תחרויות אמנות היוו חלק אינטגרלי ממשחקי הקיץ האולימפיים המודרניים בשנותיהם הראשונות, בין השנים 1912 עד 1948, כחלק מתוכניתו של מייסד המשחקים המודרניים, פייר דה קוברטן. בענפים אלו חולקו מדליות בדומה לענפי הספורט. בסך הכול היו חמש תחרויות אמנות במשחקים האולימפיים: ארכיטקטורה, מוזיקה, ספרות, פיסול וציור.

תחרויות האמנות, שבהן שפטו פאנלים של שופטים הופסקו בשנת 1954, משום שבעוד האמנים נדרשו להיות מקצוענים, הספורטאים ביתר התחרויות היו חובבנים. במקום זאת, משנת 1956 מתקיימת תוכנית האמנות האולימפית, שמחליפה את התחרויות הקודמות.

עם ייסודו של הוועד האולימפי הבינלאומי בשנת 1894, ועריכת המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים באתונה (1896), הברון פייר דה קוברטן ראה בעיני רוחו את הגשמת חזונו – האדם יימדד הן ברוחו והן בגופו, ויתחרה בספורט ולא במלחמה. אחת המשאלות האחרות שלו הייתה לשלב בין אומנות וספורט, והוא שקל הוספת תחרויות אמנותיות במשחקים האולימפיים.

במאי 1906, הברון דה קוברטן ערך ועידה בפריז שכללה את חברי הוועד האולימפי ואת נציגיהם של ארגוני אמנות שונים. הוועידה נחתמה בהצעה שהוועד האולימפי יארגן תחרויות במהלך המשחקים האולימפיים בחמישה תחומים (ארכיטקטורה, מוזיקה, ספרות, פיסול וציור). עוד נקבע כי האמנות תשאב השראה מהספורט.

לאחר הוועידה החלו ההכנות לעריכת תחרויות אלו, אולם המארגנים של האולימפיאדה, שתוכננה להתקיים ברומא, נתקלו בבעיות כלכליות, כמו גם התפרצות הר הגעש וזוב והרס העיר נאפולי הביאו להעתקת המשחקים ללונדון בשנת 1907. בלונדון אכן תכננו לערוך תחרויות גם בתחומי האמנות, אולם בשל הזמן הקצר שנותר להם עד האולימפיאדה, הרעיון בוטל, בשל החשש שהאמנים לא יספיקו לשלוח את היצירות שלהם.

דה קוברטן לא אמר נואש, והחליט לדחות את קיום התחרויות לאולימפיאדת סטוקהולם (1912). על אף שהשוודים התנגדו לרעיון ולשילוב בין אומנות וספורט, הם נכנעו לבסוף והסכימו לערוך את התחרויות. עם זאת, מספר המתמודדים היה מאכזב: ידוע רק על 35 אמנים שהגישו עבודות לאולימפיאדה, ועל אף זאת הוענקו מדליות זהב בכל הקטגוריות.

כשהתקיימה האולימפיאדה הראשונה שלאחר מלחמת העולם הראשונה באנטוורפן (1920), תוכנן לערוך שוב תחרויות אמנות, אם כי הן היו שוליות. שינוי הורגש באולימפיאדת פריז (1924), כשהתחרויות נלקחו בפעם הראשונה ברצינות, ו-193 אמנים הגישו עבודות בכל חמשת הענפים. בין העבודות הוגשו גם שלוש עבודות סובייטיות, על אף שרשמית ברית המועצות החרימה את האולימפיאדה, אותה היא הגדירה "בורגנית". עליית קרנם של הענפים האמנותיים נמשכה גם באולימפיאדת אמסטרדם (1928), כשלמעלה מ-1,100 עבודות הוצגו במוזיאון סטיידלק, לא כולל הארכיטקטורה, המוזיקה והספרות. האמנים הורשו גם למכור את יצירותיהם עם תום התערוכה, החלטה שהייתה שנויה במחלוקת לאור מדיניות הוועד האולימפי באשר לספורטאים. באולימפיאדה זו גדל גם מספר האירועים שנערכו כשארבעה מתוך חמשת הענפים פוצלו לענפי משנה, מה שהביא לעריכת יותר אירועים.

