תת-התור אדיקר חופף לתת-התור ונדיאן (Vendian), אבל קצר ממנו. השם ונדיאן הוצע קודם לכן ב-1952 על ידי הגאולוג והפלאונטולוג הרוסי בוריס סוקולוב (Борис Серге́евич Соколов; 1914–2013). המושג ונדיאן נוצר סטרטיגרפית מלמעלה כלפי מטה, והגבול התחתון של הקמבריון הפך לגבול העליון של הוונדיאן.
גבול עליון וגבול תחתון
תת-התור של האדיקר (סביב לפני 635–541 מיליון שנים) מייצג את התקופה שמסוף ההתקרחנות המרינואנית (Marinoan glaciation) הכלל עולמית ועד להופעה הראשונה בעולם של מאובנים של עקבות של פעילות בעלי חיים מורכבים במידת מה-Treptichnus pedum (זילאכר, 1995).[1]
אף על פי שתקופת אדיקר אכן מכילה מאובנים בעלי גוף רך, היא אינה שגרתית בהשוואה לתקופות מאוחרות יותר מכיוון שתחילתה אינה מוגדרת על ידי שינוי בתיעוד של המאובנים. במקום זאת, ההתחלה מוגדרת בבסיס שכבה קרבונט ייחודית מבחינה כימית המכונה "כיפת קרבונט" (cap carbonate), מכיוון שהיא מכסה משקעים של קרחונים.
השכבה מאופיינת על ידי הצטמצמות של C13 המציינת שינוי אקלים פתאומי בסוף עידן הקרח של ההתקרחנות המרינואנית. הגבול התחתון (GSSP) של האדיקר הוא בבסיס כיפת הקרבונט (תצורת נוקאלינה -Nuccaleena Formation), מייד מעל תצורת אלאטינה (Elatina) הבנויה מדיאמיקטיט, בקטע של נחל אנורמה, קניון בראצ'ינה, רכסי פלינדרס באוסטרליה הדרומית.
ה-GSSP של הגבול העליון של האדיקר הוא הגבול התחתון של הקמבריון בחוף הצפון-מערבי של ניופאונדלנד כפי שאושר על ידי הוועדה הבינלאומית לסטרטיגרפיה (International Commission on Stratigraphy) כחלופה מועדפת לבסיס השלב השני של הקמבריון (טומוטיאן (Tommotian) בשמו הבלתי רשמי) בסיביר שנבחר על בסיס מאובנים של מחילות המכונים Treptichnus pedum. בהיסטוריה של סטרטיגרפיה זה היה המקרה הראשון של שימוש בערבול ביוגני (ביוטורבציה - פעילות של בעלי חיים נוברים המתקיימים בבוצה שעל קרקע האוקיינוס) לשם הגדרת גבול של המערכת.
למרות זאת, ההגדרות של הגבול העליון והתחתון של האדיקר על בסיס כימוסטרטיגפיה ומאובנים של עקבות פעילות בעלי חיים (ichnofossil) שנויים במחלוקת.[5]
לכיפות קרבונט יש תחום תפוצה גאוגרפי מוגבל (בשל התנאים הייחודיים של שקיעתן) ומאוחר יותר מחליפים אותן סלעים סיליקלאסטיים (סלעי משקע שאינם מכילים קרבונט, וכמעט אך ורק סיליקה) בזמן קצר, אבל כיפות קרבונט קיימות מעל לכל טיליט (סלע שנוצר מהתלכדות חומרי סחף של קרחונים) בכל מקום אחר בעולם.
המאפיינים הכימוסטרטיגרפיים של איזטופ הפחמן שנלקח מכיפות קרבונט בני אותו גיל ממקומות שונים בעולם יכולים להיות שונים מאוד בשל רמות שונות של המרה משנית של הקרבונטים. גם השימוש ב-Treptichnus pedum, עקבות מאובנות לפעילות בעלי חיים, כגבול התחתון של הקמבריון עשוי להיות בעייתי בשל הופעה של מאובנים דומים מאוד השייכים לקבוצת ה-Treptichnids עמוק מתחת לשכבה המכילה T. pedum בנמיביה, ספרד וניופאונדלנד, וייתכן גם במערב ארצות הברית. התחום הסטרטיגרפי של T. pedum חופף לתחום של המאובנים מהאדיקר בנמיביה וייתכן שגם בספרד.
