תלמי הרביעי "פֿילוֹפָּטוֹר" (ביוונית: Πτολεμαῖος Φιλοπάτωρ;[1] נולד ב-244 או 245 לפנה"ס, מת ב-205 או 204 לפנה"ס) היה מלך מצרים מבית תלמי, בנם הבכור של תלמי השלישי "אֵאוּאֵרְגֵטֶס" וברניקי השנייה.
בימיו התנהלה המלחמה הסורית הרביעית, במהלכה השתלט אנטיוכוס השלישי על קוילה-סוריה לזמן קצר, אך גורש ממנה לבסוף. במהלך מערכה זו נעשׂה שימוש לראשונה בחילות מצריים במסגרת הצבא התלמי. עליית חשיבות האוכלוסייה המצרית באה לידי ביטוי בשנת 206, במרד שפרץ סביב העיר תבאי בדרום. שנתיים לאחר מכן נרצח תלמי בידי שׂר החצר סוסיביוס. שמועת הרצח שלו נשמרה בסוד במשך מספר חודשים.[3]
ראשית ימיו ועליה לשלטון
שנת הולדתו המדויקת ותאריך הכתרתו של תלמי אינם ידועים בדיוק מוחלט. הוא עלה לשלטון בשנת 221, והוא בן 20 או 22. האיש החזק באותה עת בחצר המלכות באלכסנדריה היה השׂר סוסיביוס, יליד העיר, שפרשׂ חסותו על המלך הצעיר. בהשפעת סוסיביוס ערך תלמי חיסול נרחב בקרב משפחתו הקרובה, המניע הגלוי היה הרצון למנוע סכסוכים שושלתיים, אך ייתכן מאוד שהייתה כאן גם מזימה של סוסיביוס להגדיל את כוחו בחצר המלכות. כחלק מטיהור זה חוסל גם קלאומנס השלישי, המלך הספרטני הגולה.
בתוך חודשים לאחר שעלה לשלטון נאלץ כבר תלמי להתמודד עם האירוע המרכזי, שהגדיר את ימי מלכותו: המאבק הצבאי כנגד המלך הסלאוקיאנטיוכוס השלישי לשליטה בדרום סוריה, פיניקיה וארץ-ישׂראל (קוילה סוריה), שזכה במחקר המודרני לכינוי המלחמה הסורית הרביעית. המאבק החל מיד עם עליית שני המלכים הצעירים לשלטון, כשאנטיוכוס השלישי יצא בראש צבאו לאזור לבנון, שהיה עד אז תחת שליטה תלמית. הצבא התלמי בבקעת הלבנון הצליח לעצור אותו ולהדוף את המתקפה.
בשנת 219 חידש אנטיוכוס השלישי את המתקפה כנגד התלמים, והפעם כנגד המובלעת התלמית בעיר סלאוקיה שעל החוף (בסמוך לאנטיוכיה). העיר נלכדה במזימה, תוך שתוף פעולה עם מוסרים בתוכה.[4] באותו זמן פנה אל אנטיוכוס גם תֵאוֹדוֹטוֹס, המפקד התלמי שבלם אותו שנתיים קודם לכן. מתוך חשש לגורלו לאור הטיהורים באלכסנדריה, תפס תאודוטוס שליטה בצור ובעכו, והזמין את אנטיוכוס לנצל את ההזדמנות ולפלוש שוב דרומה. באין יכולת תלמית לבלום את המהלך, השתלט הצבא הסלאוקי על רוב הארץ, עד עזה.
בניגוד לאנטיוכוס הנמרץ לא הפגין תלמי כישרון רב בניהול המערכה, והמלאכה נפלה במלואה על כתפי שני שׂריו, סוסיביוס ואַגַתֿוֹקלֶס. השניים נהלו משׂא ומתן מול אנטיוכוס, בו טענו לזכות התלמית על קוילה סוריה, ובמקביל הדקו את הקשרים הדיפלומטיים עם ערים רבות בעולם היווני, כדי להגביר את הלחץ המדיני. בנוסף ניסו השניים להביא להכרה במעמדו של אָכֿאיוֹס, אחיו המורד של אנטיוכוס, כדי לפצל את הממלכה הסלאוקית ולהחלישה.
