תנועת המלך (באנגלית: Māori King Movement; במאורית: Kīngitanga) היא התארגנות מאורית שהתגבשה בניו זילנד באמצע המאה ה-19 במטרה לאחד את השבטים המאורים השונים תחת מלך אחד שייצג את האינטרס המאורי כנגד המתיישבים והממשל הבריטי. המלך המאורי הראשון, פוטאטאו, הומלך בשנת 1856 ומאז מתקיימת שושלת מלוכה מאורית. למלך או למלכה המאורים אין סמכויות חוקיות והוא ייצוגי בלבד. המלכה הנוכחית, נגה ואי הונו אי טה פו (אנ'), הוכתרה ב-5 בספטמבר 2024, מספר ימים לאחר מות אביה.
היסטוריה
מקורות
תנועת המלך התגבשה באמצע המאה ה-19, לאחר שצירוף של הגירה משמעותית מאירופה, מלחמות פנימיות ומגפות הביאו לדילול האוכלוסייה המאורית וגידול באוכלוסיית המהגרים בניו זילנד עד כדי שוויון בין האוכלוסיות. החברה המאורית באותה תקופה הייתה חברה משפחתית ושבטית, כל שבט (במאורית iwi) היווה יחידה חברתית עצמאית, ושבטים שכנים היו מקיימים יחסי מסחר ולעיתים אף מלחמות ביניהם, אך פרט לצורכי מלחמה לא הייתה קיימת מסגרת חברתית רחבה שאיחדה מספר שבטים יחד, וגם לאחר עימות גדול חזר כל שבט לנחלתו. המאורים הבינו שהם הולכים ומאבדים את שטחי המחיה שלהם ואת הריבונות על מולדתם וחיפשו פתרון שיאפשר להם לשמור על האינטרסים שלהם אל מול המתיישבים הבריטים.
בשנת 1852 נפגש טמיהאנה טה ראופרהא (Tamihana Te Rauparaha) עם ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ולאור הפגישה העלה את הרעיון להמליך מלך מאורי שיאחד את השבטים המאורים השונים, יעזור להשליט סדר ויוכל להביא הישגים אל מול המתיישבים והממשל הקולוניאלי. טה ראופרהא חזר לניו זילנד, והחל לנסות ולשכנע מנהיגי שבטים מאוריים מקומיים לתמוך ברעיון המלך המאורי ולקחת על עצמם את התפקיד, המנהיגים הסכימו לתמוך ברעיון האיחוד תחת מלך אחד - אך לאור האופי השבטי של החברה המאורית לא הסכימו לקחת על עצמם את התפקיד.
המלך הראשון
לאחר מספר שנים של חיפושים אחר המועמד המתאים ומסע שכנועים ארוך של בני שבטו, הסכים פוטאטאו טה פרופרו, מנהיג שבט מאורי ממרכז האי הצפוני, לקחת על עצמו את התפקיד ובאפריל 1857 באספה של מספר שבטים מאוריים על שפת אגם טאופו אושר המינוי. פוטאטאו הומלך ב-1858 במאראי שבנגארואויהא (Ngāruawāhia), סמוך לאוקלנד. רבים מהשבטים המאוריים של האי הצפוני ראו בתנועת המלך תנועה רוחנית שעשויה להשיב למאורים את כבודם, במעמד ההמלכה הם הכריזו על נאמנותם לפוטאטאו והפקידו בידיו את השליטה על אדמותיהם, פוטאטאו שאף לשמור על האחדות המאורית ולמנוע מהשבטים השונים את הפיתוי החומרי שבמכירת נכסיהם למתיישבים ולממשל הבריטי.
