תופעת העדר או התנהגות העדר היא התנהגות של אנשים בקבוצה, הפועלים באופן קולקטיבי ללא יעד ברור או מרכזי, תוך התנהגות כגוף אחד וויתור על מטרותיהם הנפרדות. התנהגות זו אינה ניתנת להסבר במונחים אינדיבידואליים.^[1]

תופעת העדר מתרחשת גם אצל בעלי חיים בעדרים, להקות, להק ציפורים, להקות/קבוצות דגים וכן הלאה.

אצל בני אדם התופעה יכולה לבוא לידי ביטוי בהפגנות, מהומות ושביתות כלליות,^[2] אירועי ספורט, מפגשים דתיים, התפרצויות אלימות של אספסוף ואף בתהליכי קבלת החלטות יומיומיים, ומשפיעה גם על כושר השיפוט וגיבוש דעה אצל אנשים.

ההתנהגות העדרית בבסיסה היא חיקוי ההחלטות של אחרים, תוך התעלמות ממידע רלוונטי שיש בידי מקבל ההחלטה. התנהגות חיקוי כזו אינה בהכרח חסרת בסיס, למשל במקרים שבהם אחרים יודעים משהו שמקבל ההחלטה אינו יודע, ואז החיקוי הוא יעיל. בהתנהגות העדר באים לידי ביטוי שני מאפיינים בסיסיים: גם החיקוי (ההליכה אחר העדר) וגם ההתעלמות ממידע קודם.^[3]

החוקרים ראפט, צ'ייטר ופרית' הציעו גישה משולבת לתופעת התנהגות העדר, המתארת שתי סוגיות מרכזיות: מנגנון של העברת המחשבות או התנהגות בין אנשים יחידים ודפוסי הקשרים ביניהם.^[4] הם הציעו כי שילוב גישות התנהגותיות-תאורטיות שונות בתחום תופעת העדר, יאירו את הקיום של המושג בתחומים רבים, החל ממדעי המוח הקוגניטיביים ועד כלכלה.^[5]

התופעה מתרחשת לעיתים בעקבות היווצרות של תחושה (או תחושה לכאורה) של סכנה משמעותית היכולה להשפיע על הישרדות הקבוצה, או כשנוצרת בקבוצה דינמיקה שמושכת את הפרטים להיות חלק מהתנהגות קבוצתית.^[1]

קבוצת בעלי חיים הנמלטת מטורף מסוכן היא דוגמה לתופעת העדר בעולם הטבע. בשנת 1971, במאמר המצוטט לעיתים קרובות "גאומטריה לעדר האנוכי", הביולוג האבולוציוני ויליאם דונלד המילטון טען כי כל פרט שהוא חלק מקבוצה מצמצם את הסכנה לעצמו, על ידי כך שהוא מתקרב ככל האפשר למרכז הקבוצה הנמלטת. כך העדר, כשהוא נע ביחד, נראה כלפי חוץ כיחידה אחת בלתי נפרדת, אך תפקודו של העדר נובע מתוך התנהגותם הבלתי מתואמת של יחידים הדואגים קודם כל לצרכים של עצמם.^[6]

ישנם מינים של בעלי חיים שגודלם ויכולותיהם כאשר הם לחוד אינם מאפשרים להם קיום עצמאי, ולכן אורח חייהם הבסיסי הוא של התנהגות קולקטיבית, למשל: נמלים, דבורים, להקות ציפורים, להקות דגים ועוד. ציפורים נוהגות לעוף בלהקה מאחר שהדבר מקטין את הסיכוי שטורפים יתקפו אותן. כאשר ציפור היא חלק מלהקה, היא בעצם מצמצמת את הסכנה שתיפול לטרף באמצעות תיאומים של תנועה והתחמקות המבלבלים את הטורף. קבוצות אחרות של בעלי חיים משנות צורה והתנהגות כאשר יש זיהוי מיידי של סכנה ואיום. למשל אצל חגבים: חגב בודד לרוב חי לבדו ונמנע ממגע עם בני מינו. אך במקרים שבהם הסביבה משתנה והחגבים מזהים סכנה הישרדותית, הם עוברים טרנספורמציה והופכים לארבה (התאגדות של חגבים בלהקות גדולות החוצים יבשות במעופם תוך חיסול של יבולים וחיות משק). ההבדל בין חגבים בודדים לבין להקות הארבה הוא משמעותי עד כדי כך, שבעבר סברו ביולוגים שמדובר בשני מינים נפרדים.^[7]

התקבצות א-סימטרית של בעלי חיים בתנאי פאניקה נצפתה במינים רבים, למשל עכברים ונמלים, וגם בני אדם.^[8]

מודלים תאורטיים הדגימו שבירה של הסימטריה בדומה למה שהודגם בתצפיות במחקרים אמפיריים.

