אנריקו לוי

לידה	1918 קרמונה, איטליה
פטירה	24 בינואר 2007 (בגיל 89 בערך) חיפה, ישראל
מדינה	ישראל

אנריקו לוי (6 באפריל 1918, קרמונה – 24 בינואר 2007, חיפה) היה ימאי מקצועי שהחל דרכו באיטליה. סייע למוסד לעלייה ב', השיט ספינת מעפילים ושימש רב חובל לאניית הנוסעים הראשונה של צים. ניהל את בית הספר לקציני ים עכו בשלב התבססותו. ניהל את נמל אילת והיה המנהל הראשון של נמל אשדוד.

משפחת לוי יוסף וג'מה (לפני נישואין ריאטי) התגוררה בעיר פדובה האב יוסף כתב ספרי לימוד למתמטיקה ולימד בבתי ספר תיכוניים בערים שונות בצפון איטליה. בשנת 1913 נולדה הבת הבכורה עדה. בסוף מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה באופן זמני לקרמונה ושם נולד בן – אנריקו, כילד שני במשפחה. המשפחה חזרה לפדובה עשר שנים מאוחר יותר נולדה האחות אנה.^[1]
המשפחה לא הייתה קרובה ליהדות אך בהשפעת הרב של קהילת פדובה גוסטוו קסטל-בולוניזי, חגגו לאנריקו בר מצווה. הרב הציע את שמו היהודי משה אך לא נעשה שימוש בשם זה. האחות עדה שהייתה מורה הייתה פעילה במחנות קיץ והכשרה לנוער יהודי במגמה לעלייה לארץ ישראל. אף כי שאפה לעלות נדרשה להמשיך בפעילותה הציונית. כתוצאה מהקשר עם הרב של פדובה החל להתענין ביהדות. שליח של הקרן הקיימת שהגיע לאיטליה סיפר על החיים בארץ ישראל ושכנע בצורך ללמוד עברית והכניס את הרעיון שאולי יום אחד יצטרכו להגיע לשם.^[2]
אנריקו הצעיר אהב סקי, אופנועים, בחורות ומכוניות מרוץ, בשנת 1934 מת האב יוסף באופן פתאומי. האחות עדה נישאה בשנת 1938 בפדובה לרב פאולו שאול נסים. בעקבות כך התפתח אנריקו להיות בעל אופי עצמאי כמו גם קשר חזק למשפחת נסים.

• 
  תלמידי בית ספר יסודי בעיר פדובה איטליה. אנריקו לוי בחליפת מלחים, 1927.
• 
  אנריקו לוי הצעיר מחזיק בספר התנ"ך שקיבל לבר מצווה, 1931.
• 
  משפחת לוי בפדובה, 1936.^[3]
• 
  אנריקו לוי הצעיר רוכב על אופנועו 1936.
• 
  אנריקו לוי בסקי 1937.

אביו יוסף שאף שבנו יהיה מהנדס אזרחי, אך הנער שאף להיעשות ימאי. בין השנים 1932 עד 1937 למד במכללה הימית על שם סבסטיאנו ונייר בוונציה – Istituto Nautico Venezia. לוי היה התלמיד היהודי היחידי והיהודי הראשון שלמד שם בכל בהיסטוריה של בית הספר.^[4] לוי לא הרגיש בודד והיה מעורב מאוד בין התלמידים. אהב לשאול שאלות ולהתווכח היה חובב כדורגל ויזם לקרוא את שמה של נבחרת בית הספר על הנביא חבקוק. את הניסיון המעשי רכש בספינת בית הספר 'אמדיאה' ספינת מפרשים עתיקה יחסית עם מנוע עזר.
במהלך חופשת הקיץ מ-8 באוגוסט עד סוף אוקטובר 1936 שירת כנער סיפון במכלית. המכלית עשתה מספר הפלגות לבאטום בים השחור והביאה דלק לאיטליה. במהלך ההפלגה נפגש עם ימאים מחלקיה של איטליה והתרשם מנדיבותם כאשר הגיעו לבאטום וחילקו מזון לאנשי העיר.
כאשר חזר ללימודים נעשה מוקד לוויכוחים אנטי-פשיסטים בבית הספר. דיבר בצורה גלויה ולא חשש. לוי מעריך שאופיו התעצב בעת לימודיו בוונציה. באותה עת התוודע לרפאל קנטוני שלמד עם אחותו עדה בבתי הספר. לאחר סיום הלימודים הרגיש חובה למען אביו שנפטר ונרשם לאוניברסיטת ונציה ללימודי כלכלה ומסחר אך לא המשיך בכך.
במקביל הגיש מועמדות לשירות באניית בית ספר ונתקבל לשרת כקדט על אוניית המפרשים Patria. האונייה הייתה בעלת חמישה תרנים דרשה הרבה עבודת ימאות ושימשה כאניית אימונים לבתי הספר הימיים.^[5] גם כאן היה היהודי היחידי ונעשה מנהיג.^[2] עם אונייה זאת הפליג לדרום אמריקה כ-60 יום לכל כיוון. היה זה המחזור האחרון של אונייה.^[6]
ב-22 בנובמבר 1938, התייצב לוי בשלטבמשרדי הצי האיטלקי בגנואה ואמרו לו שלא רוצים יהודים יותר כל יהודי שהיה בצי המלחמתי או בצבא נדרש לצאת משם, אך אסור לו לעזוב את איטליה. לוי ניסה לברר מה יוכל לעשות. בשנת 1939 אושר ללוי להפליג באוניות איטלקיות והכוונה שלו הייתה לצאת מאיטליה.

• 
  קדט בכיר אנריקו לוי.
• 
  אנית המשא וולפי עליה שירת אנריקו לוי כקצין סיפון ועמה הפליג למזרח הרחוקבשנת 1938.

