PROFILPELAJAR.COM

אה"מ "ויקטורי"
	"ויקטורי" בקרב טרפלגר, ציור של ויליאם טרנר, 1822
	"ויקטורי" בקרב טרפלגר, ציור של ויליאם טרנר, 1822
תיאור כללי
מוטו	"Honi soit qui mal y pense", (בצרפתית: "הכלימה לחושב רעות")
סוג אונייה	אוניית קו מדרגה ראשונה, 104 תותחים
צי	הצי המלכותי הבריטי
ציוני דרך עיקריים
מספנה	מספנת הצי בצ'טם
הוזמנה	דצמבר 1759
תחילת הבנייה	23 ביולי 1759
הושקה	7 מאי 1765
תקופת הפעילות	1778–הווה (כ־246 שנים)
אחריתה	בשירות פעיל, אוניית מוזיאון בנמל פורטסמות'
מיקום	נמל פורטסמות', אנגליה
מלחמות וקרבות	קרב אושנט הראשון (1778); קרב אושנט השני (1781); קרב כף ספרטל (1782); קרב איי יֶר (1795); קרב כף סנט וינסנט (1797); קרב טרפלגר (1805)
עיטורים	World Ship Trust Maritime Heritage Award
מידות
הֶדְחֶק	3,500 טון אימפריאלי (3,556 טון)
אורך	אורך כללי: 186 רגל (69.3 מ'); אורך סיפון התותחים הראשי: 186 רגל (57 מ')
רוחב	"51-10 רגל (15.8 מ')
שוקע	"28-9 רגל (7.4 מ')
נתונים טכניים
מהירות	מקסימום 11 קשר (20 קמ"ש)
גודל הצוות	כ-850 מלחים וקצינים
גובה התרנים	תורן קדמי: 55 מ'; תורן ראשי: 62 מ'; תורן אחורי: 46 מ'
סוג המעטה	מעטה רוחבי שלם
שטח המפרשים	5,440 מ"ר
הנעה	מפרשים
אמצעי לחימה
חימוש	סיפון תותחים תחתון: 30 תותחי 32 ליטראות; סיפון תותחים אמצעי: 28 תותחי 24 ליטראות; סיפון תותחים עליון: 30 תותחי 12 ליטראות; סיפון הקדמה: 2 תותחי 12 ליטראות, 2 קרונדות 68 ליטראות; סיפון האחרה: 12 תותחי 12 ליטראות; סה"כ 104 תותחים

אה"מ "ויקטורי" (באנגלית: HMS Victory) היא אוניית מפרשים מלחמתית מדרגה ראשונה, נושאת 104 תותחים, המשרתת בצי המלכותי הבריטי מאז השקתה ב-1765 ועד היום. היא אחת מאוניות המלחמה המפורסמות בהיסטוריה והישנה ביותר שעודנה בשירות. "ויקטורי" שימשה כאוניית דגל בקרבות ימיים חשובים, בעיקר במלחמות הנפוליאוניות, והתפרסמה במיוחד כאונייתו של אדמירל נלסון בקרב טרפלגר בשנת 1805. האונייה נמצאת כיום במבדוק יבש בנמל פורטסמות' ופתוחה למבקרים. על אף שאינה כשירה לשיט היא משמשת באורח סמלי כאוניית הדגל של הלורד הימי השני, קצין כוח האדם הבכיר של הצי הבריטי.

תכנון ובנייה

בדצמבר 1758 ניתנה לאחראי על מספנת הצי בצ'טם שבקנט הנחיה לערוך הכנות לבניית אוניית קו מדרג ראשון, בת 106 תותחים. הייתה זו הנחיה יוצאת דופן, שכן במהלך המאה ה-18 כולה נבנו רק 10 אוניות מסדר גודל כזה. הצי הבריטי העדיף בדרך כלל אוניות קו בנות 74 תותחים, שהיו קטנות ומהירות יותר.

השדרית הונחה ב-23 ביוני 1759, ושמה של האונייה נבחר סופית באוקטובר 1760. השם "ויקטורי", ניתן לכבוד ניצחונותיה הרבים של בריטניה בשנת 1759: בריטניה הביסה את צרפת במספר קרבות יבשה וים שהיו חלק ממלחמת שבע השנים וכן בקרבות במלחמת הצרפתים והאינדיאנים. הייתה התלבטות באשר למתן השם הזה, שכן אוניית הצי הקודמת שנשאה את השם "ויקטורי" טבעה על כל צוותה בשנת 1744.

בוני אוניות באותה תקופה נהגו לבנות את שלד האונייה, ואז לכסות אותו ולאפשר לו להתיישן במשך כמה חודשים. ואולם, מכיוון שעם השלמת שלדה של ה"ויקטורי" הסתיימה מלחמת שבע השנים, לא הייתה דחיפות להשלים את בנייתה. לפיכך נותר השלד מכוסה במשך כשלוש שנים. הזמן הרב שבו נותרו קורות האונייה במצב זה הועיל מאוד ליישון הקורות, וכך הן היו חזקות בהרבה מהמקובל באוניות אחרות, וסייעו לאונייה לשרוד עד היום. העבודה התחדשה בסתיו 1763, והאונייה הושקה לבסוף ב-7 במאי 1765. עלות הבנייה הייתה 63,176 ליש"ט ו-3 שילינג, סכום השווה כיום לכ-50 מיליון ליש"ט. לצורך בניית האונייה נעשה שימוש בכ-6,000 עצים, רובם הגדול (כ-90%) עצי אלון, ומיעוטם עצי אורן, בוקיצה ואשוח.

מכיוון שהייתה זו תקופת שלום, לא היה צורך מיידי בהכנסתה לשירות, והאונייה הושמה בעתודה - התרנים פורקו והאונייה כוסתה. האונייה נשארה במצב זה במשך 13 שנים, עד להצטרפותה של צרפת למלחמת העצמאות של ארצות הברית בשנת 1778, כשאז הוכנסה האונייה לשירות^[1].

מבנה ותכונות

כמו שאר אוניות הקו של זמנה, וכאחת הגדולות והחזקות שבהן, נחשבה בניית "ויקטורי" כאחד מההישגים הגדולים ביותר של הטכנולוגיה הקדם-תעשייתית^[2].

ל"ויקטורי" שלושה תרנים - אחורי, ראשי וקדמי - ומוט חרטום, המזדקר מן החרטום קדימה. גובהם של התרנים היה 46 מטר (תורן אחורי), 55 מטר (תורן קדמי) ו-62 מטר (תורן ראשי). "ויקטורי" הייתה יכולה לפרוש עד 37 מפרשים שונים, בשטח כולל של 5,440 מטר רבוע, מפרשים שהיו יכולים להביאה למהירות של כ-9 קשר.

התרנים והמפרשים נשלטו על ידי מערכת מורכבת של כבלים וחבלים, הנקראים בשם הכולל "חִיבֵּל". חלק מכבלים אלו היה קבוע, חובר לצדי האונייה, לראשה ולירכתיה, ונועד לחזק את התרנים ולהעביר חלק מהעומס הפועל עליהם אל גוף הספינה. חלק אחר נועד להפעלת המפרשים - להעלות אותם, לקפל אותם, ולהתאים את זווית המפרשים לכיוון הרוח. בסך הכול היו על "ויקטורי" כ-27 מייל (למעלה מ-43 קילומטר) של חבלים מסוגים שונים.

גוף הספינה, הצבוע שחור וצהוב, צר יחסית במפלס הסיפון העליון, והולך ומתרחב כלפי מטה, לקראת קו המים. ל"ויקטורי" ארבעה סיפונים. שלושת הסיפונים העליונים נקראים סיפוני תותחים - עליון, אמצעי ותחתון, הסמוך לקו המים. בסיפון התחתון הוצבו התותחים הכבדים יותר, ששקלו קרוב ל-3 טון כל אחד. פתחי התותחים ניצבו רק כמה עשרות סנטימטרים מעל קו המים. הדבר אומנם הקנה יציבות לאונייה, אך היווה חיסרון בעת סערה, מכיוון שלא ניתן היה לפתוח את הפתחים, מחשש לחדירת מים מהגלים הגבוהים. מתחת לסיפון התותחים התחתון נמצא סיפון נוסף, שהיה למעשה מתחת לקו המים. בשל עובדה זו, היה סיפון זה מוגן יותר (לא היה חימוש שיכול היה לפגוע באוניות מתחת לקו המים; פגיעות כאלה, אם אירעו, נבעו מתנועת האונייה על הגלים, כאשר הצד השקוע נחשף לרגע), ולכן הקימו בו את מחסן התחמושת ואת תחנת איסוף הפצועים.

בירכתי הסיפון העליון, הפתוח, היה סיפון האחרה (quarterdeck), שהיווה את גשר הפיקוד של האונייה. הקפטן והאדמירל ניהלו מסיפון זה את האונייה ואת הצי כולו, ובו הוצב גם הגה הספינה. מתחת לסיפון האחרה היו מגורי הקפטן והאדמירל, מגורים מרווחים ונוחים, שכללו משרד, חדר שינה וחדר אוכל. המלחים הפשוטים התגוררו בקדמת האונייה, בצפיפות רבה: כל אחד ישן בערסל ברוחב 21 אינץ', כ-50 ס"מ; הערסלים נתלו בקומות, והמלחים ישנו זה מעל זה. האמרה השגורה בין אנשי הצוות הייתה: "האנשים המכובדים - באחורי הספינה, הטובים - בקדמתה" (Aft the most honour, forward the better men).

"ויקטורי" נשאה 104 תותחים בקרב טרפלגר. התותחים פנו לצדי הספינה, וסודרו בשלוש קומות - התותחים הכבדים הוצבו, כאמור, בתחתית, והקלים יותר בסיפון העליון. בקדמת הסיפון העליון הועמדו שני תותחים מסוג קרונדה (carronade) - תותחים בעלי קנה קצר יחסית, שירו מטען כבד מאוד לטווח קצר. תותחים אלו הוצבו בסיפון העליון, כדי שבעת קרב יירו קליעים נגד אדם - מטען שנועד לפגוע בעיקר במלחים ובקצינים על אוניית האויב.

"ויקטורי" נשאה שש סירות, שנועדו להשטת אנשים וסחורות אל האונייה וממנה. סירה אחת הייתה מיועדת לשימוש האדמירל, והאחרות נועדו, בין השאר, גם להנחתת כוחות פשיטה על מטרות אויב בחוף^[3].

שירות

משימות ראשונות

עם כניסת צרפת למלחמה נגד בריטניה בשנת 1778 במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, הוטלה גם "ויקטורי" למערכה. במשימתה הראשונה הייתה "ויקטורי" אוניית הדגל של האדמירל אוגוסטוס קפל. האונייה יצאה מבריטניה ב-9 ביולי 1778, כחלק מצי שמנה 30 אוניות קו. ב-23 ביולי נתקל הצי בשייטת צרפתית ובה 29 אוניות קו, כ-160 ק"מ ממערב לברסט שבצרפת. הצרפתים ניסו להימנע מקרב, אך הבריטים הצליחו לכפות אותו; ואולם, למרות היוזמה הבריטית הצליחו האוניות הצרפתיות לחמוק ללא הכרעה ממשית. בשל אי-הצלחתו לכפות קרב על הצרפתים ולהביס אותם, נשפט אדמירל קפל, אך זוכה.

ב-2 בדצמבר 1781 הפליגה "ויקטורי", כאוניית הדגל של סגן אדמירל ריצ'רד קמפנפלט ובפיקוד קפטן הנרי קרומוול, בראש שייטת של אחת עשרה אוניות קו, אונייה מדרג רביעי בעלת 50 תותחים וחמש פריגטות, כדי ליירט שיירה צרפתית שיצאה מברסט. הבריטים לא היו מודעים לעובדה שהשיירה הייתה מוגנת על ידי 21 אוניות קו. הבריטים זיהו את הצי הצרפתי ב-12 בדצמבר, והקרב שהחל נודע בשם קרב אושנט השני, על שם האי אושנט שממערב למפרץ ברסט. לאחר שהבינו הבריטים את עליונות הכוח הצרפתי, הם הסתפקו בלכידת 15 מאוניות השיירה. הצרפתים התפזרו בסערה שהתחוללה במקום במהלך הקרב, ונאלצו לחזור לברסט.

