אלן גינתון למדה תולדות האמנות והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים (1972–1976), והיא בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב (1986).
גינתון החלה לעבוד במוזיאון תל אביב לאמנות בתפקיד עוזרת לאוצרת (של שרה ברייטברג סמל) בשנת 1977 ובשנת 1987 התמנתה לאוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון. משנת 2008 ועד קיץ 2018 שימשה כראש המחלקה לאמנות ישראלית, כאוצרת בכירה וכחברה בוועדות פרסים, תערוכות ורכישות. משנת 2015 היא מלמדת את הקורס לאוצרות עיונית ומעשית במחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
גינתון מתגוררת בתל אביב. היא נשואה לאמן דוד גינתון ולהם שלושה ילדים: שלומית, לוטם ויהושע.
פעילות אוצרותית
תערוכות תזה
לאורך שנות עבודתה במוזיאון תל אביב לאמנות אצרה אלן גינתון עשרות תערוכות יחיד מלוות בקטלוגים מחקריים, מיצבי פיסול ווידאו ותערוכות קבוצתיות. בלטה בהשפעתה על השיח המקומי תערוכת התזה הנוכחות הנשית (1990), שהייתה תערוכה מוזיאלית ראשונה המציגה אמירה פמיניסטית מקיפה, חלוצית ונחרצת על אמנות נשים בישראל. התערוכה הצביעה על הבדל סוציו־אמנותי בין מעמדן של נשים אמניות במערב לבין מעמדן בישראל. בעוד שבמערב הודרו אמניות מן השדה, כאן הן קיבלו ייצוג נרחב אבל אמנותן לא הוכרה כאמנות נשים משום שהמושג הזה נדחה. התערוכה הציגה את הביקורות שחשפו את מבני הכוח הארוגים בתרבות הלשונית והוויזואלית, ומנעו מהנשים גישה אל אמצעי הייצוג. בהסתמך על עבודתן פורצת הדרך של חוקרות באוריינטציה פמיניסטית ופסיכואנליטית, הדגישה התערוכה את המקום המרכזי של הכתיבה ושל הטקסט בציור של מרבית המשתתפות בתערוכה.
בתערוכתה זו טענה גינתון כי הממד הנשי הושתק ביצירתן של אמניות מרכזיות שהחלו לפעול בשנות ה־70, ביניהן יהודית לוין, סמדר אליאסף, דגנית ברסט, ג'ניפר ברלב, נורית דוד, תמר גטר, מיכל נאמן. גינתון הציעה להתבונן מחדש בעבודתן ולבחון את הסיבות להשתקה. בתערוכה השתתפה קבוצה מרשימה של 17 אמניות. בפתיחת קטלוג התערוכה כתב מנהל מוזיאון תל אביב לאמנות, מיכה לוין:
"אין לטעות באופי התערוכה הנוכחות הנשית. אין זו תערוכה של נשים פמיניסטיות הלוחמות להשגת זכויות שוות לנשים בתחום האמניות הפלסטיות, אלא תערוכה המתעדת מצב קיים. הנוכחות הנשית בשנות השבעים והשמונים באמנות הישראלית היא משמעותית, כמותית ואיכותית כאחד". הייתה זו תערוכה פורצת דרך שהציבה בחזית את הזהות הנשית באמנות בישראל והשפיעה על תערוכות נוספות שעשו כן כמו מטא-סקס 94' (המשכן לאמנות בעין־חרוד1994) שאצרה תמי כץ־פרימן ושהפכה אף היא לציון דרך בהיסטוריה של תערוכות נשים ומגדר בישראל[1].
בשנים שאחרי הנוכחות הנשית אצרה גינתון תערוכות יחיד מקיפות לאמניות שהשתתפו בתערוכה, ביניהן ג'ניפר בר־לב (1992), דרורה דומיני: פסלים (1993), דיתי אלמוג: ציורים 2006-1994 (1994), פמלה לוי 1983-1994 (1994), פמלה לוי 1949-2004 (2017), אתי יעקובי: העולם המופלא 3 (1997), מיכל נאמן: ה׳ צבעים (1999), נורית דוד: אני שנולדתי סינית (2007), דגנית ברסט: המזימה של הטבע, עבודות 2013-1973 (2013).