בשנת 1940 ניהל את מחנה ההכשרה ב'אורצ'יאנו' ו'סן מרקו' ליד פיזה.

באמצע השנה עבר לנהל את סניף פירנצה של הוצאת הספרים היהודית Casa Editrice Israel. בתפקיד זה הפיק את ספרו של שמעון דובנוב, ההיסטוריה של העם היהודי בתרגום לאיטלקית. ובסיכום הוסיף משפט משלו ”האידיאל שקידם את עם ישראל משחר ההיסטוריה והחזיק אותו לאורך השנים ממשיך להאיר את הדרך. מי שמאמין בטוב חייב להאמין גם ביושרה של הבעיה הישראלית.” למרות קשיים שהעמידה הצנזורה הופק הספר ב-3000 עותקים.^[1]
בשנת 1941 התנדב לוי לעבודה במוסד DELASEM שהיה ארגון מיסודם של הקהילות היהודיות באיטליה שבשיתוף הכמורה הקתולית יחד סייעו לפליטים יהודים שנמצאו באיטליה. מצב הפליטים היה בכי רע כי החוקים מנעו מהם אפשרות להתיישב ולעבוד. מטרת הארגון הייתה לסייע להם לצאת מאיטליה לארצות אחרות. הארגון פעל בהתאם לחוק עד שנת 1943 עם שחרור דרום איטליה וכניסת הכיבוש הגרמני נאסרה פעילותו.
בשנת 1942 נרשם אנריקו לוי לאוניברסיטת נשאטל בשווייץ ללימודי כלכלה ומשפטים. השלטונות קיימו עליו מעקב. לצורך בתנועה הציג לוי את עצמו כסוכן מכונות וכלי עבודה וביקש מינוי לרכבות. הוא נחשד כסוכן של האנגלים והשלטונות החליטו לא לתת לו מינוי כמבוקש.

בשנת 1943 נעצר אנריקו לוי במחנה עבודות בכפייה בקרבת פדובה. העבודה כללה סידור אבנים כבדות על גדת הנהר. מאוחר יותר הועבר לעבודת סבלות במחסנים. ב-9 בספטמבר 1943 נכנסו הגרמנים לאזור והסכנה ליהודים גברה. אנריקו לוי ארגן קבוצה של חמישה צעירים נוספים ממכריו, הם הצטיידו באופניים וברחו לאורך כ-400 ק"מ בשטח הררי. כשבועיים עד שהצליחו לעבור את קו החזית לשטח המשוחרר על ידי בעלות הברית.

אמו ואחיותיו של אנריקו לוי חשבו להצטרף לקבוצת יהודים שניסו לברוח דרך הגבול לשווייצריה. הדבר היה בנובמבר 1943. ידידה קרובה של אנריקו לוי אנה סלה^[7] מנעה אותם מהמסע הקשה לקחה אותם לבית של משפחתהבכפר 'קונארדו' שם התחבאו בקרבת הגבול השווייצרי, עד סילוק הגרמנים מאיטליה באפריל 1945. משפחת קונסטנטיני שיצאה במקומם לא הצליחה לחצות את הגבול נתפסה ונשלחה לאושוויץ. השמועה על כך הגיעה לאוזני אנריקו לוי וחשב שמשפחתו אבדה. רק לאחר המלחמה חודש הקשר.

בסוף חודש מאי 1944 הגיע לוי לבארי והתייצב לשירות הצי הבריטי. החל לשרת כקצין ים על המכלית האיטלקית Annarella שגויסה לשירות הצי הבריטי. באונייה זאת הוסמך בשנת 1945 כרב חובל להפלגות ארוכות.

בהיות המכלית בנמל נאפולי ראה על לוח המודעות, של המפקדה הבריטית, הזמנה לסדר פסח שעורך הרב הצבאי הבריטי. הגיע לסדר ופגש שם באנשי המוסד לעלייה ב', מאיר בר-רב-האי וחזקאל סחרוב, שהופתעו מנוכחותו. שמעו את סיפורו וביקשו להיות בטוחים בו לשם כך ליוו אותו לאונייתו ואחרי שהוכיח להם כי הובא בבריתו של אברהם אבינו' נתנו בו את אמונם.^[1]

אנשי המוסד לעלייה מצאו בלוי אדם המכיר נושא הימאות ותנאי השוק באיטליה. בתחילה התבקש להבריח נוסעים סמויים באנייתו. הפעולה הבלתי חוקית לצורך הברחת מספר קטן של אנשים עם סיכון רב שתתגלה נראתה ללוי חסרת תוחלת. הוא שכנע את אנשי המוסד לרכוש ספינות ולהוביל כמות גדולה של מעפילים. כניסתו של אנריקו לוי לעבודה עם המוסד לעלייה ב' עוררה מחדש את העלייה החשאית בדרך הים אחרי מלחמת העולם. כמשימה ראשונה הוטל עליו לחפש ולהציע ספינות שיתאימו למשימה.

לוי מצא למען המוסד לעלייה ב' בדרום מזרח איטליה מספר ספינות שנרכשו והוכנו לשכן את המעפילים ויצאו לארץ ישראל: הספינה דלין – לוי רכש בכספי המוסד בדרום איטליה ספינה באורך 29 מטר, ולתפעולה נדרשו ארבעה אנשי צוות, שנמצאה בבנייה במספנת 'דורמיו' בעיירה 'מונופולי' .^[8] כינוי הספינה 'דלין' כמו אחד הכינויים המחתרתיים של אליהו גולומב. שנהייתה ספינת המעפילים הראשונה של עלייה ב׳ לאחר המלחמה. לוי ראה יתרון במבנה העץ היות שנתיב ההפלגה עבר בין שדות מוקשים שפוזרו במלחמת העולם וכללו מוקשי השפעה מגנטית. מצב הבנייה המתקדם יאפשר לצאת מוקדם להפלגה ולכן יעד את עצמו להיות רב החובל.