ב-1796 הניף האדמירל סר ג'ון גרוויס את דגלו על "ויקטורי". השייטת שבפיקודו התבססה בפתח הנהר טחו שבפורטוגל; לאחר קבלת תגבורת, מנה הכוח שבפיקודו 15 אוניות קו ו-6 פריגטות. ב-14 בפברואר קיבל ג'רוויס מידע על כך שהצי הספרדי נמצא בקרבת מקום, והוא הפליג במגמה ליירט את האוניות הספרדיות; הקרב שהתפתח נודע בשם קרב כף סנט וינסנט, על שם כינויו הבריטי של הכף בחוף הפורטוגלי שבקרבתו התרחש הקרב. במהלך הקרב ניסתה אחת השדרות בצי הספרדי לחמוק דרך הקו הבריטי, מאחורי "ויקטורי", אך נתקלה באש כבדה מתותחיה; האש הייתה כה כבדה, עד שהספרדים נסוגו. הניצחון הבריטי היה מושלם, במידה רבה הודות ליכולת האלתור והתעוזה של קומודור הוריישו נלסון. נלסון, בספינתו קפטן, התעלם מההוראות שקיבל, שבר את המבנה ותקף את הספינות הראשונות של הצי הספרדי. ג'רוויס, שהבחין בתמרון של נלסון והבין את משמעותו, הורה מיד לאונייה נוספת, אקסלנט, להצטרף אליו ופעולה זו הכריעה את הקרב לטובת הבריטים^[4].

נלסון וקרב טרפלגר

ערך מורחב – קרב טרפלגר

בפברואר 1798 הוחזרה "ויקטורי" למספנה בצ'טם. האונייה הוערכה כלא מתאימה לשירות, והוסבה לשימוש כאוניית בית-חולים עבור שבויי מלחמה צרפתים וספרדים. ואולם, ב-8 באוקטובר 1799 אבדה אוניית המלחמה Impregnable, לאחר שעלתה על שרטון בדרכה חזרה לאנגליה ממשימת ליווי שיירה לליסבון. לאחר שלא ניתן היה לחלצה, נפרקה ממנה כל תכולתה והיא פורקה. בעקבות אובדן Impregnable, חסרה לצי הבריטי אונייה מהדרג הראשון, ולפיכך הוחלט על הכשרתה מחדש של "ויקטורי". השיפוץ החל בשנת 1800, אך עם התמשכות העבודה הסתבר שיש צורך בעבודה רבה יותר מכפי שתוכנן בהתחלה; השיפוץ, שתוקצב בתחילה ב-23,500 ליש"ט, עלה בסופו של דבר למעלה מ-70,000 ליש"ט.

העבודה הושלמה ב-11 באפריל 1803, והאונייה יצאה מהמספנה ב-14 במאי. ב-16 במאי הניף האדם שהיה מזוהה עם הספינה יותר מכל אדם אחר, לורד הוריישו נלסון, את דגלו על האונייה, ויצא בדרכו לים התיכון כדי לפקד על הצי הבריטי שם.

ב-28 במאי לכדה "ויקטורי" את הפריגטה הצרפתית Embuscade, בת 32 תותחים. "ויקטורי" הייתה בפיקודו של סמואל סאטן (Sutton), אך משהגיעה לים התיכון החליף נלסון את מפקדה, ומינה את תומאס הרדי במקומו.