תערוכה קבוצתית נוספת שאצרה גינתון הייתה שנות ה-70: 'העיניים של המדינה' – אמנות חזותית במדינה ללא גבולות" (1998). בתערוכה זו חזרה גינתון שוב אל שנות ה־70 והפעם על מנת להדגיש היבטים פוליטיים באמנות ישראלית של שנים אלה. התערוכה תיארה את החיבור בין המדיני והאמנותי בשנות השבעים בישראל, את הקשר שבין מחיקת הגבולות הפוליטיים של מדינת ישראל בעקבות מלחמת 1967 - מחיקת הקו הירוק - לבין האמנות המושגית מוחקת הגבולות שהגיעה לארץ בעקבות מלחמת ששת הימים. פריצת הגבולות המדיומליים, החברתיים, התרבותיים והמיניים של האמנות המושגית, הביאה להתעצמותה של האמנות הפוליטית בשנות השבעים.
בתערוכה הוצגו יצירות מושגיות, סביבתיות, ומיצגים, כמו פרויקט מצר-מסר (1972), פעולות בירושלים וברמת־הגולן של יהושע נוישטיין וג'ררד מרקס, נגיעה בגבול של פנחס כהן גן (1974), העבודות הפוליטיות של משה גרשוני כמו מי ציוני ומי לא (1978), ונחשפו מחדש העבודות שהוצגו ב"סדנא פתוחה" (מוזיאון ישראל, 1975) ועבודות חשובות של אפרת נתן מ־1973-1975. והעבודה העיניים של המדינה (1974) של מיכל נאמן שממנה נלקח שם התערוכה. קטלוג התערוכה הזו מהווה מסמך נדיר על רגעי השיא של האמנות הישראלית.
תערוכות יחיד
בין תערוכות היחיד הרבות שאצרה גינתון במוזיאון תל אביב לאמנות ראויות לציון הרטרוספקטיבות לאמנים:
הנרי שלזניאק (1985) תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה לאחד מהבולטים בבני דורו, אמן שנפטר בגיל 42, ושלא זכה לתערוכה מוזיאלית בחייו, תערוכה שחילצה את יצירתו משכחה ועמדה על מקומה הייחודי בנוף האמנות הישראלי. יגאל תומרקין, פסלים 1957-1992 (1993), תערוכה רטרוספקטיבית של עבודות הפיסול והתבליטים של האמן ואיש האשכולות יגאל תומרקין (יליד דרזדן, 1933), שעסקה במרכזיותו של מוטיב הלידה מתוך המוות בעבודתו.[הפניה] עאסם אבו שקרה 1961-1990 (1994), רטרוספקטיבה ראשונה לאמן פלסטיני־ישראלי במוזיאון תל אביב. בלב התערוכה לאבו שקרה, יליד אום־אל־פאחם שנפטר בגיל 29, הוצגה בהרחבה חטיבת ציורי הצבר בעציץ (1988 ואילך). [הפניה] מיכל נאמן, ה' צבעים, (1999) התערוכה "ה' צבעים" פרשה בהרחבה, בפעם הראשונה, את ציורי השמן המכוסים במעטה של תכריכי נייר־דבק, המראה המאפיין את ציוריה המאוחרים, והעמיקה עוד את התשתית הלשונית של כל עבודתה. אורי ריזמן 1924-1991 (2004) רטרוספקטיבה רחבת היקף וספר־קטלוג ששמו דגש על חטיבות ציורי נוף־גוף ואשה־נוף, פורטרטים ורישומים. בתערוכה הוצגו לראשונה תצלומי מודל עירום לא ידועים ודפי יומן גנוזים של ריזמן, שניתוחם חשף את המעברים בעבודתו מהנשגב אל הבזוי ובחזרה. גינתון אצרה שתי תערוכות יחיד לדוד ריב, הראשונה ב־1994 והשנייה ב־2014. שני עשורים הפרידו בין שתי התערוכות של ריב, אמן פוליטי המזוהה עם ציור־עדות על־פי תצלומים של פעולות הצבא בשטחים הכבושים, לצד ציור דגמי־מופשט בשלל שפות מודרניסטיות, מקומיות ובינלאומיות וטקסטים. ברטרוספקטיבה רחבת ההיקף שאצרה גינתון ליצירתה של פמלה לוי (2017) [הפניה], אמנית שנפטרה בפתאומיות בגיל 55 והייתה מהראשונות בארץ שעבודתן פמיניסטית ופוליטית במובהק, נסקרו ונותחו עבודותיה הפיגורטיביות, העשירות באיקונוגרפיה.
