PROFILPELAJAR.COM

בובאל סוואיני
מצב שימור
	מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	בובאלים
סוג:	בובאל
מין:	בובאל איילי
תת־מין:	בובאל סוואיני
שם מדעי
	Alcelaphus buselaphus swaynei; ‏סקלטר, 1892
תחום תפוצה

בובאל סוואיני (שם מדעי: Alcelaphus buselaphus swaynei), הוא אחד מששת תת-המינים של בובאל איילי, האנדמי לאזורים ההררים של מזרח אפריקה ותואר לראשונה בשנת 1892. ברוב הטקסונומיות מתייחסים אליו עדיין כתת-מין של הסוג בובאל (הנחשב כסוג ומין יחיד). זהו אחד מתת-המינים הנדירים ביותר, וניתן לזהותו בקלות בשל הצבע הכהה והבולט של פרוותו.

אנטומיה ומראה

בובאל סוואיני מתאפיין בזוג קרניים גדולות הדומות בצורתם לאלו של הגנו הכחול או בובאל קוקה: הקרן צומחת לכיוון מעלה, מתעגלת וממשיכה לצדדים בצורה בולטת, ולבסוף מתעקלת כלפי מעלה (ולעיתים מעט פנימה) מה שיוצר יחד צורת {. הקרניים של בובאל קוקה צומחות יותר לכיוון מעלה מאשר לצדדים והן מתעקלות לאחור, ולגנו הכחול הן צומחות בקיצוניות יותר לכיוון הצדדים ולבסוף הן מתעגלות בחדות כלפי פנימה שגורם לגנו להזכיר בקר. הקרניים די עבות ברוב חלקי הקרן ורק לקראת הסוף הופכות בהדרגה לצרות עד שמסתיימות בקצה חד. בעוד שבבסיס הן כמעט מחוברות, בקצוות המרחק ביניהן עשוי להיות פי-20 מהבסיס. הקרן מחורצת בכ-15 טבעות בינוניות או בחריצים במרווח גדול, ואזור השפיץ נשאר חלק. צבע הקרניים של תת-מין זה כהה מן הרגיל - בדרך כלל שחור מפוחם בהתאם לצבע הפנים ולפעמים גם אפור או חלודה כהה. השפיצים עלולים להיות בהירים מן הרגיל.

הפרווה של בובאל סוואיני מורכבת משערות דלילות וקצרות. צבע הפרווה כהה בניגוד מוחלט לרוב תת-המינים ויחד עם דאמאליסק הצבי וצבי יחמורי הוא בין האנטילופות הבודדות שמתאפיינות בצבע רבגוני כזה: שחור מפוחם או חום שוקולד כהה בצוואר ובדרך כלל כשהפרט מתבגר גם סמוך לכתפיים וצדדי הבטן הקדמיים, ערמוני - חום אדמדם כהה בצדדי הבטן האחוריים, המותניים והגב, וחום צהבהב המתבהר בהדרגה עד ללבן קרמי בעכוז ובחלק התחתון של הרגליים. בחלק העליון של הרגליים יש כתמים שחורים, הבולטים יותר ברגליים הקדמיות מאשר באחוריות. הגחון על פי רוב בהיר, ולאורכו עובר פס שחור עבה. הזנב בצבע בהיר הזהה לעכוז, והוא מסתיים בציצת שיער ארוכה ומברשתנית בצבע שחור.

ראשו של הבובאל הסוואיני מתאפיין בצבע הכהה ביותר (שחור עמוק), ובפנים יש כתם גדול דמוי "פרפר" בצבע קפה המקיף את שתי העיניים ביחד, עם שני משולשים מתחתיהן (עד לבלוטות הריח) ושניים מעליהן (בצדדי המצח סמוך לאוזניים). על פי רוב בתוך הכתם מעל העיניים יש גבות בהירות יותר בצבע בז'. השפתיים והלוע בצבע חום שוקולד כהה או בהיר. הצבע החיצוני של האוזניים אדמדם, והצבע הפנימי לבן ושחרחר. בובאל נוימן בהיר כבובאל ג'קסון, יש לו סנטר שחור, וקרניו מהוות שילוב של הג'קסון והסוואיני: צומח אמנם לצדדים אך לכיוון מעלה יותר המזכיר "V".

כשאר תת-המינים, בובאל סוואיני בעל גוף רחב וארוך, צוואר קצר, חרטום מוארך ו"עוקץ קרן" בולט וייחודי. יש לו גבנון קטן בכתפיים, רגליים ארוכות וחזקות, בלוטות ריח גדולות ואף מחורץ בצורת "U". הוא בין הקטנים שבתת-המינים. אין הבדל בולט בין הזכרים לנקבות.
מידות הגוף של בובאל סוואיני:
גובה הכתפיים: כ-120 ס"מ.
אורך ראש וגוף: כ-245 ס"מ.
אורך הקרניים: 60 ס"מ.
אורך הזנב: 70-45 ס"מ.
משקל: 150-120 ק"ג.