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), עקב הריחוק מאירופה והמשבר הכלכלי העולמי, חלה ירידה ביחס לאולימפיאדת אמסטרדם. ענפי האמנות לא הצליחו להתגבר על קשיים אלו, ומספר העבודות שנשלחו נותר יציב גם לאחר מכן. התערוכה משכה 384 אלף מבקרים במוזיאון הטבע של לוס אנג'לס. תחרויות אמנות נערכו גם באולימפיאדת ברלין (1936) ובאולימפיאדת לונדון (1948), עם הצלחה סבירה, אם כי מספר העבודות שהוגשו בלונדון היה נמוך משמעותית.

בשנת 1949 הוצג דו"ח בישיבת הוועד האולימפי ברומא ובו נכתב כי כמעט כל המתמודדים בתחרויות האמנות הם אנשי מקצוע, ועל כן יש לבטל אותן או להחליפן בתערוכה ללא פרסים או מדליות. הדו"ח עורר דיון סוער. בפגישה ב-1951 הוחלט להחזיר את התחרויות לקראת אולימפיאדת הלסינקי (1952), אך המארגנים הפינים הגיבו באומרם שאין מספיק זמן, ועל כן לא נערכה תחרות. במקום זאת הוצגה תערוכת אמנות^[1].

הסוגיה המשיכה לעלות לדיונים בוועד האולימפי, ובוועידה ה-49 של הוועד האולימפי, הוחלט לאחר הצבעה להחליף את תחרויות האמנות בתערוכה בנושא עתיד האולימפיאדה. מאז נעשו כמה ניסיונות להחזיר את התחרויות, אך הן לא נחלו הצלחה.

המשחקים האולימפיים המשיכו לשמור על קשר עם האמנות. האמנה האולימפית קובעת שעל מארגני המשחקים האולימפיים לכלול תוכנית אירועי תרבות על מנת "לשרת את קידום היחסים ההרמוניים, ההבנה ההדדית והידידות שבין המשתתפים ובין יתר הנוכחים במשחקים האולימפיים".

שני אנשים בלבד זכו במהלך ההיסטוריה במדליה אולימפית בספורט ובמדליה אולימפית באומנות. הראשון היה ולטר ו. וינאנס (אנ') מארצות הברית שזכה במדליית זהב באולימפיאדת לונדון (1908) בירי ספורטיבי (ציד של איילים רצים) ובמדליית זהב בפיסול באולימפיאדת סטוקהולם (1912) והשני היה אלפרד האיוש יהודי מהונגריה, האלוף האולימפי הראשון בשחייה ל-100 מטר חפשי ול-1200 מטר חופשי באתונה 1896 ובמדליית כסף (לא היה זוכה במדליית זהב) באולימפיאדת פריז (1924) בארכיטקטורה.

בין השנים 1912 עד 1948 כללי תחרויות האמנות השתנו, אך הליבה שלהם נותרה זהה. כל היצירות נדרשו לשאוב השראה מהספורט, והן היו צריכות להיות מקוריות (כלומר לא פורסמו לפני האולימפיאדה). בדומה לאירועי האתלטיקה באולימפיאדה, מדליות הזהב, הכסף והארד הוענקו לאמנים על פי הדירוג, אם כי לא כולן הוענקו בכל תחרות. מספר פעמים אף לא הוצגו מדליות כלל.

באופן כללי מותר היה לאומנים להגיש מספר עבודות במקביל, תוך הגבלה על מספר העבודות שניתן היה להגיש שהשתנתה מפעם לפעם. הדבר איפשר לאומן יחיד לזכות במספר פרסים במקצה יחיד.

לאורך השנים עלו הצעות לכלול גם ריקודים, סרטים, צילום ותיאטרון במשחקים, אולם אף אחת מצורות האמנות הללו לא נכללה מעולם באולימפיאדה כאירוע שכולל חלוקת מדליות.

עד המשחקים האולימפיים באמסטרדם שנערכו בשנת 1928, ענף הארכיטקטורה לא חולק לקטגוריות משנה. משחקי 1928 הביאו עמם שינוי, והוסיפו תחרות תכנון ערים. עם זאת, הקטגוריה לא הייתה ברורה ומובנת בחלק מהזמן, והיו עיצובים שזכו בשתי הקטגוריות במקביל.

המתחרים בקטגוריה זו הורשו להשתמש ביצירותיהם לפני האולימפיאדה. דוגמה מעניינת היא עבודתו של ג'ן וילס, שזכה במדליית זהב על תכנון אצטדיון האולימפיאדה שהיה בשימוש באותה שנה.