בתום הבניה נערך טקס השקת הספינה כמקובל באיטליה בברכת הבישוף. בקבוק שמפניה נופץ על ידי גב' ג'יקלה פרמדר ידידתו, ומאוחר יותר אשתו, של רב החובל כגברת המשיקה קראה את הספינה בשם 'Dalia'. מונסיניור קסטלו ביאנקי, הבישוף של 'מונופולי', ששיער את יעוד הספינה. בירך את הספינה ואמר ”כמו שהציל את נח בתיבה, ואת העם הנבחר בים סוף כך יתן הגנה והצלחה לפעולות היחידה החדשה של הצי.”.^[1]

כספינה חדשה קיבלה 'דליה' היתר להפלגת ניסיון. אניית המעפילים 'דלין' יצאה ממונופולי ב–21 באוגוסט 1945. כשהיא מובילה 37 מעפילים מתוכם שלוש נשים.^[9]

לאחר שמונה ימים הגיעה לחוף ארץ ישראל. בהתקרבה לחוף לא נוצר עימה קשר אלחוטי. אברהם זכאי מפקד הפלי"ם יצא בסירת מפרש למפגש בים. הורדת המעפילים בחוף שדות ים נעשתה על ידי אנשי הפלי"ם. לאחר פריקת המעפילים עלו עליה שליחים לאירופה ועם המלווים יצאו באותו הלילה חזרה מבלי שהתגלו לבריטים.

בדרך חזרה היו המזון והמים במחסור בדרכה עברה ליד האי היווני סקרפנטו. המלווים ירדו לחוף לקנות כבש, אך המקומיים סירבו למכור והזמינו את המשטרה. המלווים לא חיכו הכבש הגיע ל'דלין' שיצאה מיד לים. אך לא היה מי שיבצע את השחיטה כך יצא שאנריקו לוי נאלץ לעשות זאת. לאחר שנים עשר ימי הפלגה הגיעו לבארי. היה זה הישג גדול לספינה הקטנה וצוותה.^[10] אנריקו לוי המשיך כרב חובל הספינה דלין לבצע הפלגות עבור המוסד בים התיכון שכללו הברחת פעילים ממחנות המעצר בקפריסין.

הספינה נתן – בנמל ברלטה רכש אנריקו לוי את הספינה 'Nettuno' שהוכנה כנתן (אוניית מעפילים) אוישה בצוות איטלקי, רב חובל מינרוויני, ויצאה לדרך ב-27 באוגוסט 1945 עם 73 מעפילים.^[11] הגיעה לקיסריה ב-4 בספטמבר הורידה את המעפילים ושבה עם שליחים לאיטליה.

הספינה פטר – במעגן לבנטה, ליד לה-ספציה, רכש לוי את הספינה 'Pietro' עשויה מעץ, שהוכנה במספנת 'לבנטה' להפלגה. הספינה בשם הקוד פטר א יצאה ב-12 בספטמבר 1945 מטאראנטו עם 171 מעפילים. ב-19 בספטמבר הגיעה לחוף שפיים פרקה את המעפילים בסירות הפלי"ם ויצאה מיד חזרה עם שליחים. לאחר מכן המשיכה לבצע הפלגות עבור המוסד לעלייה ב' בשמות פטר ב', עליה, ואלברטינה.^[12]

פרשת לה ספציה – מעורבותו של לוי בפרשה בכך שסייע לאיש הקהילה היהודית רפאל קנטוני אותו הכיר מהפעילות בDELASEM להגיע להרולד לסקי איש הלייבור הבריטי שביקר באיטליה ולהביא אותו למפגש עם יהודה ארזי והשובתים בלה ספציה. לוי יחד עם קנטוני עמדו שעות מרובות על הכביש המהיר מטורינו לרומא וכשהתקרב הרכב, שהיה מסומן בדגל בריטניה, נכנס לוי לכביש בסכנת הידרסות נפנף בידיים והצליח לעצרו. לוי הסביר ותרגם את דברי קנטוני.^[13] הרולד לסקי שנעשה כך מעורב סייע לבנות את ההסכמה להפסקת שביתת הרעב והפלגת הספינות "דב הוז" ו"אליהו גולומב" לארץ ישראל.

• 
  דלין (אוניית מעפילים) לקראת השקתה 1945.
• 
  הבישוף של מונופולי מברך את הספינה דליה לקראת השקתה 3 באוגוסט 1945.
• 
  הגברת ג'יקלה פרמדר מניפה את בקבוק השמפניה ומשיקה את הספינה 'דליה'
• 
  אנריקו לוי וחברתו ג'יקלה פרמדר ברגע של הנאה לאחר השקת ספינת המעפילים דלין
• 
  נתן (אוניית מעפילים) בעת רכישתה יולי 1945.
• 
  האונייה 'פדה' מתארגנת בנמל לה-ספציה כספינת מעפילים דב הוז אפריל 1946.
• 
  פעילי DELASEM על האונייה 'פדה' במהלך פרשת לה ספציה, משמאל לימין: שלמה אומברטו נכון, רפאל קנטוני, מאסימו טליו (Massimo Teglio),^[14] רג'ה אורלין ותיאודור שניברג, אפריל 1946.^[15]

