בעקבות ההצלחה המסחרית של הסרט ביוני 1982, סטיב רוס, מנכ"ל "וורנר מדיה" ששלטה באטארי, החל במשא ומתן עם הבמאי סטיבן ספילברג וסרטי יוניברסל על זכות הפקת משחק וידאו המבוסס על הסרט. העסקה נחתמה חודש לאחר מכן, ולמרות שהפרטים המדויקים של העסקה לא נחשפו בהודעה, דווח מאוחר יותר כי אטארי שילמה 20–25 מיליון דולר עבור הזכויות - נתון שהיה גבוה מאוד בזמנו עבור רישוי משחקי וידאו[2]. בתחילה תוכנן גם משחק ארקייד המבוסס על הסרט, אך הדבר נחשב בלתי אפשרי בהתחשב בזמן הפיתוח הקצר[3].
על עיצוב המשחק הופקד הווארד סקוט וורשו (לפי בקשתו של ספילברג), ששאף ליצור לו עיבוד חדשני. סוכם שפיתוח המשחק יסתיים ב-1 בספטמבר, מה שהשאיר לוורשו קצת יותר מחמישה שבועות לפיתוח המשחק. הזמן הקצר שהוקצה לפיתוח נקבע כדי שאטארי תוכל להוציא את המשחק לאור לפני חג המולד של אותה שנה[4]. וורשו פילח את המשחק לארבעה רעיונות: עולם, מטרה, הדרך להשגת מטרה ומכשולים. הוא ראה בעיני רוחו משחק עם שישה שלבים, ובהתאם לעלילת הסרט קבע כי השגת הטלפון בין-כוכבי תהיה המטרה.
וורשו ובכירים אחרים באטארי הציגו את העיצוב הזה בפני ספילברג, שלא הביע התלהבות, אך הוחלט להמשיך באותו כיוון[5]. הזמן שנותר הוקדש לתכנות המשחק. אטארי ציפתה למכירות אדירות בעקבות הפופולריות של הסרט, ועל סמך היציבות של תעשיית משחקי הווידאו באותה תקופה. עקב מגבלות זמן, לא נוסה המשחק על משתמשי קצה. נטען שהחברה קיבלה תחושת ביטחון מזויפת עקב הצלחת גרסת הקונסולה שלה לפק-מן, שהצליחה מסחרית למרות ביקורות רעות[6].
מכירות וביקורות
המשחק זכה להצלחה מסחרית ראשונית, ואף הופיע ברשימת 15 משחקי הווידאו המובילים של מגזין ה"בילבורד" בדצמבר 1982 ובינואר1983. עד סוף 1982, המשחק מכר למעלה מ-2.6 מיליון עותקים. עם זאת, לפחות 669,000 עותקים הוחזרו לאטארי ב-1983. נטען שהמשתמשים עצמם (ילדים ברובם) העדיפו במקום את המשחק "Pitfall!" (אנ')[7].
למרות שהמשחק היה רב מכר בתקופת החגים, קמעונאים רבים ציינו שנתוני המכירות שלו לא עמדו בציפיות. גם "וורנר מדיה" הביעה אכזבה ממספר המכירות. נתוני מכירות נמוכים מהצפוי בשילוב עם עודף מלאי, יצרו אירוע שלילי של היצע וביקוש - שגרמו לקמעונאים להוזיל שוב ושוב את המחיר. כמות הסחורה שלא נמכרה, יחד עם רישיון הסרט היקר ומספר ההחזרות הרב, גרמו לכישלון כלכלי גדול עבור אטארי[4].
בעוד שהביקורות על הסרט היו חיוביות ביותר, המשחק התקבל באופן שלילי על ידי המבקרים, כאשר רוב ההערות התמקדו בעלילה, במשחק ובוויזואליה. ב-1984, המגזין "Softline" בחר אותו כמשחק השני הכי גרוע של אטארי, אחרי "קונגו בונגו" (אנ'). מאוחר יותר המשחק כונה "מפותל ומטופש" על ידי מבקר של "GameSpy", ואילו הסופר סטיבן קנט תיאר את המשחק כ"ידוע לשמצה", עם גרפיקה "פרימיטיבית", משחקיות "משעממת" ו"סיפור מאכזב". עד היום הוא נחשב כאחד המשחקים הגרועים בכל הזמנים, ואף דורג כגרוע ביותר על ידי המגזינים "PC World" ב-2006, "FHM" ב-2009, ו-"Electronic Gaming Monthly" ב-2017.
כישלונו של המשחק נחשב עד היום כגורם עיקרי לקריסת תעשיית משחקי הווידאו ב-1983. עם זאת, עוד לפני שהמשחק שוחרר, הענף היה במיתון כלכלי. תזמון יציאתו לאור הוביל לכך שהמשחק זכה למוניטין כאחראי להתרסקות של 1983. אטארי, שכבר לפני יציאת המשחק בסוף 1982 החלה לאבד דומיננטיות ככל שמתחרים נוספים נכנסו לשוק, נכנסה לחובות כלכליים בעקבות הכישלון[1].
בספטמבר 1983, עיתון הניו יורק טיימס, דיווח כי בין עשר לעשרים משאיות הובילו משחקים וקונסולות של אטארי ממחסן החברה באל פאסו, טקסס אל מזבלה בעיר אלאמוגורדו, ניו מקסיקו. נטען שכל הציוד שהובל במשאיות נקבר במזבלה בעיר וכוסה בבטון[4]. פקידי אטארי ואחרים מסרו דיווחים שונים על מה שנקבר, אך לאורך השנים עלו השערות שרוב העותקים שלא נמכרו של המשחק אי.טי. קבורים במזבלה זו.
ב-28 במאי2013 העניקה ועדת העיר אלמוגורדו גישה למזבלה לחברת הבידור "Fuel Industries", במטרה ליצור סרט תיעודי על האגדה והן כדי לחפור באתר הקבורה. כמעט שנה לאחר מכן, ב-26 באפריל2014, התגלו בשעות המוקדמות של החפירה שרידי המשחק אי.טי. ומשחקי אטארי נוספים[4]. למרות ההשערות המוקדמות, רק 10% מתוך כ-1,300 משחקים שנמצאו במתחום היו של אי.טי.
בדצמבר 2014, מכון מכון סמית'סוניאן הוסיף עותק מהמשחק שנמצא בחפירות לאוסף שלהם. בשנת 2015, מוזיאון הנרי פורד הוסיף לתצוגה הקבועה שלו כמה עותקי משחק שנמצאו, דגימה של עפר מזבלה שנלקחה מאתר הקבורה ופריטי לבוש שלבש צוות החפירות. המרכז לתולדות המחשוב בקיימברידג', אנגליה, קיבל גם הוא כמה חפצים שנמצאו בניו מקסיקו, המוצגים כיום בגלריה של המוזיאון.
.jpg)
