PROFILPELAJAR.COM

אדית הד
Edith Head
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	28 באוקטובר 1897; סן ברנרדינו, ארצות הברית
פטירה	24 באוקטובר 1981 (בגיל 83); לוס אנג'לס, ארצות הברית
מקום קבורה	פורסט לאון ממוריאל פארק
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1927
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי; מכללת אוטיס לעיצוב ואמנות; אוניברסיטת סטנפורד; בית הספר לאמנות שונארד ;
בן או בת זוג	Wiard Ihnen (1940–1979)
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לעיצוב תלבושות הטוב ביותר, שחור-לבן (1948); פרס אוסקר לעיצוב תלבושות הטוב ביותר, שחור-לבן; פרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר (1972); פרס אוסקר לעיצוב תלבושות הטוב ביותר, שחור-לבן (1955); פרס אוסקר לעיצוב תלבושות הטוב ביותר, שחור-לבן; פרס אוסקר לעיצוב תלבושות הטוב ביותר, שחור-לבן; פרס אוסקר לעיצוב תלבושות הטוב ביותר, שחור-לבן; פרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר בסרט צבעוני (1949); גביע הכסף לנשות השנה של לוס אנג'לס טיימס; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	פרופיל ב-IMDb

אדית הד (באנגלית: Edith Head; ‏28 באוקטובר 1897 – 24 באוקטובר 1981) הייתה מעצבת תלבושות יהודייה-אמריקאית, אשר זכתה בשמונה פרסי אוסקר, יותר מכל זוכה אחרת של פרס זה.

קורות חיים

הד נולדה בשם אדית קלייר פוזנר (Edith Claire Posener) למשפחה יהודית בסן ברנרדינו, קליפורניה. אביה, מקס פוזנר, היגר לארצות הברית מפרוסיה ב-1876. אמה, אנה לוי, ילידת ארצות הברית, הייתה בת להורים מאוסטריה ומגרמניה. ספק אם הוריה אכן נישאו זה לזה מעולם. ב-1901 נישאה אמה לפרנק ספייר, מהנדס מכרות, והם גידלו את אדית כבתם. ספייר היה נוצרי קתולי וכך גם גדלה הילדה.

הד סיימה תואר ראשון בצרפתית מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 1919, וב-1920 הוענק לה תואר מוסמך בשפות רומאניות מאוניברסיטת סטנפורד. היא החלה לעבוד כמורה לצרפתית בבתי ספר בקליפורניה. במטרה להעלות את שכרה היא אמרה למעבידה כי היא מסוגלת ללמד גם אמנות (אף על פי שלא הייתה לה השכלה פורמלית בתחום זה). כדי לשפר את יכולתה ברישום היא השתתפה בלימודי ערב באמנות במכללה בלוס אנג'לס.

ב-1923 נישאה אדית הד לצ'ארלס הד, אחיה של אחת מחברותיה ללימודי האמנות. נישואים אלו הסתיימו ב-1936. ב-1940 נישאה לוואיירד אינן (Wiard Ihnen), ארט דיירקטור במקצועו, והייתה נשואה לו עד מותו ב-1979.

קריירה מקצועית

ב-1924 התקבלה הד לעבודה כציירת תלבושות במחלקת התלבושות של אולפני סרטי פרמאונט, אף על פי שלא היה לה כל ניסיון מקצועי בעיצוב (בהמשך חייה היא הודתה כי הביאה לראיון העבודה את רישומיו של סטודנט אחר מן המכללה לאמנות). היא עבדה באולפני סרטי פרמאונט במשך 43 שנים. ב-1925 החלה לעצב תלבושות לסרטים, ובתוך מספר שנים קנתה לעצמה שם והוכרה כאחת ממעצבות התלבושות המובילות בהוליווד. בתחילה האפילו עליה שמות המעצבים הראשיים של פרמאונט, אך החל ב-1938 היא זכתה לתהילה בזכות עצמה.