לא קיימת חלוקה רשמית של תקופת האדיקר, אבל סכמה מוצעת[7] מכיר באדיקר עליון שבסיסו מקביל להתקרחנות גסקיירס (Gaskiers glaciation), השלב האחרון באדיקר שהתחיל לפני סביב 550 מיליון שנים, שלב מקדים התחיל לפני סביב 557 מיליון שנים הכולל את המאובנים המוקדמים של הביוטה של האדיקר הנרחבת. שתי סכמות מוצעות חלוקות בשאלה האם צריך לחלק את השכבה התחתונה לאדיקר תיכון ותחתון או לא, משום שלא ברור אם אנומליית שורם[א] (שאמורה לחצוץ בין אדיקר תחתון לתיכון) הוא אירוע נפרד מגסקיירס או ששני האירועים מקבילים.
תיארוך
מאובן של Dickinsonia Costata מהביוטה של האדיקר
הוכח כי התיארוך של הסלעים השייכים לתוקפת האדיקר באוסטרליה הדרומית אינו בטוח. משום כך מבוסס התיארוך של תחום השנים מלפני 635 עד 542 מיליון שנים על התאמה לארצות אחרות שבהן התיארוך אפשרי. התיארוך של תחילת התקופה שנקבע ללפני 635 מיליון שנים מבוסס על תיארוך אורניום-עופרת, תיארוך איזוכרון מנמיביה[8]
ומסין.[9]
יישום גיל זה לבסיס תקופת האדיקר מניח שכיפות הקרבונט הושקעו ברחבי העולם באותו זמן ושנבחרו שכבות כיפת הקרבונט הנכונות במקומות כל כך שונים כמו אוסטרליה ונמיביה. הנחה זו שנויה במחלוקת מכיוון שגילם של סלעים קרחוניים בטסמניה תוארך כ-580 מיליון שנים, וחלק מהמדענים ממקמים אותם מתחת לסלעים של האדיקר ברכסי פלינדרס. גיל קצה התקופה זהה לגיל המקובל בצורה נרחבת כגיל בסיס תקופת הקמבריון,[10]
542±0.3 מיליון שנים.[11]
ביוטה
תיעוד המאובנים מתקופת האדיקר דליל למדי, כיוון שבעלי חיים בעלי שריון או חלקים קשים אחרים העוברים התאבנות ביתר קלות (משום שאינם נרקבים) עדיין לא התפתחו. הביוטה של האדיקר כוללת בוודאות את היצורים רב-תאיים העתיקים ביותר (שיש להם רקמות בעלות תפקיד). הסוגים הנפוצים ביותר דומים לתולעים סגמטליות (מחולקות לפרקים), עלים שסועים, דסקות או תיקים שכולם נייחים. האתר העתיק ביותר המכיל את הביוטה של האדיקר הוא אתר המורשת העולמיתהשמורה האקולוגית מיסטייקן פוינט.
קיימת עדות שההכחדה המונית הראשונה בכדור הארץ התרחשה במהלך תקופה זו כאשר בעלי החיים הראשונים שינו את הסביבה.[12]
על פי חלק מההערכות, בסוף תקופה זו התפתחו היצורים הראשונים להם הגרסה הקדומה ביותר של פה.[13]
גורמים אסטרונומיים
הקרבה היחסית של הירח לכדור הארץ באותה תקופה גרמה שתופעת הגאות והשפל הייתה חזקה יותר ובקצב מהיר יותר מאשר בימינו. כדור הארץ הסתובב מהר יותר ואורך היממה היה אז 21.9±0.4 שעות, השנה כללה 13.1±0.1 חודשים על בסיס מולד הלבנה וזמן ההקפה של 400±7 ימים בשנה.[14]
^Amthor, J. E.; Grotzinger, John P.; Schröder, Stefan; Bowring, Samuel A.; Ramezani, Jahandar; Martin, Mark W.; Matter, Albert (2003). "Extinction of Cloudina and Namacalathus at the Precambrian-Cambrian boundary in Oman". Geology. 31 (5): 431–434. Bibcode:2003Geo....31..431A. doi:10.1130/0091-7613(2003)031<0431:EOCANA>2.0.CO;2.
^Williams, George E. (2000). "Geological constraints on the Precambrian history of Earth's rotation and the Moon's orbit". Reviews of Geophysics. 38 (1): 37–60. Bibcode:2000RvGeo..38...37W. doi:10.1029/1999RG900016.
