti).[10]
בין הקברים יוצאי הדופן, קברה של ליליאנה קרוסיאטי דה ססק (Liliana Crociati de Szaszak) שמתה בירח הדבש שלה במפולת שלגים באוסטריה. לידו פסלה כשהיא בבגדי כלה כשידה מונחת על כלבה האהוב שמת אחר-כך.[11]
גלריה
קברה של ליליאנה קרוסיאטי דה ססק
המאוזוליאום של משפחת דוארטה (כולל קברה של אווה פרון)