אביו, אברהם צבי מקל, נולד באיביה, אז חלק מפולין (כיום בבלארוס). בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה ניסה להסתנן לליטא ומשם לעלות לארץ ישראל. הוא נתפס ונשפט ל–15 שנות מאסר בגולאג בארכנגלסק. לאחר ששוחרר משם הגיע לעיר אנדיז'ן שבאוזבקיסטן. שם הכיר את חנה, יתומה בת 16 מאוקראינה, שהצליחה לברוח מן הגרמנים ועוזריהם האוקראינים שרצחו את הוריה, שני אחים ואחת מאחיותיה. השניים נישאו מיד לאחר המלחמה. באפריל 1945 שבו הוריו לפולין במסגרת הרפטריאציה והגיעו לעיר שטטין. משם עברו למחנה עקורים בדגנדורף שבבוואריה, שם חיו עד שעלו לישראל ביוני 1949. המשפחה הגיעה באונייה לחיפה והועברה לאוהל במעברת בית ליד. משם עברו לדירת חדר בקריית ים, שנבנתה באותה עת. מקל גדל והתחנך שם[1]. בישראל נולדו למשפחה עוד שני בנים.
מקל שימש ככתב המדיני של קול ישראל גם במלחמת יום הכיפורים והיה אחד משלושת העיתונאים שראיינו את שר הביטחון, משה דיין, ביום השישי למלחמה, בשידור חי בטלוויזיה, הראיון הראשון של גורם ממשלתי בכיר כלשהו מאז תחילת המלחמה.
מקל, תחת השם ברט וייטפורד, היה אחד מחבורת הסופרים (ביניהם-איל מורג, עמוס אריכא, אריה קרישק ואחרים) שחיברו את סדרת "פטריק קים", אחת הפופולריות בתולדות המו"לות בישראל.
ב-1976 התבקש מקל על ידי הסוכנות היהודית לשמש כשליח קהילתי בעיר סינסינטי באוהיו[2]. הוא מילא את התפקיד במשך שלוש שנים ובמקביל הירצה בחוג ללימודים יהודיים באוניברסיטת סינסינטי וכן שידר באופן קבוע ליומני החדשות של קול ישראל. עם סיום השליחות שב לישראל ולאחר זמן מה, החליט על מפנה מקצועי והתקבל לחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. במסגרת זאת, למד גם בבית הספר לעיתונאות של קולומביה, והוענק לו תואר שני בסוציולוגיה. במקביל שימש ככתב קול ישראל, ואחר כך ככתב "גלי צה"ל" בארצות הברית.
ב-1984 שב לישראל והצטרף למשרד החוץ בדרג מזכיר ראשון. תחילה עבד במרכז למחקר מדיני (ממ"ד), כראש לשכת מנהל המרכז, ולאחר כשנה עבר כיועץ ללשכתו של שר החוץ, יצחק שמיר.
באוקטובר 1986 מונה שמיר לראשות הממשלה ומקל מונה ליועץ מדיני לראש הממשלה.
כיהן כמנכ"ל רשות השידור בין השנים 1989–1993[4], והיה אחראי לשידורי החירום בכתריסר שפות במהלך מלחמת המפרץ.
ב-1993 חזר למשרד החוץ ומונה לקונסול כללי לדרום מזרח ארצות הברית שמושבו באטלנטה. הוא היה אחראי ליחסים עם שש ממדינות ארצות הברית ויצר קשרים הדוקים עם סנטורים, חברי בית הנבחרים, מושלים, ראשי ערים, קהילות יהודיות ועוד[2].
עם שובו לארץ מילא במשרד החוץ שורת תפקידים בתחום ההסברה והמאבק באנטישמיות[5], כולל ניהול "מרכז התקשורת" הממלכתי במבצע חומת מגן. בסוף 2002 יצא לארצות הברית כסגן ראש המשלחת לאו"ם וב-2004 מונה לקונסול כללי בניו יורק[4]. בתפקידו זה היה אחראי לקשרים עם הארגונים היהודיים בארצות הברית, וכל גורמי ההסברה הגדולים. כן היה אחראי לקשרים עם מדינות קונטיקט וניו ג'רזי. ב-2007 חזר לארץ ומונה למנהל מחלקת העיתונות במשרד החוץ ולדובר המשרד[6]. לאחר כשנה מונה לסמנכ"ל המשרד לקשרי תרבות ומדע[7].
בספטמבר 2010 נשלח לשמש כשגריר ישראל ביוון[8]. בתקופתו קיימו נשיאי שתי המדינות ביקורים הדדיים ובאוקטובר 2013 התקיים בירושלים "מפגש ממשלות" בהשתתפות ראש ממשלת יוון סאמארס ושבעה משריו מזה, ורה"מ נתניהו והשרים הרלוונטיים מזה[9]. סיים את שליחותו ביוון בקיץ 2014.
נפטר מסרטן ב-20 ביוני 2021, והובא למנוחות בבית העלמין "בשביל מנוחה נכונה" בראשון לציון[11][12].
אריה מקל היה נשוי לרות, עיתונאית ויועצת ליחסי ציבור, ואב לבת ולשני בנים.
טריוויה
מקל מוזכר במערכון של "העולם הערב" מהתקופה שהיה מנכ"ל רשות השידור. בקליפ "משה המבודד" מילות הפזמון הן "לא מכיר את ריטה, לא רוצה את אריה מקל, מכיר רק את דוד ורוצה רק מאה שקל".