תנועת המלך, ופוטאטאו בראשה, שאפה לעצור את ההידרדרות במצב הקהילות המאוריות - אך לא הייתה בה כוונה לקרוא תיגר כנגד המתיישבים האירופאים ונציגי הממשל הבריטי. המאורים ראו במלוכה המאורית והבריטית שני מוסדות משלימים, ופוטאטאו פעל לקידום שיתוף הפעולה בין העמים. עם זאת המאורים רצו לקיים אוטונומיה חברתית ותרבותית, ופוטאטאו קבע גבול בין ואיקטו בו התפתחה אוטונומיה מאורית לבין נורת'לנד ואזור אוקלנד שהיו מוקדי הממשל הקולוניאלי. הבריטים המשיכו לקיים קשרי מסחר עם המאורים בהנהגת פוטאטאו אך לא ראו בעין יפה את האוטונומיה המאורית, ומלחמת טראנאקי הראשונה בשנת 1861 שימשה להם כהזדמנות לצאת במתקפה כנגד השבטים המאוריים באזור ואיקטו על מנת לנסות ולהשליט את ריבונותם. המלחמה הסתיימה בסופו של דבר ללא הכרעה ואזורים נרחבים באי הצפוני נותרו תחת חסות תנועת המלך, לצד אזורים אחרים שבהם השליטה הבריטית הלכה והעמיקה.
בשנות ה-60 של המאה ה-19 המשיכה תנועת המלך להתפתח ולקיים סממנים לאומיים - נבחר דגל מאורי, הוקמו מוסדות שלטון ואכיפת חוק מרכזיים והעיתון המאורי הראשון יצא לאור. פוטאטאו נפטר ב-25 ביוני1860, ובנו, טאויהו הומלך כיורשו. טאויהו שמר על הקו הפייסני של אביו - ושאף להימנע מהתנגשויות אלימות עם הבריטים ומליבוי האלימות באזור טראנאקי. עם זאת לא כל השבטים המאוריים נשמעו לטאויהו, וגם בתוך מחנה תנועת המלך היו קולות שקראו לקו תוקפני יותר מול הבריטים, המתיחות בין הצדדים גאתה והגיעה לשיא בשנים 1863–1864 שבאו לידי ביטוי בהתנגשויות אלימות בין המאורים לממשל הבריטי וזכו לכינוי מלחמות הקרקעות של ניו זילנד. במהלך המלחמות כבש הממשל הבריטי שטח של כ-16,000 קמ"ר מידי תנועת המלך, תנועת המלך נפגעה קשות ובשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 הזיקה בין המלך לשבטים השונים התערערה ואלו החלו לשוב למערכת שלטון שבטית.
בשנות ה-80 של המאה ה-19, לאחר שהצליח לשקם במידה רבה את תנאי החיים בשטחים שעדיין היו תחת שלטונו יצא טאויהו למסע בין כל השבטים החברים בתנועת המלך. טאויהו עבר ממאראי למאראי, תוך שהוא מקבץ סביבו מאות תומכים ומשיב לעצמו את מעמדו כמלך. תנועת המלך איבדה הרבה מכוחה במהלך מלחמות הקרקעות, אך דווקא העובדה הזו סייעה לה להמשיך להתקיים שכן הבריטים לא חשו עוד מאוימים מהמלך המאורי ואפשרו לתנועת המלך לחזור ולשגשג, המאורים מצידם הבינו שמבחינת צבאית הם לא מסוגלים להתמודד עם הבריטים ופנו לדרכי פעולה דיפלומטיות על מנת לאשרר את הסכם ואיטנגי ולהרחיב את זכויותיהם לאורו. למעשה מאז סוף המאה ה-19 מהווה תנועת המלך והמלך המאורי העומד בראשה תנועה מאורית שפועלת לאיחוד המאורים בניו זילנד ולשיפור מעמדם וזכויותיהם, למלך המאורי אין זכויות מוגדרות בחוק הניו זילנדי, וגם בקרב המאורים מעמדו הוא טקסי.
שושלת המלוכה המאורית
המלך או המלכה המאורית נושאים בתפקיד עד יום מותם, אך המלוכה איננה תואר שעובר בירושה. עם מותם של המלך או המלכה מתכנסים מנהיגי השבטים החברים בתנועת המלך ובוחרים את המלך או המלכה הבאים. עם זאת כל מי ששימש בתפקיד היה צאצא של המלך הראשון, פוטאטאו.
.jpg)
