היה סופר פורה בכל מקצועות התורה, ונערץ על ידי רבים. כך במכתב לספרו "בית אב" כתב הגדול ממינסק כי ”דרכו בקודש - דרך הישר, והוא קולע אל המטרה בדברים נכונים וברורים, ובראיות ישרות, ויצאתי מגדרי לעשות רצונו”. בשנת ה'תר"ן שלח הרב יום-טוב ליפמן לוין - מלפנים רבה של מיר ורב בברוקלין, את נכדיו ודייניו אל אכסנייתו כדי לשמוע ממנו דברי תורה. כן היה מיודד עם האדר"ת. בספר שדי חמד מצטט פעמים רבות מספריו[3].
לרב יודלוביץ היו חידושים ייחודיים בתחום הפסיקה ההלכתית, כך בנידון שליחת שם חולה לצדיק בשבת, תוך איסור אמירה לעכו"ם בשבת, כתב באחת מתשובותיו:
בהיותי רב ואב"ד בעיר קאנסטאנטין ראיתי שהיו שולחים ציר עכו"ם בשבת להגיד להצדיק אדמו"ר שלהם שיתפלל על חולה, ודעתם היה כי גם ע"י עצמם מותר לנסוע להרב, דאם מותר לחלל שבת לנסוע אחרי רופא ערל כ"ש לנסוע לצדיק. ובעיני היה לפלא גדולה שלא ראיתי מימי... ומטעמא דספק נפשות להקל א"כ ה"נ דמותר לחלל שבת לנסוע להצדיק מטעמא דפן ואולי יעורר רחמים על החולה ולכן הנחתי לבני עירי מנהגם ולא מחיתי בהם ובאמת גם אם הייתי מוחה בזה לא היו שומעין לי והיו חושבים אותי לפוגע בכבוד הצדיק והרבי שלהם ובכגון דא ודאי טובה השתיקה
כך התיר שריפת גופת המת - אם ציווה על כך קודם מותו, או אם רשויות המדינה דורשות זאת, עם זאת הסתייג וכתב:
אך לאשר מי בא בסוד רפואתו, לכן ודאי צריך כל אדם לחוש לנפשו, ואולי הוא בכלל כל המשנה ידו על התחתונה ויהיה מעוות לא יוכל לתקן... וטוב שיעשו השריפה ע"י עכו"ם, ואח"כ קבורה
אולם חידושו הגדול ביותר הוא פסק הלכה הנוגע לדיני חליצה, פסיקה שעוררה ויכוח גדול, ובעקבותיה הוציא את ספרו "אב בחכמה" לגיבוי פסיקתו, הספר יצר תהודה רבה:
ויהי כאשר יצא ספרו זה לאור, הטיל רעש גדול בין גדולי ההוראה בארץ ובחו"ל, כי פסק שם נגד הקבלה והמסורת של רבותינו ז"ל, ותמהו על גאון עצום זה אשר כל ימיו לחם והכה על קדקדן של המחדשים והמתקנים המגלים פנים בתורה שלא כהלכה מקדם, מה ראה לפסוק ככה, אמנם הי' זה רק כשגגה היוצא מלפני השליט
— דב בער שווארץ, ארצות החיים, ניו יורק תשנ"ב, עמ' יב ע"א.[4]
בספר ביטויים חריפים על אחדים מהחולקים עמו, בעיקר על הרב יוסף רוזין. לימים סיפר הרב ראובן כ"ץ, שאמר לו הרב יודלוביץ בערוב ימיו שחוזר הוא מפסיקתו[5].
בנו בכורו הרב חיים מאיר מארים יודלוביץ - חתנו של הרב אליהו משה לוין מחבר ספר "יד אליהו" ורבה של ז'לודוק שברוסיה. כיהן בתחילה כרב בבית כנסת 'סטריינזשוויס' שבמנצ'סטר, ולאחר מכן כיהן כרבה של סויטהנד (אנ') שבאנגליה, רבים מחדושיו נדפסו בספרי אביו בשמו. בן נוסף הוא בנימין בייניש. יצחק לייב (נפטר צעיר), וכן ד"ר ירחמיאל יודלוביץ, בפליינפילד שבניו ג'רזי. חתנו הוא הרב שלמה שלאסברג במנצ'סטר.