לדוגמה, כאשר אנשים שנמצאים במצב של תבהלה מוגבלים לחדר עם שתי יציאות שוות בגודלן ובמרחק שלהן, הרוב יעדיף יציאה אחת ואילו המיעוט יעדיף את היציאה האחרת.

מנגנונים אפשריים להסבר התנהגות זו כוללים את תאוריית העדר האנוכי של המילטון, חיקוי השכנים, או תוצר לוואי של תקשורת אצל בעלי חיים חברתיים, או משוב חיובי מתגלגל.

מאפייני פאניקת הבריחה כוללים:

• פרטים יחידים מנסים לנוע מהר יותר מהרגיל
• אינטראקציות בין אנשים הופכות להיות פיזיות יותר
• היציאות נעשות קשות
• הבריחה מואטת על ידי יחידים שנפלו בדרך ומשמשים כמכשולים
• יחידים מראים נטייה להתנהגות המונית או חקיינית
• מתעלמים מיציאות אלטרנטיביות או כאלו שמשתמשים בהן בדרך כלל פחות.^[6][9]

הפילוסופים סרן קירקגור ופרידריך ניטשה היו בין הראשונים שהעבירו ביקורת על מה שכינו "הקהל" (קירקגור) "מוסר העדר" ו"אינסטינקט העדר" (ניטשה) בחברה האנושית. מחקר פסיכולוגי וכלכלי מודרני זיהה תופעות שונות של התנהגות העדר אצל בני אדם הנותנות הסברים לתופעה שבמסגרתה מספר גדול של אנשים פועלים באותה צורה באותו זמן. המנתח הבריטי וילפרד טרוטר הפך את הביטוי "התנהגות העדר" לפופולרי בספרו, אינסטינקט העדר בשלום ובמלחמה (1914). הכלכלן והסוציולוג תורסטן ובלן בספרו The Theory of the Leisure Class: An Economic Study of Institutions, מסביר התנהגות כלכלית במונחים של השפעות סוציאליות, למשל "אמולציה", במסגרת התופעה שבה חברי הקבוצה מחקים חברים אחרים בקבוצה שהם בעלי מעמד גבוה יותר. בספר "המטרופולין וחיי הנפש" (1903), הסוציולוג המוקדם גאורג זימל התייחס ל"דחף לחברותיות באדם", וביקש לתאר את "צורות ההתאגדות שבאמצעותן הופכים סכום גרידא של אנשים נפרדים לחברה". מדענים ופסיכולוגים חברתיים אחרים בדקו התנהגויות שקשורות לעדריות, כמו זיגמונד פרויד (פסיכולוגיית קהל), קרל גוסטב יונג (הלא מודע הקולקטיבי), אוורט דין מרטין (התנהגות המונים) וגוסטב לה בון (המוח העממי).

אינטליגנציית הנחיל שנצפית בחברות שאינן אנושיות, היא מושג הקשור לתחום ונבדקו גם הביטויים שלה בחברה האנושית. העיתונאי הסקוטי צ'ארלס מקאי זיהה מספר רב של היבטים הנובעים כתוצאה מהתנהגות העדר בעבודתו שפורסמה בשנת 1841, הזיות פופולריות במיוחד וטירוף ההמונים.

ארתור ססיל פיגו, כלכלן אנגלי מתחילת המאה ה-20 שייסד את בית הספר לכלכלה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה והשפיע על כלכלנים רבים שלמדו שם, היה מהראשונים להסביר תנודות גדולות בשוק על ידי דינמיקה חברתית.

פיגו טען שיחידים היודעים לנתח מצבים כשהם לבד, נוטים לאבד את הביקורתיות שלהם כאשר קיימת הסכמה חברתית רחבה, גם כשקל לנבא מה עומד לקרות. תרמית פירמידה היא סוג של הונאה כלכלית המהווה דוגמה לעיקרון זה: התרמית מצליחה מאחר שבמשך תקופה ארוכה רואים שההצטרפות משתלמת.^[3]

משברי מטבע יכולים לגרום להתנהגות של תופעת העדר, כאשר משקיעים זרים ומקומיים ממירים את המטבע המקומי (הממשלתי) לנכסים פיזיים (כמו זהב) או למטבעות זרים כאשר הם מבינים שהממשלה אינה מסוגלת להחזיר את חובותיה. הדבר נקרא התקפה ספקולטיבית, תופעה הנוטה לגרום לאינפלציה מתונה בטווח הקצר. כאשר הצרכנים יבינו כי האינפלציה של סחורות נדרשות הולכת וגוברת, הם יתחילו לאגור סחורה מסוגים שונים, דבר שעלול לגרום להיפר-אינפלציה כתוצאה מעלייה גבוהה עוד יותר בקצב האינפלציה. בסופו של דבר, תהליכים אלו עלולים להביא לקריסה של המטבע המקומי ואף למהומות תושבים ולתסיסה אזרחית.

