אנרכיזם נוצרי הוא שילוב בין התפיסה האנרכיסטית לבין התאולוגיה הנוצרית. אפשר להגדירה כאמונה שמקור הסמכות היחידי שבני האנוש צריכים לציית לו הוא הסמכות האלוהית, כפי שהיא מתגלמת בתנ"ך ובברית החדשה.
היסטוריה
יש האומרים שהנצרות הייתה במקור תנועה אנרכיסטית שוחרת שלום על פי עמדה זו, ישו העצים אנשים ושחרר אנשים מדוקטרינות דתיות מדכאות מההלכה. הוא לימד שהסמכות הצודקת היחידה היא אלוהים, ולא האדם, ושהחוק היחידי הוא "ואהבת לרעך כמוך".
אנרכיסטים נוצרים רואים בכנסייה המוקדמת קהילה אנרכיסטית. הקהילה מתוארת בספר מעשי השליחים, כקהילה שמשתפת כסף ועבודה בצורה שווה והוגנת בין חבריה. הנשים שיחקו תפקיד חיוני ושווה לגברים בקהילה המוקדמת. נראה שהנוצרים המוקדמים הללו זיהו את עצמם כחלק מתנועת התנגדות, ברובה לא אלימה, כפי שמשתקף בבשורה על-פי מתי.
אנרכיסטים נוצרים מסוימים, טוענים שה"מעבר" ממנהגיו של ישו בהקשר של אי-אלימות, חיים בפשטות, וחירות, החל בכתביו של פאולוס. הם מציעים לנוצרים לחזור לנצרות שלפני פאולוס. למרות שישנם עדויות על קיומם של קהילות שוויוניות של נוצרים-יהודים שהופיעו מיד לאחר מותו של ישו, הכוללות לדוגמה את האביונים, רוב הנוצרים הלכו אחרי המבנה הדתי היררכי והסמכותני שלטענתם, נוסד על ידי פאולוס.
ההיסטוריה של האנרכיזם הנוצרי כוללת גם את הכפירה של "הרוח החופשית" של ימי הביניים, מרידות איכרים רבות ואנבאפטיסטים של המאה ה-16. מגמה זו בנצרות התבלטה פעם נוספת במאה ה-18 בכתביו של ויליאם בלייק ובמסקנות האנרכיסטיות של אדין באלו וחבריו שהובאו במסמך "הסטנדרט של הנצרות הפרקטית" בשנת 1839 בה הצהירו על משיכת ידם מכל "ממשלות העולם" ומכל שימוש בכוח למטרה של שמירת הסדר.
אולם, האנרכיזם הנוצרי הפך לזרם מוגדר של התנועה האנרכיסטית עם פרסום יצירותיו של לב טולסטוי. טולסטוי הבין את המסר של התנ"ך בכך שנוצרי אמיתי חייב להתנגד למדינה. מקריאתו בתנ"ך, טולסטוי הסיק מסקנות אנרכיסטיות: "שליטה משמעה שימוש בכוח, ושימוש בכוח משמעו לעשות לזולת עליו מופעל הכוח דברים שאינו רוצה שיעשו לו, ומה שמפעיל הכוח לא היה מסכים בשום אופן שיעשו לו עצמו. כתוצאה מכך, שליטה משמעה לעשות לאחרים מה שאיננו רוצים שיעשו לנו, כלומר, עשיית עוול."[1]
כלומר, על נוצרי אמיתי להימנע משליטה באחרים. בעקבות עמדה זו השוללת את שלטון המדינה, טען טולסטוי גם למען חברה שבארגון-עצמי מלמטה: "למה צריך לחשוב שאנשים רגילים אינם יכולים לארגן את חייהם בעצמם לא פחות טוב מאשר האוחזים בשלטון יכולים לארגן עבור אחרים?".[2]
טולסטוי קרא ליצירת חברה המבוססת על אהבה נוצרית (agape), אי-אלימות נוצרית, וחירות. יצירותיו היוו השראה הן להתנגדות הבלתי אלימה של מהאטמה גאנדי, בזמן המאבק של הודו לעצמאות, והן לתנועה האמריקאית לזכויות האזרח שהונהגה בידי מרטין לותר קינג.
עקרונות והשקפות
אנטינומייניזם
לחלק מהאנרכיסטים הנוצרים יש נקודת מבט ביקורתית על התנ"ך ולכן לא מרגישים מחויבים לראות בו כספר של חוקים שיש לציית להם. הם מבססים את אמונתם על מה שהם רואים כעקרונות הפשוטים וההיסטוריים של ישו, כגון הדרשה על ההר.
פציפיזם ואי-אלימות
אנרכיסטים נוצרים רבים, כגון אמון הנאסי, הם פציפיסטים המתנגדים לשימוש בכוח, הן למטרות של התקפה והן למטרות של הגנה. הם מאמינים שהחופש יינתן להם על ידי חסדיו של אלוהים, רק אם הם יראו חמלה לזולת, ויפנו את הלחי השנייה כאשר הם נתקלים באלימות.
אנרכיסטים נוצרים הם הקבוצה בעלת הסבירות הגבוהה ביותר להיות גם פציפיסטים, ביחס לנוצרים שאינם אנרכיסטים, ולאנרכיסטים שאינם דתיים.
אחדים מהעקרונות ההיסטוריים שאנרכיסטים נוצרים רבים מקיימים, הם עקרונות של אי-אלימות, אי-התנגדות, והפניית הלחי השנייה, שמתוארים בחלקים רבים של הברית החדשה ושל התנ"ך.
הגנה עצמית
יש אנרכיסטים נוצרים שמאמינים בהגנה-עצמית כאשר נתקלים באלימות, אבל גם הם מסכימים שאלימות היוצאת מדבר שהוא במהותו מופשט, כמו המדינה או הממשלה, היא אלימות שאינה מקובלת בשום מצב. אנרכיסטים אלו עלולים לצטט את הפרק של לוק בברית החדשה, בו ישו אומר למאמיניו שעליהם למכור את בגדיהם על מנת לקנות חרב, במידה ואין להם אחת.
פשטות מרצון
ערך מורחב – פשטות מרצון
אנרכיסטים נוצרים מסוימים מאמינים בפשטות מרצון. ישנן מספר סיבות אפשריות לבחירה בסגנון חיים מסוג זה. ביניהן יכולות להיות רצון להימנע מתשלום מיסים, הימנעות מתרבות הצריכה, סיבות אקולוגיות ועוד.
התנגדות למדינות
הטלת ספק בלגיטימיות של מדינות אפשר למצוא בספרו של לוק הקדוש בברית החדשה, בזמן של פיתויו של ישו, שם מסופר שהשטן טוען לשליטה על כל מדינות כדור הארץ, וישו משיב לשטן שלא רק שהוא לא יסגוד לשטן, אלא שאלוהים הוא הסמכות היחידה שיש לשרת. יש המחזיקים בדעה שיש חובה לא לציית לשליטים אנושיים, על מנת שיהיה אפשרי לציית לאלוהים.
סרבנות מיסים
- ערך מורחב – סרבנות מיסים
יש אנרכיסטים נוצרים שמסרבים לשלם מיסים, עקב האמונה שהממשלה מעורבת במעשים הרסניים או מעשים שאינם מוסריים, כגון מלחמה, ושתשלום מיסים יממן את הפעולות הללו.
אדין באלו כתב שאם הפעולה של סרבנות מיסים דורשת מהמדינה להפעיל כוח על מנת לקחת את מה שהיא טוענת שמגיע לה, אז יש לשלם את המיסים. אמון הנאסי, שכמו האלו, גם כן האמין באי-התנגדות, הצליח להימנע מתשלום מיסים בלי לגרום לשימוש בכוח.
צמחונות
אנרכיסטים נוצרים, כגון טולסטוי והנאסי, מרחיבים את אמונתם באי אלימות וחמלה, ומכלילים את היצורים החיים, באמצעות צמחונות או טבעונות. צמחונות נפוצה גם בקרב אנרכיסטים שאינם נוצרים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Tolstoy, Leo, graf, 1828-1910., The kingdom of God is within you. : What is art?, Otbebookpublishing, 2015, עמ' 242, ISBN 978-3-95676-210-9
- ^ Tolstoy, Leo., Slavery Of Our Times., Read Books Ltd, 2016, עמ' 46, ISBN 1-4733-6076-5