האונייה מודיקה – בחורף 1947 יצר אנריקו לוי שותפות עם עוד אנשים ומשו מקרקעית הנמל אונייה טבועה ערכו בה תיקונים והפעילו אותה, כאשר לוי משמש בה כקצין הראשון, בקו ספליט – בארי – לאטקיה – חיפה וחזרה. המטען היה בדרך כלל מוצרי מלט אך מדי פעם נשאה גם רכש חימוש המיועד להגנה.^[16] בשנים 1947–1948 שירת כרב חובל באוניות VOLPI ו-CONTE VERDE של חברת הספנות 'לויד-טריאסטינו' האיטלקית.
דרישת מס הכנסה – באותה שנה קיבל לוי משלטונות המס באיטליה דרישה לתשלום מיסים. כמו גם אזרחים איטלקיים שהיו רשומים כבעלי אוניות ששימשו את מפעל העפלה. המשפחות שלא הרוויחו דבר מרישום שמם כבעלי כלי השיט וראו בכך שירות הלאומי, נדרשו לשלם סכומים לפי מיטב השפיטה. לקח זמן רב עד שמדינת ישראל כסתה את החובות.^[17]

מנהל חברת צים נפתלי וידרא, שמע על ההערכה המקצועית כלפי רב החובל אנריקו לוי והזמין אותו לשמש כרב החובל הישראלי הראשון של "קדמה", אוניית נוסעים הראשונה של "צים". כאשר הוכרזה מדינת ישראל עגנה האונייה "קדמה" בפיקודו של רב חובל אנריקו לוי בנמל מרסיי. בטקס חגיגי הורידה את הדגל המנדטורי והניפה במקומו את דגל צי הסוחר הישראלי. ב-17 במאי 1948, יצאה "קדמה" מהנמל עם עולים כשדגל ישראל מתנוסס בתורן החרטום. ^[18]האונייה בדומה לשאר אוניות הנוסעים של צים שנרכשו מאוחר יותר, הביאה עולים רבים מאירופה ומצפון אפריקה, דרך מחנה המעבר במרסיי. התפקיד זה שימש כשנתיים. ואחר כך עבר לאוניות אחרות של חברת צים עד שנת 1951.

• 
  אוניית הנוסעים 'קדמה'.
• 
  קדמה, האונייה הראשונה של צים, 1947.
• 
  רב חובל אנריקו לוי עם פעמון החרטום של אוניית הנוסעים קדמה באולם הכניסה למשרדי חברת צים, 2001.^[19]

ערך מורחב – בית הספר לקציני ים עכו

לוי הוזמן להצטרף לסגל בית הספר הימי שליד הטכניון בחיפה, ושימש כמנהלו מספטמבר 1951 ועד 31 במרץ 1960. בתקופה זאת שינה בית הספר את פניו שודרג מ'בית ספר ימי' ל'בית הספר לקציני ים' ועבר למשכן הקבע בעכו.
לשלושת הגופים הממשלתיים בעלי העניין בבית הספר: משרד הביטחון, משרד החינוך והתרבות ומשרד התחבורה – היו דרישות רבות. הבוגרים נדרשו להסמכה לקצונה ימית בלשרת בכלי שיט של חיל הים וצי הסוחר הישראלי ולתעודת בגרות שתאפשר להם כניסה למוסדות אקדמיים. בתפישה הכללית נראה שלבית הספר דרוש מפקד מחיל הים. על-כן באוגוסט 1953 הגיש אנריקו לוי את התפטרותו כדי לא להפריע לכך. אך בעלי העניין בבית הספר לא קיבלו את ההתפטרות וביקשו מלוי להישאר.^[20]
בתפקיד המנהל ניתנה ללוי הזדמנות לתרום ככל יכולתו להשגת הצפיות. השכלתו הימית של אנריקו לוי וניסיונו הרב בכלי שיט של צי הסוחר היוו בסיס מקצועי איתן לבית הספר. דמותו ותפישת עולמו היוו דוגמה לדמות הקצין הימי. ללוי ניתנה יד כמעט חופשית ליישם את כל הידע המרץ ולהשגת הכוונה. סייעו בידו שלושת מנהלי המחלקות:
את החדרת דמות הקצין הימי סייע בידו סא"ל מיל' יהודה קלאוס,^[21] בהגדרתו כמפקד הקדטים עם סגל מדריכים מסורים. המנהל האדמיניסטרטיבי היה סא"ל מיל' יעקב יפה.
מנהל ההוראה היה שמעון מהרש"ק ובין אנשי סגל המורים נכללו רב חובל עמנואל קלמפרר, ההיסטוריון ד"ר מאיר שש המורה לימאות מעשית יעקב אגייב.^[22]
בתקופת ההתבססות של בית הספר בעכו הונחה אבן פינה לבנין המגורים ה בשנת 1953 ושנה מאוחר יותר הונחה אבן הפינה למבנה ההוראה.

חומר הלימודים הותאם במיוחד לבית הספר לקציני ים. נקבעו בחינות בגרות במקצועות ניווט אסטרונומי ותרמודינמיקה. נלמדו נושאי מבנה כלי שיט ויציבות אונייה. השפה אנגלית נלמדה לפי הספר The Sea Around Us של רחל קרסון, טקסט קשה יחסית שנתן מידע רב על האוקיינוסים בעולם. המורה לעברית דרש חיבור שיביע את הרעיון על דף אחד.
עיצוב למנהיגות – התלמידים הוגדרו כקדטים, לבשו מדי חיל הים, חבשו כובע קצינים עם סמל בית הספר, ובכל שבת ובכל הזדמנות חגיגית לבשו מדים לבנים והתבלטו בשטח. הקדטים חויבו בכללי התנהגות ברורים בתקנון פקודות קבע והוראות יומיות. דגש רב הושם על סגנון וצורת הביצוע. הסגל בהנחייתו של אנריקו לב הקדיש תשומת לב רבה במגמה להקניית עקרונות מנהיגות בים: ידע מקצועי, דוגמה אישית ויחסי צוות. בסיסמה של ניהול עצמי ביצעו הקדטים תפקידים ומטלות שונות. הקפדת המדריכים יצרה מנטליות של אנשי מעשה. שואפים לעשות את הדבר הנכון בלי לבקש רשות, בלי שאלות ובכלל פחות דיבורים.