ב-4 באפריל 1805 נודע לנלסון שהאדמירל הצרפתי פייר דה וילנב הצליח להימלט מהמצור הימי שהטילו הבריטים על נמל טולון. נלסון חשד בתחילה שהצרפתים ינסו להפליג לכיוון מצרים, אך ב-7 במאי נודע לו שהצרפתים פנו לכיוון מערב, וחברו בקדיס לצי הספרדי. הצי הבריטי הפליג למפרץ לגוס בפורטוגל, והגיע לשם ב-10 במאי. יומיים לאחר מכן, לאחר הצטיידות והתארגנות, הפליג הצי הבריטי בעקבות הצי הצרפתי-ספרדי שנמלט מערבה, אל האיים הקאריביים, כדי לחמוק מנלסון. נלסון הגיע לאיים הקאריביים, וגילה שהצי המשולב פנה חזרה מזרחה, כדי לשוב ולחבור אל הצי הצרפתי שעגן בברסט, תחת מצור בריטי. הצי המשולב אמור היה להשתלט על תעלת למאנש, ולאפשר נחיתה של הצבא הצרפתי בבריטניה.

הצי הבריטי המתין לצי המשולב בדרכו חזרה מהאיים הקאריביים. ב-22 ביולי נתקל הצי הספרדי-צרפתי בשייטת בריטית בפיקוד אדמירל סר רוברט קאלדר ליד כף פיניסטר, בצפון מערב פורטוגל. הצי המשולב ספג מספר אבדות, והקרב הסתיים בתבוסתו, אך לא תבוסה מוחצת; רוב האוניות הצליחו לעגון בפרול, ומשם חמקו חזרה לקדיס. הצי הבריטי המתין מחוץ לנמל.

ב-19 באוקטובר החליט וילנוב לצאת מהנמל אל הצי הבריטי הממתין. ב-21 באוקטובר בשעה 11:35 העביר נלסון לכל אוניות הצי הבריטי, באמצעות איתות דגלים, את המסר המפורסם: "אנגליה מצפה מכל אדם שיעשה את חובתו" (England expects every man to do his duty). חצי שעה לאחר מכן החל קרב טרפלגר. הצי הבריטי התקדם בשני טורים אל שדרת הקרב הצרפתית-ספרדית, במטרה לפצל אותה לשלושה חלקים, וכך לנטרל את עוצמתה ולהביס את הצי המשולב.

"ויקטורי" הובילה את הטור הצפוני של הצי הבריטי, ופרצה אל הטור הצרפתי-ספרדי, בין האוניות הצרפתיות "בוסנטור" ו"רידאוטובל", כשהיא יורה לשני הכיוונים (דבר נדיר למדי; בדרך כלל התנהל הקרב צד אל צד). "ויקטורי" נפגעה גם היא קשה, וחיילים מהאונייה "רידאוטבל" ניסו לעלות על סיפונה של "ויקטורי" ולהשתלט עליה, אך צוות האונייה הדף אותם. אוניות בריטיות נוספות הצטרפו לקרב, וסמוך לשעה 14:00 נכנעה "רידאוטבל". נלסון עצמו נפגע מכדור רובה שנורה מהאונייה הצרפתית בערך בשעה 13:25. הוא נלקח לסיפון התחתון, שם מת מפצעיו בשעה 16:30.

הקרב הסתיים בתבוסתם המוחצת של הצרפתים והספרדים, ש-22 מתוך 33 אוניותיהם נלכדו בידי הבריטים. בריטניה זכתה בעליונות ימית שנמשכה למעלה ממאה שנים, עד מלחמת העולם הראשונה. הנזק ל"ויקטורי" היה כבד: 57 מאנשיה נהרגו, ו-102 נוספים נפצעו. למרות האבדות והנזק הצליחה "ויקטורי" לחזור לבריטניה, כשהיא נושאת על סיפונה את גופתו של האדמירל נלסון. נלסון נקבר בקתדרלת סנט פול שבלונדון ב-6 בינואר 1806.

יציאה משירות

כמה וכמה אדמירלים הניפו את דגלם על תרניה של "ויקטורי" אחרי טרפלגר, במגוון משימות ומסעות לאזורים שונים בעולם. ב-7 בנובמבר 1812 הסתיימה הקריירה הפעילה של "ויקטורי". האונייה עגנה בפורטסמות', ושימשה כאוניית אחסון^[5].