המשׂא והמתן לא הביאו לתוצאות מעשׂיות, אך הזמן נוצל על ידי הצד התלמי לחיזוק הצבא ולהגדלתו. שׂכירי חרב גויסו בערי יוון, כרתים, תרקיה ומן הגאלים של אסיה הקטנה. במקביל לכוחות אלה, שהיו מאומנים ומנוסים, נערכה רפורמה מקיפה בארגון הצבא התלמי, וכוחות ותיקים וחדשים עברו אימונים מיוחדים לקראת המערכה הקרבה. בנוסף, כח סדיר של חיילים מצרים, כ-20,000 איש, גויס ואומן להילחם בשיטת הפלנקס המקדונית. כח זה היה נתון תחת פיקודו האישי של סוסיביוס.
העימות הגדול נערך ב-22 ביוני שנת 217 לפנה"ס, וזכה לכנוי קרב רפיח. הפעם התייצב תלמי עם צבאו בשׂדה המערכה, ואתו אשתו-אחותו ארסינואי. הקרב עצמו היה שקול, ולפי ההיסטוריון פוליביוס נטל תלמי חלק פעיל בבלימת ההצלחה הסלאוקית המוקדמת, ובהפיכת המצב לטובתו. בסופו של יום זכה הצבא התלמי בניצחון גורף, ואנטיוכוס נאלץ להכיר בתבוסתו.
לאחר הקרב נשאר תלמי לשלושה חודשים בסוריה ופיניקיה, כדי להשגיח על הערים והקהילות של האזור שנכבש מחדש. מהלכים צבאיים משניים החזירו חלקי ארץ צפוניים יותר, ושאר קוילה סוריה חזרה לשלטון תלמי בעקבות ההסכם הדיפלומטי שהשׂיג סוסיביוס באנטיוכיה. עם זאת, המובלעת התלמית בסלאוקיה לא חזרה לשלטון מצרי.
ספר מקבים ג' מספר על מלחמה הסורית הרביעית, מתאר את מצב היהודים בירושלים בזמן זה, ומביא סיפור על ניסיון של תלמי לכפות על יהודי מצרים לסגוד לאל דיוניסוס.
שארית מלכותו
לאחר חזרתו מקוילה סוריה זכה תלמי לתקופה ארוכה של שקט. אנטיוכוס השלישי הפנה את מאמציו לזירות אחרות, ובאין איום ישיר יָכֹל תלמי להשאיר את ניהול המדינה לסוסיביוס ולהתמסר לחיי פנאי. תלמי נודע ביד הרחבה שנקט כלפי משׂכילים ומלומדים בחצר מלכותו, ונהג לשבת בהקראת מחזות ולהשתתף בפעילות אקדמית. הוא גם בילה את זמנו בכתיבה ספרותית.[5] חיי החצר בתקופתו נוהלו באופן ראוותני, ובלט בייחוד פולחן הוללות לדיוניסוס. בדומה לקודמיו בשושלת ועוד יותר השתמש פילופטור בפולחן השליט כדי לחזק את מעמדו ושלטונו.
אופן חייו ושלטונות של תלמי הביאו לביקורת חריפה עליו. לפי פוליביוס הוא האשם בראשית ההידרדרות של הממלכה התלמית.[6] סימן אחד להידרדרות היה משבר פיננסי חמור, שנגרם עקב בזבזנות החצר והוצאות המלחמה הסורית הרביעית. סימן אחר היה התגברות העוצמה של גורמים מצריים לא-יווניים, שהגיעה בסופו של דבר לכדי מרידה בדרום מצרים בשנת 206 לפנה"ס. לפי פוליביוס (5.107) נבעה מרידה זו מהביטחון העצמי שצברו הכוחות המצרים לאור חלקם המכריע בקרב רפיח. מרידה זו העיבה על שארית ימיו של תלמי הרביעי, ושימשה תקדים לשורה ארוכה של מרידות דומות בדורות הבאים.
על אף האתגר החמור שהציבה המרידה בדרום הוסיף תלמי לנהל חיי תענוגות ותאווה בבירתו, עד מותו בשנת 204 לפנה"ס. לפי יוּסטינוּס נשמר דבר מותו בסוד במשך כמה חודשים, עד שהושלמה העברת השלטון לידי בנו תלמי החמישי.[7]
לקריאה נוספת
דוד גולן. תולדות העולם ההלינסטי. ירושלים: הוצאת מאגנס, 1987, 410–413, 422–428, 734–739
^התאריך לפי Mehl, Brill's New Pauly vol. 12 s.v. Ptolemaeus #7. לפי Thompson, Oxford Classical Dictionary, 4th ed. s.v. Ptolemy #1 נערכה החתונה בשנת 217.
^Hölbl. Günther, "Ptolemy IV", The Oxford Encyclopedia of Ancient Eygpt, Vol3 (2001):78