תפוצה ואקולוגיה

בובאל סוואיני מצוי כיום במספר אוכלוסיות מבודדות במרכז ודרום אתיופיה בקילילים: אורומיה ומדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום; בעבר לעומת זאת, היה נפוץ בצורה נרחבת לאין שיעור לאורך הרמה האתיופית כולל הקילילים הבאים: הררי, עפר, אמהרה, סומאלי, וכן בצפון מערב סומליה (אזור סומלילנד), וצפון קניה. בעבר הייתה חפיפה בינו לבין בובאל טורה בצפון מערב אתיופיה ובינו לבין בובאל ג'קסון בדרום אתיופיה וצפון קניה, אך כיום בשל ירידה חמורה באוכלוסיות של כל תת-המינים הם כבר אינם חופפים; למרות זאת אוכלוסיות של צאצאי כלאיים בינו לבין בובאל ג'קסון עדיין מצויים במקומות מסוימים והם קרויים - "בובאל נוימן". מבחינה חיצונית, תת-המין הדומה לו ביותר הוא בובאל טורה הנדיר שמתאפיין גם בפרווה כהה מן הרגיל אך הוא גדול יותר מבובאל סוואיני ולקרניו מבנה שונה במקצת.

בובאל זה שונה משאר תת-המינים כיוון שהוא מוגבל בעיקר לאזורים ההרריים של הרמה האתיופית לעומת תת-מינים אחרים שמאכלסים יותר אזורים מישוריים. מלבד זאת בית גידולו כולל גם פסיפס של חורשים, מרעה, שיחים עבותים, כרי דשא, גבעות ומורדות ההרים עד גבהים של 4,000 מטר מעל פני הים. כמות המשקעים הממוצעת באזורים אלה: 2,700-500 מ"מ לשנה.

האקולוגיה שלו דומה לשאר: פעיל בקבוצות של 5 עד 20 פרטים בעיקר בשעות הבוקר והערב, ונח בשעות הצהריים. תזונתו מורכבת כמעט באופן מוחלט מעשבים, והוא מסוגל לרוץ במהירות של עד 80 קמ"ש. הזכרים הבוגרים טריטוריאליים, ומנסים לתפוס לעצמם שטח אותו הם מסמנים בצואה, שתן, ובלוטות ריח. הריונה של הנקבה נמשך כ-8 חודשים לאחריהם נולד עגל יחיד השוהה בימיו הראשונים בסבך. צבעו בהיר משל הבוגרים, ועד גיל 3 חודשים קרניו מתחילות לצמוח, פרוותו מקבלת גוון אדמדם, עם ראש בצבע בז' וכתם כהה דמוי גרזן דו-צדדי על הפנים. הוא נגמל לאחר ארבעה חודשים, ומגיע לבגרות משנה וחצי עד שנתיים וחצי כשעד אז הוא צמוד בדרך כלל לאימו. תוחלת חייו כ-19 שנים.

מצב

בובאל סוואיני מסווג על ידי IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), והוא מתקרב לקטגורית סכנת הכחדה חמורה (CR) ובכך הופך לתת-המין הנדיר ביותר לאחר בובאל טורה. הוא סובל מציד, אובדן בית גידול, ותחרות נרחבת עם בעלי חיים על מקורות מחייה, וכל איומים אלו ממשיכים להוריד בהדרגה את מספריו. האוכלוסיות האחרונות מוגבלות ל-4 אזורי מוגנים עיקריים: שמורת סאנקאלה", "הפארק הלאומי נאצ'יסאר", "הפארק הלאומי אוואש", ו"הפארק הלאומי מזי".

במחקרים שנערכו בפארקים אלה, נמצאה עלייה חדה בנוכחות של בעלי חיים מבויתים המתחרים עם בובאלי סוואיני על מזון ומים עד לשיעורי חפיפה של 56% (נכון לשנת 2010). מלבד זאת יש פלישה של ילידים לפארק לניצול לא חוקי של משאבי טבע ובירוא בית הגידול של תת-מין זה. אין כרגע פעולות שימור ספציפיות לבובאל סוואיני, לעומת בעלי חיים נדירים אחרים באתיופיה כדוגמת קודו ההרים, יעל אתיופי, ותן חבשי. האוכלוסייה העולמית של בובאלי סוואיני נאמדת בכ-600 פרטים, מתוכם מספר הפרטים הבוגרים כ-250 בלבד.