מסופר שתומאס הרדי (שהיה הקפטן של "ויקטורי" בקרב טרפלגר וידידו הקרוב של נלסון), בעת שהיה הלורד הראשון של הימיה, סיפר לאשתו שחתם על הוראה לפירוקה של "ויקטורי". על פי הסיפור, אשתו פרצה בבכי למשמע דבריו, והפצירה בו שיפעל לביטול ההוראה. אף שהסיפור נשמע דמיוני, הרי שביומן האונייה חסר הדף מאותו יום, וניכר שנתלש ממנו.

בשנת 1889 הפכה "ויקטורי" לבית ספר ימי לטלגרפיה. מלחים למדו בה איתות בקורס של כחודשיים, במקום במחנה על החוף. "ויקטורי" שימשה לתכלית זו עד 1904.

לאורך השנים, הלך מצבה של "ויקטורי" והידרדר. ב-1921 החל מסע ציבורי להצלת האונייה, בחסות האגודה למחקר ימי. תוצאת המסע הציבורי הייתה הסכמתה של הממשלה הבריטית לשחזר ולשמר את האונייה, כהנצחה לנלסון ולקרב טרפלגר, ולכבוד הצי המלכותי הבריטי.

ב-12 בינואר 1922 הועברה "ויקטורי" למבדוק העתיק ביותר בעולם: מבדוק מס' 2 בפורטסמות', שם החל תהליך השחזור והשימור. ב-1928 חשף המלך ג'ורג' החמישי לוחית זיכרון המציינת את סיום העבודה, אם כי בפועל נמשך תהליך השחזור והאחזקה גם בשנים שלאחר מכן. במלחמת העולם השנייה נפגעה ויקטורי מפצצה שנפלה לידה. הרדיו הגרמני הודיע על הטבעתה, והצי נאלץ לפרסם הודעת הכחשה. עבודות שימור האוניה נמשכו גם בשנות ה-50 של המאה ה-20, בשיתוף עם ההיסטוריון הימי הבריטי מייקל לואיס.

בשנים האחרונות עברה האונייה שוב תהליך שימור יסודי, כדי לנסות ולהביא אותה קרוב ככל האפשר למצבה בעת קרב טרפלגר, וזאת לקראת יום השנה ה-200 לקרב, באוקטובר 2005^[6].

אה"מ "ויקטורי" היא כיום אוניית הדגל של הלורד השני של האדמירליות, שבין שאר תפקידיו הוא גם האדמירל האחראי על פיקוד הבית (Home Command), הכולל את בסיסי הצי בבריטניה. "ויקטורי" היא אוניית הצי הוותיקה ביותר הנמצאת בשירות פעיל, אם כי היא נמצאת, כאמור, במבדוק יבש, וללא יכולת הפלגה. אוניית צי ארצות הברית "קונסטיטושן", הצעירה מ"ויקטורי" בכ-30 שנה, היא האונייה הוותיקה ביותר בעולם שעודנה בעלת יכולת הפלגה. ב"ויקטורי" מבקרים כ-350,000 אנשים מדי שנה, כאתר ביקורים וכמוזיאון.

גלריית תמונות

אה"מ "ויקטורי"
התרנים והחיבל על האונייה
ירכתי האונייה
חרטום האונייה

לקריאה נוספת

MacDougall, Philip (1987). The Chatham Dockyard Story. Meresborough Books.
Longridge, Charles. N. The Anatomy of Nelson's Ships. Naval Institute Press.
Warwick, Peter. Voices from the Battle of Trafalgar. David & Charles.
Lavery, Brian (2003) The Ship of the Line - Volume 1: The development of the battlefleet 1650-1850. Conway Maritime Press.
HMS VICTORY: Famous Warships of the Royal Navy Series. Pen and Sword, 2006.
The 100-Gun Ship Victory (Anatomy of the Ship). Naval Institute Press; Revised edition, 2000.
Nelson's Victory: 101 Questions & Answers About HMS Victory, Nelson's Flagship at Trafalgar 1805. US Naval Institute Press, 2004.