• 
  תוכנית בית הספר לקציני ים עכו בשלבי הקמתו.
• 
  הסגל הבכיר של בית הספר לקציני ים יחד עם הדירקטוריון 1955.^[23]
• 
  רב חובל אנריקו לוי בשיחה עם הסגל הבכיר של בית הספר לקציני ים, 1955.
• 
  אנריקו לוי עם נבחרת הכדורגל של בית הספר, לידו עם שפם המדריך דוד לוי, 1956
• 
  בנין ההוראה של בית הספר ועל גגו תורן ימי.
• 
  בנין מגורי הקדטים לקראת אכלוסו.
• 
  טקס הנחת אבן פינה לבית חולים בעכו. מימין לשמאל: רב חובל אנריקו לוי, משה פומרוק – יו"ר החבל הימי לישראל, חנוך מחותן – התורם למימון הבניה, 1957.
• 
  רב חובל אנריקו לוי עם קדטים במחזור ד' בטקס נטיעות ט"ו בשבט, 5 בפברואר 1958

הספרייה על שם זאב שינד – לרבל חובל אנריקו לוי הייתה הערכה רבה לזאב שינד אשר נפטר ב-20 בדצמבר 1953. לוי הכיר את שינד מפעילות במוסד לעלייה ב' ויותר מקרוב כמנהל צים. ביזמתו של לוי נקראה הספרייה שנבנתה בבית הספר נחנכה בשנת 1955 על שם זאב שינד.

• 
  בנין הספרייה על שם זאב שינד בבית הספר לקציני ים.
• 
  חדר העיון בספריה על שם זאב שינד.

ערך מורחב – דגל בית הספר לקציני ים

משפחתו של אנריקו לוי באיטליה הייתה גאה בתפקידו. ב 1955 שלחה אימו ג'מה לוי לבית הספר את דגל כבוד שנרקם בטריאסט על ידי בנות משפחתו. מימון החומרים נעשה על ידי שתי משפחות שכולות לזכר בניהם שנפלו במלחמת העצמאות. היו אלה יוסף (פפי) אוסמו ומנחם- ארמנדו חיים זכרונם לברכה. במכתבה מתארת ג'מה לוי את 'דגל הכבוד'. עם ציווי שהדגל הטהור יוכל להיות מוכתם רק בדם. ”לציון החובה המוחלטת של הקדטים: נאמנות למולדת, רוח הקרבה, רגש החובה והחריצות. להיות ימאים ואנשים מצוינים, לגאוות ישראל על שבעת הימים בתבל.”^[1]
הדגל נחנך רשמית במעמד חגיגי ביוני 1955 כחלק בטקס הסיום של שנת הלימודים הראשונה בעכו. בנוכחות שר התחבורה יוסף ספיר יו"ר הוועד המפקח רב-אלוף יעקב דורי אורחים, קדטים וסגל בית הספר. מוט הדגל עשוי מצינור אלומיניום חדש תוצרת מפעל 'תמי' של משפחת סונינו מאיטליה. דגל הכבוד נמצא דרך קבע במשרד מנהל בית הספר ומובל עם חולית הדגלים בטקסים השונים.^[24]

• 
  טקס סיום שנת הלימודים הראשונה בעכו.^[25] יוני 1955.
• 
  טקס סיום שנת הלימודים הראשונה בעכו.^[26] 20 ביוני 1955
• 
  דגל בית הספר^[27] בתרומת הקהילה היהודית בטרייסט לזכר שניים מבניה שנפלו במלחמת העצמאות. טקס סיום שנת הלימודים תשט"ו, יוני 1955
• 
  רב חובל אנריקו לוי במשרדו עם דגל הכבוד.

בית הספר בעכו נעשה אטרקציה לביקורים. האורחים התקבלו במסדר כבוד ועם השריקה המסורתית. ראש הממשלה דוד בן-גוריון ביקר ב-14 ביוני 1956 ובסיכום הביקור כתב ביומן הביקורים של בית הספר לקציני ים: ”יותר תלמידים, יותר ים, יותר ימאים, יותר היסטוריה ימית יהודית.” והרמטכ"ל רב-אלוף משה דיין שנילווה אליו הוסיף: ”בברכה והערכה, משה דיין”

בביקור שערך שגריר צרפת בישראל, פייר ז'ילבר, בבית הספר ב-15 באפריל 1959. כתב התרשמותו בספר האורחים של בית הספר: ”כקצין חיל הים הצרפתי לשעבר הרגשתי כאן באווירה משפחתית יקרה”

• 
  רב חובל אנריקו לוי מלווה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון בביקורו בבית הספר, 14 ביוני 1956
• 
  דברים שכתב דוד בן-גוריון בספר האורחים של בית הספר לקציני ים, 14 ביוני 1956
• 
  ביקור שר החינוך בן-ציון דינור בבית הספר בעכו, 1955.
• 
  הנספח הימי הבריטי קפטן ארול נורמן סינקלר מבקר בבית הספר לקציני ים 1955.
• 
  ר/ח אנריקו לוי מלוה את הנספח הימי הבריטי לטורקיה, איראן וישראל, קפטן ארול נורמן סינקלר, בצריף הסירות החדש של בית הספר בעכו, 1955
• 
  רב חובל אנריקו לוי מלווה את יו"ר הדירקטוריון רב-אלוף יעקב דורי והרמטכ"ל חיים לסקוב בביקור לסיום שנת הלימודים בבית הספר יוני 1956.
• 
  רב חובל אנריקו לוי מארח את שגריר צרפת בישראל במתקן המדמה גשר אונייה בגג בנין ההוראה 15 באפריל 1959.