הד נודעה בסגנון העיצוב המאופק שלה, ובניגוד למעצבים רבים, הרבתה להיוועץ בתהליך העיצוב בשחקניות שעבורן עיצבה תלבושות. בשל כך צברה פופולריות בקרב כוכבות הקולנוע של שנות ה-40 ושנות ה-50 (ראו רשימת סרטים להלן). היא עיצבה תלבושות גם לרבים מסרטיו של ג'רי לואיס. הד הייתה ממעצבות התלבושות המועדפות על הבמאי אלפרד היצ'קוק ועבדה רבות עם המפיק האל ואליס (יוצר הסרט קזבלנקה). סגנונה המאופק של הד גם גרם למקצת השחקניות (כמו קלודט קולבר) והבמאים להעדיף שלא לעבוד עמה. בחלקה המאוחר של הקריירה שלה נטען עליה שהיא נוטה ליטול לעצמה את הקרדיט על עבודתם של אחרים.

ב-1967 עברה הד לעבוד באולפני יוניברסל, בהם עבדה עד תום חייה. שם, עם ירידת קרנה של שיטת הפקת סרטי הקולנוע באולפנים, החלה הד להיות מעורבת יותר בעיצוב תלבושות עבור תוכניות טלוויזיה. עיצוביה למיני סדרת הטלוויזיה "נשים קטנות" זכו להערכה רבה.

סרטים שהד עיצבה עבורם תלבושות לשחקניות (רשימה חלקית):

היא עשתה לו עוול (1933) (מיי וסט)
I married a Witch ‏(1942) (ורוניקה לייק)
ביטוח חיים כפול (1944) (ברברה סטנוויק)
נודעת (1946) (אינגריד ברגמן)
Samson and Delilah ‏(1949) (הדי לאמאר ואנג'לה לאנסברי)
שדרות סאנסט (1950) (גלוריה סוונסון)
הכל אודות חוה (1950) (בטי דייוויס)
חופשה ברומא (1953) (אודרי הפבורן)
חלון אחורי (1954) (גרייס קלי)
האיש שידע יותר מדי (1956) (דוריס דיי)
עשרת הדיברות ‏(1956) (אן בקסטר)
פנים מצחיקות (1957) (אודרי הפבורן)
שולחנות נפרדים (1958) (ריטה הייוורת')
ורטיגו (1958) (קים נובאק)
הציפורים (1963) (טיפי הדרן)
מארני (1964) (טיפי הדרן)

באמצע שנות השבעים הוזמנה הד לעצב מדים לנשים עבור משמר החופים האמריקני, שמספר הנשים המשרתות בו עלה. הד ראתה בכך אחד משיאי הקריירה שלה וזכתה בשל פרויקט זה בפרס השירות הציבורי המצטיין (Meritorious Public Service Award).

הד פרסמה שלושה ספרים - The Dress Doctor (אוטוביוגרפיה, 1959), How to Dress for Success ‏(1967) ו-Edith Head's Hollywood ‏(1983, התפרסם לאחר פטירתה).

הד הופיעה ב-1955 בסרט הקולנוע Lucy Gallant, שם גילמה את עצמה. ב-1973 היא הופיעה באחד מפרקי הסדרה קולומבו, גם שם בתפקיד עצמה.

פרסים

הד הייתה מועמדת 35 פעמים לקבלת פרס אוסקר עבור עיצוב תלבושות, ובכלל זה בכל שנה משנת 1948 ועד 1966. היא זכתה בשמונה מן הפרסים, זאת יותר מאשר כל כלה אחרת של הפרס.

הסרטים שעבורם הוענקו פרסים להד:

The Heiress ‏(1950)
Samson and Delilah ‏(1951)
הכל אודות חוה (1951)
מקום תחת השמש (1952)
חופשה ברומא (1954)
סברינה (1955)
The Facts of Life ‏(1961)
העוקץ (1974)

פטירה והנצחה

הד נפטרה בלוס אנג'לס ב-24 באוקטובר 1981, ארבעה ימים לפני יום הולדתה ה-84, בשל מחלה במח העצם (Myelofibrosis).

כוכב על שמה נקבע בשדרת הכוכבים של הוליווד - היחיד עד היום (2020) שנקבע על שם מעצב או מעצבת תלבושות. בפברואר 2003 הפיק שירות הדואר הפדרלי האמריקני בול הנושא את דיוקנה, במסגרת סדרת בולים שהפיק לכבודם של אנשי סגל ההפקה מאחורי הקלעים של סרטי הקולנוע.

על בסיס דמותה עוצבה הדמות "עדנה מודה",מעצבת בגדי גיבורי העל בסרט "משפחת סופר-על" שיצא לאקרנים ב-2004 ובסרט ההמשך שיצא לאקרנים ב-2018.