תושבי האזור המוקדמים ביותר הידועים הם העמים המכונים בפיליפינים נגריטוס. אלו נדחקו על ידי גלים של מהגרים אוסטרונזיים שחדרו לרצועת החוף הצרה. איטנגים (איגורוט) התיישבו בפנים החוף, אילוקנים בצפון, פנגסיננים בדרום, וזַמבָּלים באזורים הדרום-מערביים ביותר באילוקוס.
היסטוריה מוקדמת
היה מסחר בזהב שנכרה בהרי קורדיליירה, דרך אזור לויאג נה קבולואן (היום בפנגסינן),[3][4] וגם ביישוב הסמוך אגואו, שחופיו באותה תקופה היו נוחים לנמל טוב לכלי שיט זרים.[5][6]
נחפרו ממצאים המעידים על סחר בין נמל אגו לבין סין: שברי כדים וחרסינה שנחשפו באתר הכנסייה הקתולית במהלך שיפוצה – והם שמורים במוזיאון אילוקו (Museo de Iloko).[5] עם הזמן הקימו דייגיםיפנים את היישוב היפני הראשון בפיליפינים באילוקוס, וכך עברו כישורים וטכנולוגיות דיג אל האוכלוסייה המקומית.[5]
התקופה הקולוניאלית הספרדית
במאה ה־16 הקימו הספרדים מושבות בפיליפינים ולנצל את אוכלוסיית הילידים, בין היתר באמצעות מיסיון והמרת דת המקומיים לקתוליות. העיר ויגאן בפרובינציית אילוקוס סור הייתה בעת ההיא מושב הבישוף, ונקראה נואבה סגוביה. עם זאת, בני האילוקנו בחלקים הצפוניים של המחוז לא המירו את דתם בקלות, והאזור הצפוני נותר רווי טינה לספרד. טינה זו התפרצה בנקודות שונות בהיסטוריה של אילוקוס בצורת מרידות, בעיקר אלו של אנדרס מאלונג ופאלאריס מפנגסינן, דייגו סילאנג ואשתו גבריאלה סילאנג ב־1762, ומרד באסי במאה ה־19. עם זאת, היו אלה הפנגסיננים בדרום שהיו האחרונים שהחזיקו מעמד בהתנגדות לספרדים.[7]
כמה נשיאים של הרפובליקה של הפיליפינים הגיעו ממחוז אילוקוס: אלפידיו קירינו, פרדיננד מרקוס ופידל ראמוס. פרובינציית פנגסינן הועברה על ידי פרדיננד מרקוס ממחוז מרכז לוזון למחוז אילוקוס ב־1973; לאחר מכן קבע מרקוס מדיניות הגירה מכוונת של אילוקנים אל פנגסינן, לדילול תושבי פנגסינן הילידיים.[8] מרקוס צירף גם את הפרובינציות אברה, מאונטיין פרובינס, ובנגט למחוז אילוקוס, במטרה להרחיב את השפעת האילוקנים בקרב העמים הילידיים של אזור הקורדיליירה.[9]
תקופת הממשל הצבאי
הפרות זכויות אדם תועדו במחוז אילוקוס בתקופת המשטר הצבאי של מרקוס, למרות התפיסה הרווחת כאילו המחוז תומך בשלטון מרקוס מטעמים עדתיים.[10] בפרובינציית אילוקוס נורטה תועדו עינויים ורציחות של חקלאים ושל ילדים.[10]
אילוקנים רבים התנגדו לשלטון מרקוס, ובהם הארכיבישוף הקתולי יליד אגואו, אנטוניו מבוטס, שדיבר נגד עינויים והרג של עובדי כנסייה.[11][12] הסטודנטים רומולו וארמנדו פלבאי מסן פרננדו מחו נגד הדיקטטורה, עונו עד מוות במחנה צבאי בפמפנגה, ולימים זכו בכבוד כקדושים מעונים במאבק נגד הדיקטטורה באנדרטת בנטאיוג נג מגה באיאני (אנ') של הפיליפינים.[13]
העברת פרובינציות למחוז קורדיליירה
כאשר הוקם מחוז קורדיליירה בתקופת שלטונה של קורסון אקינו, הועברו הפרובינציות של אברה, מאונטיין פרובינס ובנגט למחוז החדש.
גאוגרפיה
מפה מנהלית של אילוקוס
מחוז אילוקוס מכיל שני אזורים גאוגרפיים מנוגדים. הפרובינציות אילוקוס נורטה ואילוקוס סור תופסות את המישור הצר בין רכס ההרים המרכזי של קורדיליירה לבין ים סין הדרומי, בעוד שפנגסינן תופסת את החלק הצפון מערבי של מישור מרכז לוזון העצום, עם הרי זמבלס כגבול המערבי הטבעי שלה.
בחלק הדרומי של המחוז, ובמיוחד בפנגסינן, מבוססת הכלכלה על תעשיית חקלאות ושירותים; בחלק הצפוני של המחוז מבוססת הכלכלה על חקלאות. בפנגסינן יש עסקים אגרו־תעשייתיים, כגון גידול ועיבוד דגי אכנס כסוף (בַּאנְגוֹס), גידול בעלי חיים, ייצור ממרח דגים (בַּגונג), ועוד. בפרובינציות אילוקוס נורטה ואילוקוס סור מגדלים בעיקר אורז, טבק, תירס, קני סוכר, ופירות; כמו כן, מגדלים בעלי חיים כגון חזירים, תרנגולות, עיזים, וקראבאו (תאו מים).