בחופשת הקיץ מהלימודים שובצו הקדטים לשירות בפריגטות חיל הים. רב חובל אנריקו לוי קיבל את הפיקוד על אוניית סוחר 'נחשון' של חברת צים. הקדטים מחלקה המסיימת מילאו את כל תפקידי הצוות. במהלך ההפלגה פקדה נמלים בים התיכון. בהפלגה בים האדריאטי נפל המדריך אלכס קרני למים. הקדטים הבחינו בכך. ההודעה הגיעה לגשר ורב החובל סובב את הספינה לפי הנוהל על מנת לחזור באותו נתיב. קרני החזיק בחבל הכביסה הנמשך מאחורי האונייה וכך ניצל.
הצלה נגד כל הסיכויים נחשבת לזכותו של רב החובל. 'נחשון' הגיעה ב-11 באוגוסט 1956 לנמל טריאסט. עבור אנריקו לוי הייתה זאת מעין סגירת מעגל. העיתונות המקומית השתבחה ב"זאבי הים שהגיעו מהארץ המובטחת" כלשון המאמר בעיתון ערב מקומי שציין את מוצאו של אנריקו לוי מפדובה.
שנה לאחר מכן הפליגו הקדטים של מחזור ב' בפיקודו של רב החובל אנריקו לוי באונייה 'גפן' לצפון אירופה וההפלגה עברה ללא אירועים מיוחדים.

• 
  מפת נתיבי הפלגת סיום מחזור ב' עם האונייה 'א.מ. גפן' כולל רוטרדם וליברפול יולי אוגוסט 1957.
• 
  רב חובל אנריקו לוי משמאל, בשיחה עם קדטים מחזור ב במהלך ביקור בנמל רוטרדם
• 
  קדטים מחזור ב' בנמל חיפה בחזרה מהפלגת הסיום עם האונייה 'גפן' – ר/ח אנריקו לוי שביעי מימין בשורת העומדים.
• 
  הסגל והקדטים ממחזור ד' של בי"ס קציני ים מבקר על המכלית 'פטריה' בנמל חיפה
• 
  רב חובל של המכלית זאב הלל, רב חובל אנריקו לוי וסגל בית הספר פוגש את אדיר כרמי בוגר מחזור א' בביקור במכלית פטריה 1958
• 
  סגל בית הספר לקציני ים מתארח לביקור חגיגי באניית צים. משמאל לימין: ר/ח אנריקו לוי, ר/ח עמנואל קלמפרר, רב החובל סטפן שיינמן המארח,^[28] מאחור אברהם פריץ דוד, מפקד הקדטים סא"ל יהודה קלאוז, ומימין לא מזוהה.

ב-31 באוגוסט 1957 צוין רב חובל אנריקו לוי לשבח על ידי נשיא איטליה ונרשם כאביר – Cavaliere Ufficiale במסדר הכבוד של הרפובליקה האיטלקית – Al Merito della Republica Italiana^[29]

תוך כדי ניהולו את בית הספר בעכו, יצא רב חובל אנריקו לוי בשנת 1958 לגאנה, ביזמת שרת החוץ גולדה מאיר, כדי להקים במדינה בית ספר לקציני ים Nautical College ושימש כמנהלו הראשון. במכתב מסכם לאחיינו בינואר 1959 הביע את גאוותו על כך שמדינת ישראל תורמת לגאנה בתחום הימי כמו בתחומים אחרים.^[1]
בשנים 1962–1964 שירת רס"ן מיכה לימור בוגר מחזור א' של בית הספר לקציני-ים בעכו, כמורה לניווט ומפקד ספינת האימונים. המוסד שהוקם באקרה פעיל עד ימינו.

• 
  שר התחבורה של גאנה מתקבל על ידי ר/ח אנריקו לוי במשמר כבוד קדטים היכרות ראשונה לפני הזמנה להקים את בית הספר הימי בגאנה
• 
  רב חובל אנריקו לוי עם תוכניות הקמת בית הספר הימי בגאנה, 1958.
• 
  חוף האוקיינוס האטלנטי במקום בו יוקם בית הספר הימי של גאנה.

לוי ראה בקציני ים אנשים שניתן יהיה לסמוך עליהם במצבי החירום השונים. המיון והסינון נמשכו במהלך הלימודים. כמחצית מהמתחילים שלא עמדו בתנאים אולצו לעזוב.
איכות הבוגרים הייתה טובה אך הכמות לא הספיקה למלאות את הצרכים. בשל חילוקי הדעות העקרוניים עם מועצת המנהלים בעניין המשטר הנוקשה בבית הספר ודרכו החינוכית כמוסד להכשרת קציני ים, החליט רב חובל אנריקו לוי לפרוש. לאחר שירות של כ-10 שנים סיים אנריקו לוי את תפקידו בבית הספר.
ב-31 במרץ 1961 בטקס חגיגי מסר לוי את ניהול בית הספר לאלוף שמואל טנקוס. בחוברת 'תורן' ביטאון חברת צים נכתב ”רב חובל לוי ישא עמו באמתחת הישגיו את כל אשר עשה במשך השנים ... כמרביץ תורת הימאות למאות יורדי ים צעירים...הוא שיקע את מיטב מרצו... הוא חישל את אופים ... לקראת משימת חייהם הקשים ברחבי –ימים,..”.^[30]

