ב-1096, כאשר השתתף במצור על אמאלפי לצד דודו, רוג'רו הראשון, נודע לו כי מסע הצלב הראשון יצא לדרך. הייתה זו הזדמנות בעבורו לכבוש לעצמו ולאנשי הצבא הנורמנים, ובהם אחיינו טנקרד (מאוחר יותר טנקרד, נסיך הגליל), נחלה מן הטריטוריה של האימפריה הביזנטית במזרח התיכון.
ב-3 ביוני1098 לכד את העיר ולקח אותה לעצמו כנחלתו הפרטית, למרות מחאותיו של המנהיג הצלבני רמון הרביעי, רוזן טולוז, שגם הוא השתתף במצור על העיר. בינתיים הסתבך מצבו של בוהמון, שהוכתר כנסיך אנטיוכיה, בהיותו נתון במאבק תמידי נגד אלכסיוס הראשון, שנתמך על ידי רמון הרביעי, ונגד הסלג'וקים שלטשו את עיניהם לצפון סוריה.
באוגוסט 1100 נפל בוהמון בשבי האמיר של סיוואס, שליט הטורקים הדנישמנדים, והשתחרר רק כעבור שלוש שנים לאחר ששולם בעבורו כופר נפש. בתקופה זו, אחיינו טנקרד מילא את מקומו כשליט אנטיוכיה.
ב-1105 ניסה לתקוף את האימפריה הביזנטית כשנחת עם צבאו באזור דלמאטיה (כיום בקרואטיה) כפי שעשה אביו רובר גיסקאר עשרים שנה לפני כן, ובסוף 1107 הטיל מצור על דורס - עיר הנמל הביזנטית בחוף הים האדריאטי. אך ב-1108 ניצחו הביזנטים את צבאו בעזרת ונציה והוא נאלץ לחתום על חוזה דבול עם אלכסיוס הראשון שלפיו תשוב אנטיוכיה לשליטת האימפריה הביזנטית אחרי מותו, והוא עצמו הפך לוואסל של הקיסר.
הסכם זה לא היה מקובל על טנקרד, שב-26 במרץ1111, עשרים ושלושה ימים בלבד אחרי מותו של בוהמון הראשון, דאג להכריז על ביטולו, והמשיך לשמש כעוצרנסיכות אנטיוכיה בשם בנו של בוהמון, בוהמון השני (אנ').
במשך שלוש השנים האחרונות לחייו היה בוהמון הראשון מדוכדך. הוא נפטר ב-1111 בעיר בארי ונקבר בעיר קאנוסה די פוליה (אנ') בדרום מזרח איטליה.
ההיסטוריונית הביזנטית אנה קומננה, בתו של אלכסיוס הראשון, השאירה עדות ממקור ראשון על מאורעות אלה בחיבורה האלכסיאדה. לפי תיאוריה המפורטים היה בוהמון אדם משכיל ומרשים, גבוה וחסון, בעל שיער בלונדיני ופנים מגולחות.
.png)
