אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר? הוא פתגם שמקורו בתלמוד הבבלי, ואשר נועד להספיד את מותו של רבינא, שנמשל לארז ענק מול אזובי הקיר הזעירים.
בעברית המודרנית משמש הביטוי להביע זעזוע משחיתות שלטונית או ממסדית, מלשון: אם הגדולים חוטאים, האיך אפשר להלין על הקטנים,[1] או במשמעות של: אם הגדולים והחזקים נקלעים לצרה, לא ניתן לצפות שגורלם של החלשים יהיה טוב יותר.[2]
אמר ליה [לו] רב אשי לבר קיפוק [שהיה ספדן מפורסם]: ההוא יומא מאי אמרת [באותו יום שמת רבינא מה תאמר]? אמר ליה [לו]: אמינא [אומר] ואפתח: אם בארזים נפלה שלהבת — מה יעשו איזובי קיר? לויתן בחכה הועלה — מה יעשו דגי רקק? בנחל שוטף נפלה חכה — מה יעשו מי גבים [שלוליות]?
בכתב יד מינכן 140[4] מופיע הטקסט הבא: "בנחל שוטף נפלה חרבה — מה יעשו גבים קטנים". "חָרָבָה" היא אדמה יבשה, והקל וחומר על פי גרסה זו נהיר.[5][4]
בר-קיפוק מהלל ומשבח את הנפטר על פני שאר החכמים. רב אשי לא אהב, בלשון המעטה, את הפיוט של בר קיפוק, המשווה, לכאורה, את החכמים לאזובי הקיר, לדגי רקק ולשלוליות. הגמרא מספרת שחלשה דעתו עליו, והקפדתו היתירה גרמה לכך שהתעוותו רגליהם של שני מספידים.[3]
הסבר
עץ הארז, ובמיוחד ארז הלבנון, שימש פעמים רבות בתנ"ך כדוגמה ומשל לעץ שגיא ושליט על העצים.[6] החוקרת רחל אליאור מציינת את מעלותיו, שבזכותן גם שימש העץ לבניית בית המקדש. "בארז יש שגב ויפעה בשל צמיחתו ירוקת-העד לגובה ולרוחב ובשל נצחיותו: ריחו הטוב נשאר גם כשהוא נכרת ומעובד לנסרים".
הצגה של שני קצוות - עץ הארז הגדול מזה ואזוב הקיר הנמוך והשפל מזה, מופיעה כבר במקרא. בספר מלכים א', פרק ה', פסוק י"ג - מסופר על שלמה המלך - "וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר".
העברית המודרנית, אימצה ברצון את הפתגם ונעזרת בו רבות, כל אימת שרוצים להבליט "מופת" שלילי של אנשי שררה, או אסון כלשהו שתוקף את החזקים, ויש לשער שגם החלשים לא יעמדו בפניו, שהרי אם האש כילתה את החזק שבעצים, הצמחים הזעירים שבקיר בוודאי לא יעמדו בפניה.
בשנת 1984, יורם קניוק מסיים מאמר ביקורת חריף על קיבוץ מענית שסירב לקבל זוג נוצרים כחברים בקיבוץ, במילים: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי נצרת עילית".[7]
"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר" הרהר בכתבה משנת 1988, מנהל קבוצת מכבי חיפה, כשהציעו לו שחקן רכש נוסף, לאחר כישלונו של השחקן המצטיין. זוהי דוגמה למשמעות השנייה של המשל: אם השחקן המצטיין והידוע נכשל, קל וחומר שזה יהיה גורלו של השחקן הפחות ידוע.[8]
בשנת 2013, הרב ד"ר חיים שין כותב על רבנים המעורבים בפלילים: "ימים שהחברה הישראלית זקוקה בדחיפות למורי הוראה ולמנהיגים בתחום המוסר והמידות מתברר כי ישנם רבנים הנותנים דוגמה רעה. אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר".[10]
שיבושים
בניסוח עממי מודרני, המשפט מוכר יותר בצורה הבאה: "אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר" - שהיא שיבוש של המקור התלמודי, שהשתרש בעקבות שיר שחובר בשנת 1945.[11][12][13]
שיבושים אחרים הם "אם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי קיר",[14] ו"אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי קיר".[15]
ראה זה חדש הוא אִם בָאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת
מִבְחַר נְשֵׁי תֵבֵל לְאוֹת תִּהְיֶינָה
אִם תָּהֳלָה הוּשַׂם וְשַׁל בָּהֵנָּה
מִי זֹאת לְעֻמָּתָן תְּהִי נִצֶּבֶת?
— רחל מורפורגו
בית זה של השיר מתבסס על המשל התלמודי. הארזים כאן הם "מבחר נשי תבל" שמבקר בשם וינקלר, אשר שיבח את מורפורגו, מצא בהן פגם לעומתה. מורפורגו תוהה כיצד היא מסוגלת בכלל להשתוות לנשים אלו, ומפקפקת באמיתות שבחיו של וינקלר.[18]
שיר ידוע ברפרטואר הישראלי נקרא: "אם בארזים נפלה שלהבת" בהלחנת יזהר ירון. רבקה שטורמן חיברה לשיר ריקוד ידוע.[12]
יעקב רוטבליט השתמש בפתגם בשירו פרזות: "בין בזים לבוזזים / שם נפלו הנועזים / גם בארזים נפלה שלהבת / זה מקרה וזו שיטה / יד רוחצת אחותה / מנגבת באותה מגבת"
