תֵּיקוּ (מארמית: תֵּקוּ – תַּעֲמֹד) הוא מצב של אי-הכרעה.
בתלמוד ובהלכה
תיקו הוא מונח תלמודי המורה על סיום דיון באי־הכרעה בין אמוראים או תנאים כאשר לא ניתן לענות תשובה על השאלה באופן מוחלט (לעומת "קשיא" שמסמל שאין כל תירוץ לַקּוּשְׁיָא). מקור הביטוי אינו ידוע אך ההשערה היא שהמילה "תיקו" היא נוסח קצר למילה הארמית "תיקום", שמשמעותה "תעמוד", כלומר: תעמוד השאלה ולא תוכרע. במידה מסוימת, מקביל המונח תיקו למונח אפוכה בפילוסופיה היוונית, ובייחוד לסופם של הרבה מהדיאלוגים האפלטוניים.
בנוסף, המילה נדרשת כראשי תיבות של: "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". שמשמעותן: השאלה תעמוד ותישאר עד לעתיד לבוא שאז יבוא תשבי (אליהו הנביא), והוא יתרץ את הקושיא. (גם המקור לראשי תיבות אלו אינו ידוע).[1]
סוגיה הלכתית שהוכרעה בתיקו מוכרעת לפי דיני ספיקות, כלומר במקום שמדובר על דין דרבנן ההכרעה היא כדברי הַמֵּקֵל כיוון שספק דרבנן לקולא, ואילו במקרה שבו מובא תיקו בדין דאורייתא ההכרעה היא כדברי המחמיר כיוון שספק דאורייתא לחומרא. בדיני ממונות אין מחייבים את הנתבע ומעמידים ממון בחזקת בעליו מדין המוציא מחברו עליו הראיה.[2]").
משמעות נוספת ל"תיקו": הביטוי תיקו נכתב על ידי "עורך הגמרא" כדי ללמדנו שבהכרח אין פתרון אחר. לעומת הביטוי "קשיא" שמלמדנו שניתן לפתור את ה"קשיא" בכל דור (על פי ה"ים של שלמה[3]").
המושג מובא בתלמוד יותר מ-300 פעמים.
בעברית המודרנית
תיקו במשחקים תחרותיים הוא מצב שבו משחק מסתיים בשוויון או ללא הכרעה לאחד הצדדים.
במשחקי הליגות הישראליות בכדורגל (כמו גם במדינות רבות ברחבי העולם) ניתנת נקודה אחת לכל קבוצה עבור תיקו, לעומת 3 נקודות למנצחת ו-0 למפסידה. בעבר ניתנו 2 נקודות לניצחון, ושיטת ניקוד זו עדיין נהוגה בכדוריד ובהוקי קרח.
בשחמט ניתנת עבור תיקו חצי נקודה לשני השחקנים, בעוד שניצחון מקנה לרוב נקודה, ואילו הפסד – 0 נקודות.
בכדורסל אין מצב של תיקו. במקרה של שוויון בתום הזמן הרגיל, משחקים עוד 5 דקות של הארכה, ואם עדיין יש שוויון – משחקים עוד הארכות עד שמושגת הכרעה.[4] במספר מקרים מצומצם מאוד קרה שבכל זאת משחק כדורסל הסתיים בשוויון.
בהימורי הטוטו והווינר מיוצג תיקו באות X.
בקרבות גלדיאטורים לא היה נהוג מצב של תיקו, אך בקרב בין ורוס ופריסקוס הכריז טיטוס באופן חריג על תיקו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