עד שנת 1936 נערך אירוע מוזיקה יחיד, אך באותה שנה הוא חולק לשלוש קטגוריות משנה: אחת לתזמורות, השנייה לקטע כלי, והשלישית לסולו ומקהלות. בשנת 1948 שונתה החלוקה שוב, ונוצרו שתי קטגוריות שהחליפו את השלוש: האחת עסקה במקהלות, תזמורות, קטע כלי ומוזיקה קאמרית, והשנייה שיועדה למוזיקה ווקאלית.

לשופטים היו לעיתים בעיות מסוימות עם היצירות, שהוצגו על דף נייר. השופטים, שייתכן והיו קשורים לשיפוט לא תקין, החליטו לעיתים קרובות להעניק רק פרסים בודדים. בשתי הזדמנויות לא הוענקו פרסים כלל (בשנת 1924 ובקטגוריית קטעי כלים בשנת 1936).

אולימפיאדת 1936 הייתה היחידה אי פעם בה הקהל זכה לשמוע את יצירות הזוכות.

עד שנת 1924 ושוב בשנת 1932 הייתה רק קטגוריית ספרות אחת. מעבר לכך, בכל יתר האולימפיאדות, חולקה הקטגוריה למגוון קטגוריות משנה. באולימפיאדת 1928 הוצגו קטגוריות משנה לספרות דרמטית, אפית ולירית. בשנת 1936 הושמטה קטגוריית הספרות הדרמטית. שתי הקטגוריות האחרות המשיכו להתקיים עד 1948.

היצירות שהוגשו היו מוגבלות באורך (עד 20 אלף מילה), ויכולות היו להיות מוגשות בכל שפה, ולו רק שיוגש תרגום או סיכום באנגלית או בצרפתית (הכללים השתנו לאורך השנים).

עד שנת 1928 נערכה קטגוריית פיסול אחת. באותה שנה הוחלט לחלק אותה לשניים: אחת לפסלים והשנייה לתבליטים ולמדליות. בשנת 1936 היא חולקה שוב: קטגוריית התבליטים והמדליות חולקה לשתי קטגוריות נפרדות.

בדומה ליתר קטגוריות האמנות, גם בציור הייתה קטגוריה אחת עד שנת 1928, כשהיא פוצלה לשלוש תת-קטגוריות: רישומים, אמנות גרפית וציורים. לאחר מכן הקטגוריות התחלפו מדי אולימפיאדה. בשנת 1932 היו שלוש: ציורים, הדפסים וכן צבעי מים/רישומים. ב-1936 נערך שינוי נוסף ונעלמה קטגוריית ההדפסים שהוחלפה באמנות גרפית ואמנות גרפית מסחרית. בפעם האחרונה בה נערכה תחרות אמנות ב-1948, שלוש הקטגוריות היו אמנות ומלאכה יישומית, תחריטים וצבעי מים/שמנים.

דירוג	מדינה	זהב	כסף	ארד	סה"כ
1	גרמניה גרמניה	7	7	9	23
2	איטליה איטליה	5	7	2	14
3	צרפת צרפת	5	4	5	14
4	ארצות הברית ארצות הברית	4	5	0	9
5	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת	3	5	1	9
6	אוסטריה אוסטריה	3	3	3	9
7	פולין פולין	3	2	3	8
8	פינלנד פינלנד	3	1	1	5
9	שווייץ שווייץ	2	4	1	7
10	בלגיה בלגיה	2	1	5	8
11	הולנד הולנד	2	1	3	6
12	לוקסמבורג לוקסמבורג	2	1	0	3
13	שוודיה שוודיה	2	0	2	4
14	הונגריה הונגריה	1	2	1	4
15	יוון יוון	1	0	0	1
16	דנמרק דנמרק	0	5	4	9
17	אירלנד אירלנד	0	1	2	3
	צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה	0	1	2	3
18	דרום אפריקה דרום אפריקה	0	1	1	2
	קנדה קנדה	0	1	1	2
19	נורווגיה נורווגיה	0	1	0	1
20	יפן יפן	0	0	2	2
21	מונקו מונקו	0	0	1	1
סה"כ (23 מדינות)		45	53	49	147

• אמנות
• הוועד האולימפי הבינלאומי

מדיה וקבצים בנושא אמנות במשחקים האולימפיים בוויקישיתוף