PROFILPELAJAR.COM

אוֹפָּטִיָה
**Opatija**
סמל אופטיה	דגל אופטיה דגל אופטיה
	חוף הים של אופטיה
מדינה	קרואטיה
מחוז	פרימורייה-גורסקי קוטר
חבל ארץ	איסטריה
ראש העיר	אמיר מוזור
שטח	68 קמ"ר
גובה	0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	10,619 (31 באוגוסט 2021)
‑ במטרופולין	12,719 (2001)
קואורדינטות	45°20′N 14°18′E / 45.333°N 14.300°E
אזור זמן	UTC +1
	www.opatija.hr
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת קרואטיה רגילה) זאגרב ספליט רייקה אוסייק זאדאר דוברובניק הונגריה ס; ר; ב; י; ה; מונטנגרו אל. בוסניה; והרצגובינה; אוסטריה סלובניה אי. איטליה הים; האדריאטי; אופטיה

אוֹפָּטִיָה (בקרואטית Opatija; במקור באיטלקית Abbazia; בשתי השפות משמעות המילה היא "מנזר") היא עיר קייט לחופי מפרץ קוורנר בחצי האי איסטריה שבצפון מערב קרואטיה. העיר שוכנת למרגלות הר אוצ'קה (Učka; באיטלקית: Monte Maggiore), כ-13 ק"מ מערבית לרייקה, המגונן עליה מפני הרוחות והיא עשירה בצמחייה. העיר היא אתר נופש בקיץ ובחורף, ועיקר כלכלתה על התיירות.

מקור שמה של העיר במנזר הבנדיקטיני "סן ג'יקומו דלה פרלוקה" (San Giacomo della Preluca) שהוקם בתחילת המאה ה-15 על ידי נזירים בנדיקטינים שנמלטו מפריולי. המנזר נזכר לראשונה ב-1453, וכנסייתו עדיין ניצבת בפארק יעקב הקדוש (Park Svetog Jakova). יעקב הקדוש הוא הקדוש הפטרון של העיר וחגו ביום 25 ביולי.

היסטוריה

האזור יושב באלף ה-1 לפנה"ס על ידי הליבורנים, שבט אילירי, ולאחר מכן על ידי הרומאים שהקימו את קסטרום לאוראנה (Castrum Laureana), כיום רובע לוברן (Lovran). בימי הביניים השתייך שטחה של העיר לשתי ערים שונות – ופרינץ (Veprinac) וקסטב (Kastav) אשר התפתחה לכפר דייגים מוקף חומה (כיום רובע וולוסקו – Volosko).

ב-1844 הקים איג'יניו סקרפה (Iginio Scarpa), מעשירי רייקה, את וילה אנג'ולינה (Villa Angiolina) לזכר אשתו, מקום אליו נהג להזמין חברים ומכרים. כך רכשה אופטיה את מעמדה כאתר נופש ובעיר קמו וילות נוספות אשר היו מקום נופש לעשירי ואצילי אוסטרו-הונגריה. ב-1882 רכשה חברת קו הרכבת הדרום אוסטרי את וילה אנג'ולינה, וב-1884 הקימה את המלון הראשון באופטיה, מלון קוארנרו (כיום מלון קוורנר).

לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה העיר לשליטת איטליה. לאחר כניעת איטליה בספטמבר 1943, השתלטו הגרמנים על העיר והאזור. המלחין ממוצא יהודי, מרסל טיברג, נשלח לאושוויץ ונספה שם. ב-1945 נמסרה העיר ליוגוסלביה. למרות קרבתה לרייקה, אופטיה לא הייתה שותפה לתהפוכות הרבות שעברו על האחרונה בין שתי מלחמות העולם, אך מעמדה כמרכז נופש ותיירות נפגע, והחל מתחדש רק בשנות ה-90 של המאה ה-20.

כיום שוב נחשבת אופטיה ליעד נופש בקנה מידה בינלאומי, ותיירים רבים מגיעים אליה דרך שדה התעופה של רייקה על האי קרק. לאורך חופה של העיר נמתחת טיילת (Lungomare) באורך של 12 ק"מ הקרויה על שם פרנץ יוזף. בטיילת, במקום בו ניצב בעבר פסל של "בתולת הים", ניצב מאז 1956 פסל "הנערה עם השחף" שהפך לאחד מסמליה של העיר.

אוכלוסייה

בשנת 2001 התגוררו בעיר 7,850, ויחד עם השכונות המקיפות אותה מנתה אוכלוסיית אופטיה סך כולל של 12,719. רוב התושבים כיום הם קרואטים, ולמרות עזיבה של חלק מהאוכלוסייה האיטלקית לאחר מלחמת העולם השנייה, עדיין מתגוררים בה כ-600 איטלקים. בעיר מתגוררים גם מיעוטים סלובנים, סרבים, מקדונים, אלבנים ואחרים.

הקהילה היהודית

באוֹפָּטִיָה התגוררה קהילה יהודית קטנה אשר נוסדה בשלהי המאה ה-19 ובעיר נמנו 70 יהודים. בני הקהילה עסקו במסחר ומקצתם היו בעלי מקצועות חופשיים. ב-1912 הוקם בית העלמין של הקהילה ובראשית המאה ה-21 עדיין עמד על תילו.^[1] ב-1930 מנתה הקהילה 100 נפשות. מבחינה הלכתית נסמכה הקהילה על קהילה רייקה ומבחינה מנהלית הייתה מאוגדת תחת איגוד הקהילות היהודיות של איטליה.

בספטמבר 1943, לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה השתלטו הנאצים על העיר והוחל ברדיפות יהודים. בני הקהילה גורשו למחנות ההשמדה ומחצית מבני הקהילה נרצחו. לאחר המלחמה שבו שרידי הקהילה לאופטיה, אך לא חודשה הפעילות הקהילתית. ב-1955 הוקם גלעד לזכר הנרצחים בשואה בשטח בית העלמין היהודי.^[2]

ערים תאומות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אופטיה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של אופטיה
האתר הרשמי (קרואטית)
לשכת התיירות של אופטיה
מדריך אופטיה באתר למטייל
רשימת נרצחים בשואה מהעיר אופטיה, במאגר המידע של יד ושם
בית הקברות היהודי באופטיה
אופטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אופטיה (קרואטיה), דף שער בספרייה הלאומית

הטיילת באופטיה
וילה אנג'ולינה
הנערה עם השחף – מסמלי העיר
כנסיית מנזר יעקב הקדוש שהעניק לעיר את שמה

הערות שוליים

^ בתי עלמין יהודיים בקרואטיה, באתר הקהילה היהודית בזאגרב, אוחזר ב-22 בינואר 2015 (בקרואטית).
^ הקהילה היהודית באופאטייה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 32-31.