תנודות גדולות במגמות שוק המניות מתחילות ומסתיימות לרוב בתקופות של קניות בהיקפים גדולים (בועה) או מכירות (קריסה). חוקרים ומנתחים רבים מציינים אפיזודות אלו כדוגמאות ברורות להתנהגות עדר שאינה הגיונית ומונעת על ידי רגשות: תאוות בצע העולה בתקופת הבועה, ופחד בתקופה של קריסה. משקיעים אינדיבידואלים מצטרפים לאחרים וממהרים להיכנס או לצאת מהשוק.

כאשר נרשמות ירידות שערים חדות בבורסה, משקיעים פרטיים ומשקי בית נוטים להפסיד יותר מאשר גופים המנהלים את כספם ללא התערבות ישירה של הלקוח. חוקרים בתחום מציינים שסביר להניח, שאם משקיעים היו דבקים באפיקים קבועים, ולא נכנסים בשיא ויוצאים בשפל, סביר שהיו משיגים תשואה טובה. ייתכן ולהתנהגות לא רציונלית יש השפעה על כך שמשקיעים בניהול הפרטי משיגים תשואות נמוכות.^[10]

אחדים מחסידי האסכולה לניתוח טכני של השקעות רואים בתופעת העדר התנהגות של משקיעים, שמהווה דוגמה לרגשות שוק קיצוניים.^[11] המחקר האקדמי על כלכלה התנהגותית זיהה התנהגות זו עם אי-הרציונליות הקולקטיבית של המשקיעים, מה שבולט במיוחד במחקריהם של זוכי פרס נובל: הכלכלנים האמריקאיים ורנון סמית' ורוברט שילר, הפסיכולוג הקוגניטיבי עמוס טברסקי, הפסיכולוג והכלכלן דניאל כהנמן.^[12]

היי ומורון (2004) ניתחו מודל של תופעת התנהגות עדר בהקשר של שווקים. עבודתם קשורה לשני חלקים מרכזיים בספרות המחקר. הראשון הוא תופעת העדר בהתנהגות שאינה קשורה לשוק. האזכורים הראשוניים הם למחקרים משנת 1992 של הכלכלנים ההודים-אמריקאיים אבהיג'יט באנרג'י וביקצ'נדאני, ושל הכלכלנים האמריקאים דייוויד הירשפילר ואיבו וואלץ'. ממחקרים אלו עלה כי תופעות של התנהגות עדר עשויות לנבוע ממידע פרטי שלא שותף בפומבי. ליתר דיוק, אנשים הפועלים ברציפות על בסיס מידע פרטי וידע ציבורי אודות התנהגותם של אחרים, עשויים בסופו של דבר לבחור באפשרות הלא רצויה מבחינה חברתית. השני מבין הקטעים המבססים מאמרים אלו הם בנוגע לצבירת מידע בהקשרי שוק. התייחסות מוקדמת מאוד היא המאמר הקלאסי של גרוסמן וסטיגליץ (1976) שהראה כי סוחרים בלתי-מודעים בשוק יכולים להתיידד, באופן שמידע פרטי מצטבר בצורה יעילה. בסך הכול, הוכח כי ניתן למצוא את תופעת העדר בהתנהגות שוק. יש לכך השלכות חשובות על מגוון שלם של שווקים – במיוחד שוקי מטבע חוץ. דוגמה לכך היא התנודתיות במחירים שהקיפה את בועת האורניום של 2007, שהתחילה עם שיטפון של מכירת סיגר לייק בססקצ'ואן בשנת 2006.^[13][14][15]

קהל גדול שנאסף למטרות מחאה או תלונה בנושאים שונים, יכול להוביל להתנהגות עדרית שהופכת לאלימה, במיוחד כאשר ממולם עומדת קבוצה אתנית או גזעית נגדית. פרעות שונות בהיסטוריה, כמו מהומות לוס אנג'לס (1992), מהומות הגיוס בניו יורק והמהומות הגזעיות בטולסה ידועות לשמצה בהיסטוריה של ארצות הברית. את הרעיון של "מוח קבוצתי" או "התנהגות האספסוף" העלו הפסיכולוגים החברתיים הצרפתיים גבריאל דה טארד וגוסטב לה בון.