• 
  פרידה מסגל המדריכים החינוכיים של בית הספר, מרץ 1960
• 
  טקס העברת הניהול על בית הספר מר/ח אנריקו לוי לאלוף שמואל טנקוס, 31 במרץ 1960
• 
  מסדר הפרידה והעברת הניהול על בית הספר לקציני ים מרב חובל אנריקו לוי לאלוף שמואל טנקוס, 31 במרץ 1960
• 
  מפגש הפרידה של אנריקו לוי ורעייתו ג'יקלה עם כל סגל בית הספר, 31 במרץ 1960.
• 
  פרידת סגל בית הספר מרב חובל לוי עם סיום תפקידו כמנהל, 30 ביוני 1960. משמאל: רב-אלוף יעקב דורי, יו"ר מועצת המנהלים
• 
  אנריקו לוי מניח זר פרידה על מצבת הזיכרון לחללי בית הספר במגרש המסדרים

נמל אילת – ב-1 ביולי 1961 החל לוי את עבודתו כמנהל נמל אילת והמשיך עד 1963.

נמל אשדוד – מתחילת 1964 הוא היה חלק מצוות רשות הנמלים אשר הנחה את בוני נמל אשדוד והיה ב-1 באפריל 1964 למנהלו הראשון של הנמל החדש, "נמל אשדוד", שנחנך ב-21 בנובמבר 1965. הכנסת נמל חדש לעבודה הייתה מאוד מעניינת.^[31]
לוי נקלע לעימות מול שר העבודה יגאל אלון שדרש הכנסת עובדים נוספים כדי למצוא להם פרנסה. לוי ראה את יעילות הנמל כמטרה והתנגד לאיוש בעובדים שנראו לו מיותרים. על רקע זה ביקש בשנת 1967 לסיים את תפקידו והעביר את ניהול הנמל לארנון גפני.^[1]

ברשות הנמלים – לאחר סיום תפקידו בנמל אשדוד ומונה ליועץ מיוחד לימאות לרשות הנמלים וניהל את חברת ה"שינוע". ב-31 במרץ 1971 הוא פרש לגמלאות מ"רשות הנמלים".

חברת ספנות – בין השנים 1971 ועד 1991 ניהל חברת ספנות פרטית, בבעלות משפחת רקנאטי, Maritime Overseas Corporation בלונדון.

• 
  דוד בן-גוריון מבקר בנמל אילת המארח מנהל הנמל רב חובל אנריקו לוי, 1960.
• 
  רב חובל אנריקו לוי משקיף על נמל אילת כמנהלו 1963.
• 
  סגל רשות הנמלים בעת חנוכת נמל אשדוד 1965. אנריקו לוי שלישי מימין.
• 
  מפגש מנהלי נמל אשדוד לדורותיהם, 2000 אנריקו לוי שני משמאל בשורת היושבים.

בשנות התשעים שימש לוי בוועדה ציבורית לספנות העברית במגמה להוסיף עניין ותוכן למוזיאון הימי הלאומי. פיתח תחביב של בניית מודלים לספינות מפרש.

• 
  תחביב לאחר הפרישה מצא תחביב לבנית דגמים של ספינות. כאן עם דגם הספינה אמריגו וספוצ'י של הצי האיטלקי.

בחודש אוקטובר שנת 1946 נישא אנריקו לוי לגב' ג'יקלה מבית פרמדר שמקורה מפולין אותה הכיר מספר שנים. לזוג לא היו ילדים וזאת מבחירתו של לוי. לאחר שעלו לארץ התגוררו בחיפה. בשנת 1961 נפרדו.
אמו ג'מה לוי נשארה לגור בטריאסט ונפטרה בשנת 1974. בתחילת שנות השבעים נישא אנריקו לוי בשנית לגב' דורן אותה פגש בבית חברים. הזוג התגורר בלונדון ומאז 1992 בחיפה.
לוי שמר קשר טוב עם אחותו אנה וילדיה של אחותו עדה נסים – גב' לאה בנבנישתי ודניאל נסים.

• 
  אנריקו לוי ואשתו ג'יקלה באיטליה.
• 
  ביקור שורשים בוונציה אנריקו לוי ראשון מימין, 27 בספטמבר 1987.

תמונתו של רב חובל אנריקו לוי מופיעה בשורת המנהלים בבית הספר לקציני ים עכו, בנמל אילת ובנמל אשדוד.
בשנת 2017 הוקמה בבית הספר לקציני ים המעבדה לביולוגיה ימית במימון המינהל לחינוך התיישבותי. כאשר הוחלט לציין את שמו של רב חובל אנריקו לוי על המעבדה הצטרפו גם בוגרי בית הספר ממחזור ה' בתרומה.

בעיר מונופולי באיטליה, בה נמצאת המספנה ששיפצה את הספינה "דלין" נקרא בשנת 2022 רחוב על שם אנריקו לוי.

• 
  המצבה על קברו של אנריקו לוי בבית העלמין בחיפה. כיתוב מינימלי לפי בקשתו MARINER.
• 
  שלט רחוב בעיר מונופולי באיטליה הנושא את שמו של ר/ח אנריקו לוי.

• אנריקו לוי, בית ספר ימי להרחבת אופקים, 'מערכות ים', יוני 1952, עמ' 54.
• אנריקו לוי, חימושן של אוניות-סוחר, 'מערכות ים', י"ז, דצמבר 1953, עמ' 17–18.
• אנריקו לוי, שיירות בעת מלחמה, 'מערכות ים ל"ב', מרץ 1957, עמ' 38–42.
• אנריקו לוי ואברהם דוד, מבעיות הניווט בחלל, מערכות ים ל"ו, אפריל 1958, עמ' 46.

