אסטון מרטין היא יצרנית רכבבריטית. במהלך השנים לקחה החברה חלק, במגוון צורות, באליפות הפורמולה 1. בשנת 1959 השתתפה אסטון מרטין לראשונה באליפות, ממנה פרשה לאחר שתי עונות. במהלך שנות האלפיים בחנה החברה את האפשרות לחזור לאליפות במספר הזדמנויות. בשנת 2016 חזרה החברה כספונסרית של קבוצת רד בול, שיתוף פעולה שנמשך לאורך חמש עונות.
לורנס סטרול, הבעלים של קבוצת המרוצים רייסינג פוינט, רכש בשנת 2020 16.7% ממניות אסטון מרטין. החל מעונת 2021 מותגה הקבוצה מחדש תחת שם היצרן.
אסטון מרטין השתתפה לראשונה באליפות הפורמולה 1 עם ה-DBR4, מכונית המירוץ הפתוחה הראשונה שלה. ה-DBR4 נבנתה כבר בשנת 1957, אך הופעת הבכורה שלה באליפות נדחתה עד לשנת 1959. העיכוב נגרם בשל העדיפות שנתנה החברה לפיתוח מכונית הספורט DBR1, שלבסוף זכתה במרוץ 24 השעות של לה מאן בשנת 1959. גרנד פרי הולנד היה המרוץ הראשון בו לקחה הקבוצה חלק. קרול שלבי ורוי סלבדורי דורגו במקומות 10 ו-13, בהתאמה. סלבדורי פרש מהמירוץ בהקפות הראשונות עם כשל במנוע. מכוניתו של שלבי סבלה מאותו גורל בהמשך המירוץ[1][2]. המרוץ הבא של הקבוצה היה גרנד פרי בריטניה בו הפתיע סלבדורי שדורג במקום השני. כשל במערכת ההצתה פגע ברכבו של שלבי, שנאלץ לפרוש לבסוף. סלבדורי סיים במקום השישי, אך לא זכה לנקודות[3]. בהמשך השתתפה הקבוצה בשני מרוצים נוספים, אותם סיימה ללא נקודות.
לקראת עונת 1960 בנתה הקבוצה את ה-DBR5. המכונית התבססה על הדגם הקודם, אך הייתה קלה יותר. עם זאת, המנוע בקדמת המכונית היה כבד והפך את המכונית לאיטית בהשוואה ליריבות בעלות המנוע האחורי. ההשתתפות הראשונה של הקבוצה הייתה רק במרוץ הרביעי של העונה, שהתקיים בהולנד. מכיוון שהמכונית החדשה עדיין לא הייתה מוכנה, הקבוצה שיתפה רק את סלבדורי, שהתחרה עם מכונית מהדגם הקודם. ודורג במקום ה-18. מארגני המרוץ מסרו לאסטון מרטין שהקבוצה תוכל להתחרות, אך הצוות לא יקבל תשלום. בעקבות כך סירבו חברי הקבוצה להתחרות[4]. המכונית החדשה הייתה מוכנה לבסוף לקראת המרוץ בבריטניה וסלבדורי התחרה, כשלצידו מוריס טרנטיניאן. בעיות בהיגוי הובילו לפרישה מוקדמת של סלבדורי. טרנטיניאן סיים את המרוץ במקום ה-11, בפער של חמש הקפות אחרי ג'ק ברבהאם המנצח[5]. חוסר היכולת להיות תחרותי ואי צבירת הנקודות הובילו את אסטון מרטין לפרוש מהאליפות לאחר המרוץ.
בחינת אפשרויות לחזרה ומתן חסות
דייוויד ריצ'רדס, שהוביל את הקונסורציום שניהל את אסטון מרטין ובמקביל היה הבעלים של חברת פרודרייב, בחן בשנת 2006 אפשרות להצטרפות מחודשת של הקבוצה לאליפות בעונת 2008[6]. ריצ'רדס הבהיר כי יש עוד דרך ארוכה עד שאסטון מרטין תוכל לחזור כקבוצה עתמאית וכי הוא בוחן אפשרות לשיתוף פעולה עם קבוצה קיימת[7]. בשנת 2009 הכריז ריצ'רדס בשנית על בחינת האפשרות לחזרה של הקבוצה בשותפות עם קבוצה אחרת החל מעונת 2010. גם תוכנית זאת לא באה לידי מימוש[8].
בינואר 2020 רכש לורנס סטרול, הבעלים של קבוצת המרוצים רייסינג פוינט, 16.7% ממניות אסטון מרטין. לאחר הרכישה הכריז על מיזוג החברות והמיתוג מחדש של הקבוצה כקבוצת אסטון מרטין, החל מעונת 2021[11][12]. אף על פי שהיה לסרחיו פרס חוזה בקבוצה עד לעונת 2022 הוא הוחלף על ידי סבסטיאן פטל שעזב את קבוצת פרארי[13]. חברת קוגניזאנט (Cognizant) הוחתמה כנותנת החסות הראשית של הקבוצה[14].
אחרי פתיחת עונה חלשה יחסית, בגרנד פרי אזרבייג'ן, המרוץ החמישי בעונה, פטל סיים במקום השני וזכה בפודיום הראשון עבור הקבוצה. פטל סיים שוב במקום השני בגרנד פרי הונגריה, אך נפסל בעקבות בעיה במדגם הדלק. [15]
בינואר 2022, אוטמר זאפנאואר עזב את הקבוצה לאחר 12 שנים. מייק קראק, שבעבר עבד בקבוצות המרוצים של BMW ופורשה, מונה כמחליפו באותו חודש. בפברואר 2022, אראמקו הוכרזה כנותנת החסות הראשית של הקבוצה לאחר שחתמו על הסכם שותפות ארוך טווח, בעוד שקוגניזנט תישאר כשותפה אסטרטגית[16].
פטל החמיץ את שני המרוצים הראשונים של עונת 2022 לאחר שנמצא חיובי לקורונה. הוא חזר במרוץ השלישי של העונה, בגרנד פרי של אוסטרליה 2022. פטל פרש באופן סופי מפורמולה 1 בסיום עונת 2022 [17][18]. פרננדו אלונסו, אלוף העולם פעמיים, מונה להחליפו מעונת 2023 והלאה בחוזה רב-שנתי. לאנס סטרול נוהג במושב השני של הקבוצה מ-2021. אסטון מרטין צפויה לשמור על צמד הנהגים פרננדו אלונסו ולאנס סטרול כנהגי הקבוצה לעונת 2025.
לאסטון מרטין יש מפעל חדש שיכיל את מנהרת הרוח החדשה של הקבוצה בשטח של 37,000 מ"ר בבסיס שלהם בסילברסטון. הבנייה החלה בספטמבר 2021. המפעל מורכב משלושה בניינים מחוברים והוא מבוסס על שטח של 40 דונם שממוקם מול מסלול המרוצים בסילברסטון. אסטון מרטין היא הקבוצה השישית שפועלת מבסיס סילברסטון מאז 1991.
בספטמבר 2024 החתימה הקבוצה את אדריאן ניואי, שעזב את רד בול לאחר 19 שנים והוא צפוי להצטרף לקבוצה ב-1 במאי 2025, לאחר תקופת צינון, לצורך עבודה על המכונית החדשה שתבנה לאחר שינוי התקנות בעונת 2026[19][20].