רשימת תערוכות
תערוכות מאוסף המוזיאון
משנת 1987 ואילך. מאז פתיחת הבניין החדש על-שם הרטה ופול עמיר, מוצגות בגלריות קרן משפחת דינה ורפאל רקנאטי:
2011-2015 המוזיאון מציג את עצמו I, אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, פתיחת הבניין על־שם שמואל והרטה עמיר
2018-2015 המוזיאון מציג את עצמו II, אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון
2018-2021 המוזיאון מציג את עצמו III, אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון
׳העיניים של המדינה', אמנות חזותית במדינה ללא גבולות, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1998
מיכל נאמן: ה׳ צבעים, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1999
עדי נס: תצלומים חדשים, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2001
חדש באוסף: רכישות קרן עוזי צוקר לאמנות ישראלית, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2001
הלנה: אבנר בן־גל, אוהד מרומי, גיל מרקו שני, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2001
אמנות ישראלית צעירה: אוסף ז'אק וגניה אוחנה, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003
יצחק ליבנה: תדהמה, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004
אורי ריזמן: רטרוספקטיבה, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004
נלי אגסי: נוף שאול, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004
חולמים את האמנות - חולמים את המציאות: קרן נתן גוטסדינר, הפרס לאמנות ישראלית: העשור הראשון, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005
גל וינשטיין: עמק החולה, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006
מאשה זוסמן ציורים שחורים, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005
דיתי אלמוג, ציורים 2006-1994, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006
נורית דוד: אני שנולדתי סינית, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006
פרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר: יעל ברתנא, מאיה גולד, נועה צדקה, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007
פרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר: טליה קינן: הים נהיה נמר, שי צורים: תולעים ואריות, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008
פרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר: מאיה אטון: בין זאב לכלב, מיכל הלפמן: השיעור, גיל שני: ציורים כחולים, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2009
עץ משפחה, רכישות חדשות תרומת קרן רבקה סקר ועוזי צוקר לאמנות ישראלית עכשווית, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2009
פרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר: ארז ישראלי: אשפרה, נירה פרג: הר, נעמה צבר: זיעה, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010
פרס גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר: דור גז: מטעי האומה, שחר יהלום: ארץ הפטל, יאן טיכי: מיצב מס' 13, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011
יואב אפרתי, רישומים, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011
שותפי־על: שי אזולאי (תערוכה זוגית עם ראובן ישראל, אוצרת: ענת דנון־סיון), קטלוגים, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011
המוזיאון מציג את עצמו: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, פרופ׳ מרדכי עמר, אלן גינתון, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011
יזהר פטקין: מסת הרפאים, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן (אוצרת: רותי אופק), המוזיאון לאמנות עכשווית במסצ'וסטס, ארצות הברית (אוצר: ג'וזף תומפסון), 2012
דגנית ברסט: המזימה של הטבע, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2013
גבריאל קלזמר: EFES/1, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014
גוסטב מצגר: עדות ופעולה, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014
דוד ריב: 48-60-300, עבודות 1994-2014, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2014
המוזיאון מציג את עצמו II: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2015
עדו בר־אל: בגטלה, ציורים 1986-2015, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2016
יאיר גרבוז: אני ציירים, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2016
פמלה לוי, 1949-2004, קטלוג, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2017