המילה Sheeple באנגלית, הלחם בסיסים של "כבשים" ו"אנשים" (במקור: "sheep" ו-"people" בהתאמה) הוא כינוי גנאי שמדגיש את התנהגות העדר הפסיבית של עמים הנשלטים בקלות על ידי שלטון כוח או מגמות בשוק אשר מדמה את התנהגותם להתנהגות של כבשים, שהן חיות עדר המובלות בקלות יחסית.

המונח משמש לתיאור אנשים שמתרצים ונענים בקלות יחסית לדברים המוצעים להם, ללא הפעלת מנגנוני חשיבה כמו ספקנות, מחקר ביקורתי או חשיבה ביקורתית, בעיקר מאחר שהם מאמינים שאם הרוב הגדול הם בעלי תפיסה דומה, הרי שכך יש לנהוג.^[16] מילון wordspy באנגלית הגדיר את פירוש המילה: "אנשים חסרי שאר רוח, המשתכנעים בקלות ונוטים ללכת אחרי העדר כקהל שבוי (כבשים + אנשים)"^[17] מילון ובסטר מגדיר את המונח כ"אנשים שהם צייתנים, כנועים או מושפעים בקלות: אנשים הדומים לכבשים."

אף שמקורותיה של המילה אינם ברורים, המילה שימשה את ו.ר. אנדרסון בטור שכתב Round About Radio, שפורסם בלונדון בשנת 1945:

האמת הפשוטה היא שאתה יכול להתחמק מכל דבר, בממשל. הדבר מכסה כמעט את כל הרעות החולות של תקופה. ברגע שנכנסים, אף אחד, ככל הנראה, אינו יכול לשנות את דעתך. העם, כתמיד (אני מאיית את זה "Sheeple"), יעמוד בכל דבר.^[18]

שימוש מוקדם נוסף היה של ארנסט רוג'רס, שבספרו משנת 1949, דלי ההוקום הישן, היה פרק שכותרתו "אנחנו הכבשים".^[19] הוול סטריט ג'ורנל דיווח עליה לראשונה בדפוס בשנת 1984; הכתב שמע את המילה מבעל חנות ספרים.^[20] המונח נהפך לפופולרי לראשונה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 בפי התאורטיקן ושדרן הקונספירציה מילטון ויליאם קופר בתוכנית הרדיו שלו "שעת הזמן", ששודרה ברחבי העולם באמצעות תחנות רדיו בגלים קצרים. התוכנית זכתה למעמד פולחני בעקבות כך שרבים שאבו ממנה השראה והחלו לשדר בעצמם תוכניות רדיו ותכנים שכללו ביקורת כלפי הממשל האמריקאי. הדבר הוביל לשימוש קבוע בתוכנית הרדיו Coast to Coast AM על ידי ארט בל לאורך שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים. גורמים משולבים אלו הגבירו משמעותית את הפופולריות של המילה והביאו לשימוש נרחב בה.

המונח יכול לשמש גם לתיאור של מי שנראה סובלני להפליא, או מסביר פנים, למדיניות נרחבת. בטור שכותרתו "אומה של כבשים", כותב העיתונאי וולטר א. ויליאמס בטור שלו: "אמריקאים קיבלו בביישנות כל מיני שטויות של מינהל האבטחה בתחבורה. בשם הביטחון, איפשרנו לקחת מאיתנו קוצצי ציפורניים, מברגי משקפיים וחיילי צעצועי לפני העלייה למטוס."^[21]

התנהגויות עדר "שפירות" עשויות להתרחש לעיתים קרובות בהחלטות יומיומיות המבוססות על למידה ממידע שמתקבל מאנשים אחרים, למשל כאשר אדם ברחוב צריך להחליט באיזו משתי מסעדות לאכול. נניח ששתי המסעדות נראות לו מושכות במידה שווה, אך מאחר שמדובר בשעת ערב מוקדמת, שתיהן ריקות; באופן אקראי, אדם זה בוחר במסעדה א'. זמן לר רב לאחר מכן, זוג הולך באותו רחוב ומחפש מקום לאכול. הם רואים שבמסעדה א' יש לקוחות, בעוד שמסעדה ב' ריקה לחלוטין. הזוג מבצע החלטה ובוחר במסעדה א', בהנחה שאם יש בה אנשים, היא מוצלחת יותר. מכיוון שעוברים ושבים אחרים במקום בוחרים כמוהם בהמשך הערב, למסעדה א' נכנסים בסופו של דבר יותר לקוחות מאשר למסעדה ב'.

