אוהל יזכור הוא מבנה ההתכנסות המרכזי ואולם הטקסים של רשות הזיכרון ואתר ההנצחהיד ושם בירושלים. במבנה שנחנך ב-1961 מתקיימים טקסי הזיכרון הממלכתיים לזכרם של הנספים בשואה, ובו נוהגים לבקר אורחים רשמיים של מדינת ישראל המניחים זרי פרחים לזכר הקורבנות.
וגגו עשוי בטון חשוף, אשר צידו הפנימי בצורת פירמידה. קודקוד הפרמידה מצוי מעל אש התמיד הבוערת במבנה. הגג אינו נוגע בקירות המבנה ונתמך על ידי עמודי פלדה דקים ובלתי נראים כמעט, מאחר שהמבנה אינו מואר, האור היחידי החודר למבנה חודר דרך החריץ שבין הגג לקירות המבנה.
המבקרים אינם דורכים על רצפת המבנה, ועוברים לאורכו על גשר בטון. על רצפת המבנה חקוקים שמות מחנות ריכוז והשמדה באירופה, שמות של גטאות וגאיות הריגה. במקום מצוינים סה"כ 22 שמות של מחנות ריכוז והשמדה וכן אתרי השמדה ורצח מרכזיים שבלטו במחקר באותה התקופה. למשל, השם ברינדונק נכתב בעקבות עדות של ז'אן אמרי שנמצאה.
שמות המקומות מצוינים בתבליטים באותיות לבנות מעל הרצפה השחורה, שעיצב הטיפוגרף והקליגרף ירחמיאל שכטר. מתחת לאבן השיש השחורה שבמרכז האולם נקבר אפר שהובא ממחנות השמדה ומחנות ריכוז. האפר נקבר בחוץ, בשיפולי ההר, בשנות החמישים, וב-1961 הועבר לאוהל יזכור עם חנוכתו. עם חנוכת האוהל קברה הרבנות הצבאית כי הרבנות הראשית פעלה עם מרתף השואה ולא הייתה בקשר בנושא זה עם יד ושם באותן שנים.[2]
שמות המקומות באוהל יזכור
שמות המקומות באוהל יזכור, כפי שהם כתובים בתעתיק שהיה נהוג בשנות השישים:
