PROFILPELAJAR.COM

תקופת שתי החצרות הקיסריות (ביפנית: 南北朝時代, תעתיק: נאנְבּוֹקוּ-צ'וֹ ג'ידאי) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן בין השנים 1336–1392, בה התקיימו שתי חצרות קיסריים: החצר הצפונית, שנוסדה על ידי השוגון אשיקאגה טאקאוג'י בקיוטו, והחצר הדרומית, שנוסדה על ידי הקיסר גו-דאיגו ביושינו, הסמוכה לנארה.

שתי החצרות נלחמו זה בזה במשך חמישים שנה, עד ניצחון החצר הצפונית ב-1392, אולם החצר הצפונית הייתה תחת שליטתו של השוגון, ולמעשה חסרת השפעה. עם זאת, הקיסרים מהחצר הדרומית נחשבו לקיסרים הלגיטימיים החל מהמאה ה-19, וזאת בשל העובדה שחצר זו מחזיקה אוצרות הקיסריים.

רקע

נפילת שוגונות קאמאקורה

שוגונות קאמאקורה התמוטטה ב-1333, בשל מלחמת אזרחים ובשל הפלישות המונגוליות ליפן ב-1274 וב-1281. במהלך ובעקבות הפלישות המונגוליות לקראת סוף המאה ה-13, חיזקה משפחת העוצרים הוג'ו, ששלטה ביפן במקום השוגון, את אחיזתה במדינה על ידי מינויים פוליטיים. למעשה רק חברי המשפחה וקרוביהם מילאו תפקידי ממשל. בעקבות זאת, החלה להתעורר התנגדות לבית הוג'ו בקרב שאר המשפחות הלוחמות של יפן. לבסוף הוקמה קואליציה של מתנגדי הוג'ו ב-1331, ולאחר שנתיים הצליחה להדיח את בית הוג'ו מהעוצרות.

רסטורציית קנמו

ערך מורחב – רסטורציית קנמו

ב-1333 האמין הקיסר גו-דאיגו שביכולתו להשיב את השליטה ביפן לחצר הקיסרית ולאצולה, ובכך להחזיר למדינה את השלטון האזרחי לאחר מאה וחצי של שלטון צבאי. הוא השיב לעצמו מספר נחלות שהיו בשליטת משפחתו בעבר ואת חלקן העביר למקדשים בודהיסטיים שונים בתקווה לזכות בתמיכתם. עם זאת, הקיסר לא הבין את חשיבות המעמד הלוחם ליציבות שלטונו, ותחת זאת העדיף לתגמל את מקורביו. מנהיגי הצבאות שהכניעו את השוגונות, כאשיקאגה, קיבלו את חלק הארי של אדמות הוג'ו-לשעבר, ובכך בעצם שבה השליטה בנחלות למצביאים חזקים שלא היו כפופים לקיסר. הטעות הגדולה יותר של הקיסר הייתה בכך שלא חילק מספיק אדמות לסמוראים מהמעמד הנמוך יותר שתמכו בו, ולא זו בלבד, הוא גבה מסים ממעמד זה על מנת שיוכל לבנות לעצמו ארמון. עד שנת 1335 איבדו הקיסר והאצולה את תמיכת המעמד הלוחם.

הקיסר הבין שהוא איבד את השליטה באשיקאגה, שהחל למנות מושלי מחוזות על דעת עצמו, ללא הסכמה קיסרית, ובתגובה אסף צבא סמוראים כדי לצאת כנגד צבאו של אשיקאגה. בשלב זה היה אשיקאגה סמלו של המעמד הלוחם, שסמך עליו שימלא את צורכיהם, ואכן נהנה מחנהו מיתרון מספרי גדול. ב-23 בפברואר 1336 הפסיד צבאו של הקיסר, ואשיקאגה כבש את הבירה ושם קץ לרסטורציית קנמו. הקיסר נמלט מהבירה ונאלץ לברוח לקיושו, שם הקים את החצר הקיסרית הדרומית, ובעצם פתח את תקופת שתי החצרות הקיסריות.

שתי החצרות

מעט לפני נפילת השוגונות ב-1333, הדיח השוגון את גו-דאיגו מן הקיסרות לאחר שפתח ברסטורציית קנמו, ומינה תחתיו את בן-דודו קוג'ון. בעקבות התמוטטות השוגונות זמן קצר לאחר מכן, איבד קוג'ון את מקומו, אך אחיו, קומיו, ושני בניו זכו לתמיכתו של אשיקאגה כיורשים החוקיים לכס החרצית. לפיכך, נוצר הענף הצפוני של המשפחה הקיסרית על ידי משפחתו של קוגון, שישב בקיוטו.

מול הענף הצפוני עמד הענף הדרומי, בשל מקום מקומו בנארה, הדרומית לקיוטו, ובראשו עמד הקיסר המודח גו-דאיגו. ב-1392 הובס הקיסר הדרומי גו-קמיאמה, ונאלץ לוותר על כסאו לטובת נינו של קוגון, הקיסר גו-קומאצו, ובכך הסתיים הפילוג. שני הקיסרים הסכימו להשיב על כנה את השיטה הישנה לפיה בכל עשור יתחלף הקיסר, בכל פעם מחצר אחרת. גו-קומאצו הפר את ההסכם, לא רק בכך ששלט עשרים שנה, אלא אף בכך שהכתיר את בנו תחתיו, במקום את הקיסר מהחצר הדרומית.

אף על פי כן, נחשבו הקיסרים מהחצר הדרומית לקיסרים הלגיטימיים, בעוד הקיסרים מהחצר הצפונית, ובכללם המשפחה הקיסרית הנוכחית, נחשבו מתחזים. במהלך תקופת מייג'י, ב-3 במרץ 1911 התפרסמה הכרזה קיסרית בה הכריז הקיסר מוצוהיטו שהחצר הדרומית היא החצר הלגיטימית, אף על פי שמוצאו היה מהחצר הצפונית.^[1]

מספר ימים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הכריז על עצמו איש העסקים הבודהיסטי הירומיצ'י קומזאווה, צאצא של החצר הדרומית, כקיסר הלגיטמי של יפן, וטען שמכיוון שהענף הקיסרי של הירוהיטו הוא הצפוני, אין לו זכות לתואר הקיסר. אף על פי שהציג אילן יוחסין שהוכיח שהוא צאצא של הקיסר גו-דאיגו, לא עלה בידיו לממש את טענתו.^[2]

רשימת הקיסרים

החצר הצפונית

קוגון, 1333-1332.
קומיו, 1348-1336.
סוּקוֹ, 1351-1348.
גו-קוגון, 1371-1352.
גו-אֶניוּ, 1382-1371.
גו-קומאצו, 1392-1382 (לאחר מכן המשיך כקיסר הלגיטימי עד 1414).

החצר הדרומית

גו-דאיגו, 1339-1336.
גו-מורקאמי, 1368-1339.
צ'וֹקֶיי, 1383-1368.
גו-קמיאמה, 1392-1383.

לקריאה נוספת

Dower, John W. Embracing Defeat: Japan in the Wake of World War II. W.W. Norton & Co., 2000. ISBN 9780393320275.
Thomas, Julia A. Reconfiguring Modernity: Concepts of Nature in Japanese Political Ideology. University of California Press, 2001. ISBN 9780520228542.
Grossberg, Kenneth A. Japan Renaissance: The Politics of the Muromachi Bakufu. Harvard University Press, Massachusetts 1981. ISBN 9780674472518.
Varley, Paul H. Imperial Restoration in Medieval Japan. Columbia University Press, New York 1971. ISBN 9780685162811.