• סופרנו בחיפה, ועדת חקירה לבית הספר לקציני ים תגיש מסקנותיה בעוד שבועיים עיתון חרות, 24 בדצמבר 1959.
• קאדט לשעבר, האשמה בסגל בית הספר, מעריב קוראים כותבים, 3 בינואר 1960.
• אלוף טנקוס נכנס לתפקידו עיתון חרות 1 באפריל 1960.
• ראובן בן-צבי, העומס יופחת המשטר יותר אנושי שינויים בתוכנית הלימודים של בית הספר לקציני ים בעכו, מעריב, 13 בינואר 1960.
• אדיר כהן, כרוח סערה, פרקים מחייו ומפעלו של יהודה ארזי, הוצאת בית אליהו – בית ההגנה, דצמבר 1966, עמ' 71–73.
• עדה סירני, ספינות ללא דגל, עם עובד, 1975, עמ' 30.
• גבי שריג, הגדעונים באניות ההעפלה, הוצאת המרכז לתולדות כח המגן, עמ' 80–84.
• פלויוס סרפינו Il Vela Sull’oceano. - תולדות הספינה פאטריה, 1986. בספר מתועדים כל מסעותיה של הספינה, וכן רשומים כל הקדטים שהפליגו על סיפונה.
• חיים גורי, עוד פעם בבית ר/ח אנריקו לוי חוזר לחיפה דבר (עיתון) 1 בספטמבר 1995.
• מייק אלדר, T.T.G – אנשי הצללים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997, עמ' 92–93, 101–102 116–105.
• ראובן אהרוני, מטות תורן, ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה, המרכז לתולדות כוח המגן וההגנה, 1997 עמ' 35, 129, 135.
• מרדכי נאור, ההעפלה 1948–1937, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997, עמ' 58.
• דניאלה רן, ראיון מס 1 עם אנריקו לוי, במסגרת פרויקט תיעוד תולדות הספנות בארץ-ישראל, 2 בפברואר 1997.
• שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים אסופת זכרונות העפלה 1945–1948, הוצאת הפלי"ם, 2001, עמ' 300–302.
• שמחה בינות, יובל לבית הספר לקציני ים עכו, הוצאת בית הספר לקציני ים, 2003.
• צדוק אשל, שמואל טנקוס מהירקון עד חיל הים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003, עמ' 117–122.
• רב חובל אנריקו לוי 1918–2007 ביטאון חברת צים, 2007, עמ' 64.
• רב חובל ומחנך, אנריקו לוי מנהל בית הספר לקציני ים, מנהל נמלי אילת ואשדוד 1918–2007, הארץ 7 בפברואר 2007.
• דניאלה רן, בין ספינה לרציף תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 161, 167, 187, 214.
• הילל ירקוני, הים האנייה ועם ישראל הוצאת פרדס, 2009, עמ' 151–152.
• ליליאנה פיצ'וטו, הצלה: יהודי איטליה בתקופת השואה 1943–1945. באיטלקית, הוצאת אינאודי, טורינו 2017. עדותו של רב חובל אנריקו לוי בעמ' 361–358, וסיפורה של משפחת ניסים בעמ' 432–435.

מדיה וקבצים בנושא אנריקו לוי בוויקישיתוף

• אוסף תמונות בית הספר לקציני ים(הקישור אינו פעיל) בספרית יונס וסוראיה נזריאן באוניברסיטת חיפה.
• על האוניה דלין באתר הפלמח.
• בית הספר לקציני ים בראשית שנות החמשים סרט של החבל הימי לישראל באתר של דני זימרין.
• רב־החובל אנריקו לוי מנהל ביה"ס הימי, דבר, 20 בנובמבר 1951
• אנריקו לוי 'זאב שינד כמנהל צים - בעיני איש ים'(הקישור אינו פעיל) חוברת 'תורן' מס 4 ינואר 1954, עמ' 17.
• אנריקו לוי 'אחריותו של רב חובל באוניית נוסעים'(הקישור אינו פעיל) חוברת 'תורן' מס 5 מרץ 1954, עמ' 5.
• ישראלי – מפקד בית־ספר ימי בבירת גאנה, דבר, 15 באוקטובר 1958
• יעקב דנקמפ, ראיון ר/ח אנריקו לוי(הקישור אינו פעיל), עלון קורס חובלים 1959, עמ' 11.
• נתמנה מנהל לנמל אשדוד, דבר, 7 בפברואר 1964
• דוד ליפקין, רב־חובל אנריקו לוי פורש מרשות הנמלים, דבר, 10 במרץ 1971
• אבנר שץ, "תשובה לרב־חובל איטלקי". רשימות מהבוידעם של אבנר שץ, 27 בינואר 2007.
• ד"ר נחום קמינקא, לזכרו של ר/ח אנריקו לוי ז"ל באתר משמר המורשת הימית, 25 בינואר 2007.
• שושנה קוקונן ד"ר, מצב העקורים היהודים באיטליה 1945–1951 (באנגלית), מרכז ירושלים לנושאי חוץ, ביטחון ומשפט, 25 באפריל 2008.
• ניקולה ניאפוליטנו, מפגש לזכרו של אנריקו לוי שנערך ב'מונופולי' באיטליה. 27 ינואר 2011.
• הארץ, רב חובל ומחנך, באתר הארץ, 6 בפברואר 2007
• מערכת ישראל היום, זכרונות מאיטליה מוסף יום הכיפורים, 11 באוקטובר 2016.
• אריק קרמן, צחוק הגורל –מפגש רבי חובלים באשדוד באתר משמר המורשת הימית, אוקטובר 2017.
• זכרונות מהדוד אנריקו לוי ז"ל תמצית שיחות עם גב לאה בנבנשתי ודניאל נסים באתר משמר המורשת הימית, אוקטובר 2017.