הערך מכיל כתב געז. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, ראו עזרה.
אמהרה (באמהרית: አምሃራ) היא אחת מתשע המדינות המרכיבות את אתיופיה. אמהרה היא המדינה השנייה בגודל אוכלוסייתה (לאחר אורומיה), והשלישית בשטחה (לאחר סומלי). בצפונה גובלת אמהרה בתיגראי, במזרחה בעפר, בדרומה באורומיה, בדרום-מערבה בבנישנגול-גומאז ובמערבה בדרום סודאן.
עם שלטון הקיסרים האמהרים האימפריה האתיופית החלה להתפשט לאזורים פגאניים שיושבו בעיקר באגאו. עם ההתפשטות תושבי אותם אזורים עברו אמהריזציה וכך כבר במאה ה-15 אזורי גוג'ם, בגמדר ושוואה היו לאזורי שתושביהם היו אמהריים. לאחר מלחמת אתיופיה-אדאל החלו האתיופים להעביר את בירתם לאזורי אגם טאנה שבהם ישבו ביתא ישראל. במרוצת המאות ה-16 וה-17 נכבשו וסופחו האזורים סביב האגם לרבות סמין, ארמצ'הו, קווארה, טקוסה והתחזקה השליטה בדמביה ווגרה. בתקופת התחייה היו האזורים הללו לאזורים אמהריים לחלוטין.
בחלוקה המנהלית שלאחר מלחמת השחרור אזור אמהרה היה לחלק מהמחוזות מבגמדר, וולו, גוג'ם ושאווה. כאשר נוצרה מדינת אמהרה סומנו המחוזות בהם חיו אמהריים חלקיו הצפון-מערביים של מחוז בגמדר שיושבו בתיגרנים סופחו למדינת תיגראי, החלק המזרחי של וולו שיושב בעפרים סופח למדינת עפר, החלק המערבי של גוג'ם שיושב בגומאזים סופח למדינת בנישנגול-גומאז והחלק הצפוני של שאווה שיושב באמהרים סופח לאמהרה כאשר יתר המחוז סופח למדינת אורומיה.
אמהרה מחולקת באופן טופוגרפי לשני חלקים עיקריים, הרמות והעמקים. הרמות מאופיינות על ידי שרשרות של הרים ומישורים. ראס דאשן (4,620 מטר), היא הפסגה הכי גבוהה באתיופיה, גאנה (4,236 מטר), צ'וק ( 4,184 מטר) ואבאן יאוסאף (4,190 מטר) הם ההרים הגבוהים במחוז. העמק מפריד ומכסה בעיקר את החלקים המזרחיים המערביים עם גובה שבין 500 ל-1,500 מטרים מעל פני הים.
כ-25% מכלל שטח המחוז הם אזורים שמעל ל-2,300 מטרים מעל פני הים, בהם מתקיימת גרסה של האקלים הימי (סימון Cwb בשיטת קפן), עם משקעים מועטים וכמעט ללא הבדלי טמפרטורה בין קיץ לחורף. 44% מהשטח הם אזורים שבין 1,500 ל-2,300 מטרים מעל פני הים, בהם שורר אקלים ים-תיכוני (סימון Csb), ו-31% הם אזורים שמתחת ל-1,500 מטרים בהם מתקיים אקלים סוואנה טרופי. הטמפרטורה הממוצעת השנתית של רוב האזורים נעה בין 15 ל-21 מעלות צלזיוס.[2] עונת הגשמיים המרכזית היא עונת הקיץ, שמתחילה ביוני ומסתיימת בתחילת ספטמבר.
מחוז אמהרה נחלק בעיקר על ידי שלושה אגני ניקוז מרכזים, שהם העבאי, תכזה ואוואש. הנילוס הכחול (באמהרית: ዓባይ, עבי) הוא אגן הניקוז הגדול ביותר שמכסה שטח של 172,254 קמ"ר. שאורכו הכולל עד המפגש עם הנילוס הלבן בח'רטום הוא כ 1,450 קילומטרים, מהם 800 ק"מ בתוך אתיופיה. אגן הניקוז של נהר תכזה הוא כ-88,800 קמ"ר. בנוסף ישנם נהרות קטנים יותר אך משמעותיים והם האנאראב, מילי, קאסאם וג'אמה.
במרכז המחוז נמצא אגם טאנה, האגם הגדול ביותר באתיופיה, המכסה שטח של 36,000 קמ"ר. חוץ מטאנה ישנם אגמי מכתש נוספים כמו זאנגאני, גאדאנה, יאטילבה. אגמים קטנים יותר כוללים את ארדיבו 75 קמ"ר וולוגיה 35 קמ"ר. הנהרות והאגמים של המחוז הם בעלי פוטנציאל עצום לייצור כוח הידרואלקטרי, לדגה ולמערכות השקיה.
כ 85% מאכלוסייה הם חקלאים. חיטה, תירס, שיבולת-שועל, שעועית ואפונה, הם היבולים העיקריים. יבולים כמו כותנה, שומשוםחמניות וקני סוף, מכסים אזורים שלמים בעמקי המחוז. אמצעי המים מאגם טאנה וכל נחלים האזור מספקים את מקור המים. ישנם 450,000 הקטארים של השקיה, שעוזרים במיוחד להתפתחות הטרסות.
אוכלוסיית משק החי של המחוז מוערכת בכ-9.1 מיליון בקר, 8.4 מיליון כבשים ועיזים, 1.6 מיליון סוסים, ו-8.5 מיליון עופות. 40% מאוכלוסיית המשק חי באתיופיה נמצאת באמהרה.
אתרים היסטוריים במחוז הם הכנסיות המפורסמות החצובות בסלע בלליבלה מהמאה ה-12, הארמונות הקיסריים בגונדר. ציורי הציור הקיר המסורתיים, הגופה המשומרת של האצילים הנמצאים במנזרים העתיקים באיי אגם טאנה, וגם ההרים של הפארק הלאומי סאמיאן (ביתם ההיסטורי של יהודי אתיופיה), והיעל האתיופי הנדיר הם כיום אתרי תיירות, שלושה אתרי תיירות שנמצאים במחוז רושמים באונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. חוץ מהאתרים הידועים הללו, מפלי הנילוס הכחול, המערות והאבנים הייחודיות הישירות בנפת שוואה הצפונית, וכנסיית מארטו מאריאם הן אתרי תיירת מיוחדים.
מחוזות
אמהרה מורכבת מאחד עשר מחוזות. עיר הבירה בהר דר אינה כלולה בשום מחוז והיא עיר עצמאית במעמד מחוז.