עדריות נוצרת מהתנהגות של פרטים רציונליים גם בשל סיבה מבנית הנקראת מפל המידע (informational cascade).^[22][23][24] כאשר במשחק שבו רוב השחקנים מחשיבים את המידע הפרטי שבידיהם כפחות אמין מזה של אחרים יכולה להיווצר תופעת התנהגות עדר. בשנת 2005 יצא לאור ספרו של ג'יימס סורוויקי: "חוכמת ההמונים". בספר מציג סורוויקי את התאוריה שלו בדבר חוכמת ההמונים. לפי הטענה, ב-91% מהמקרים, ההמונים מספקים תשובה נכונה לבעיה המוצגת בפניהם, בעוד שיעור ההצלחה של מומחים בעלי שם והשכלה רלוונטית הוא רק 65%. בספר גם נטען שקבוצות הן חכמות יותר מכל אחד מחבריהן, מוכשר ככל שיהיה.^[3]

תופעת העדר היא לרוב כלי שימושי בשיווק, כאשר משתמשים בה בצורה הנכונה, היא יכולה להביא להגדלה במכירות ולשינוי המבנה החברתי. אף על פי שהוכח ^{[דרוש מקור]} כי תמריצים כלכליים גורמים לפעולה אצל כמות גדולה של אנשים, מנטליות העדר לרוב מנצחת במקרים שבהם יש חשיבות "לשמור על קשר עם השכנים".

טכנולוגיות תקשורת תרמו להתפשטות של עקרון התחלופה ו"כוחם של המונים" בכלכלה,^[25] בכך שכעת לצרכנים יש יותר ויותר גישה לחוות דעת של אחרים ולמידע חופשי. צרכנים כיום יכולים לקבל מידע ממובילי דעה ומעצבי דעת קהל בפלטפורמות שיש בהן בעיקר תוכן שנוצר על ידי המשתמשים, וכך יש בידיהם יותר כלים להשלמת כל תהליך בתחומים שונים של קבלת החלטות. פופולריות נתפסת כאינדיקציה לאיכות טובה יותר, והצרכנים ישתמשו בדעות של אחרים המפורסמות בפלטפורמות אלו כמצפן רב עוצמה כדי להנחותם לבחור במוצרים ומותגים המתיישרים עם תפיסותיהם וההחלטות של אחרים בקבוצות השווים שלהם.^[26]

בהתחשב בהבדלים בצרכים ובמיקומם בתהליך החיברות, החוקרים לסיג ופארק בדקו קבוצות של סטודנטים ועקרות בית ואת ההשפעה שיש לקבוצות ייחוס אלו זו על זו. בדרך של מנטליות עדר, סטודנטים נטו להשפיע על דעות של סטודנטים אחרים לגבי בירות, המבורגרים וסיגריות, בעוד עקרות בית נטו לחלוק דעות בנושאים הקשורים לרהיטים ולחומרי ניקוי. אף שמחקר זה נערך בשנת 1977, אין להתעלם מהממצאים שלו ומהביטוי שלהם גם בחברה בת-ימינו. מחקר שנערך על ידי בורק, לייקין, לי וז'אנג בשנת 2014 על ההשפעה החברתית על התנהגות צרכנים, מראה כי הקונים מושפעים מאינטראקציות ישירות עם מי שמלווה אותם בקניות, וככל הקבוצה גדולה יותר, כך התנהגות העדר ברורה יותר. לדיונים שיוצרים התרגשות ועניין יש השפעה גדולה יותר על תדירות המגע והסבירות לרכישה גדלה עם מעורבות רבה יותר הנגרמת על ידי קבוצה גדולה.^[27] בוצע מעקב אחרי קונים במתחם אאוטלט ספציפי במערב אמריקה שממנו עלה כי לקוחות פוטנציאליים העדיפו להיות בחנויות עם רמות תנועה מתונות. האנשים האחרים בחנות לא רק שימשו כחברה, אלא גם סיפקו תמריץ ללקוחות פוטנציאליים לעצב את התנהגותם ולקבל החלטות רכישה, כמו בכל קבוצת התייחסות או קהילה.

מדיה חברתית יכולה גם להיות כלי רב עוצמה בהנצחת התנהגות העדר. כמויות התוכן הגדולות שנוצרות על ידי משתמשים משמשות פלטפורמה למובילי דעה לקבל במה להבעת דעותיהם ובכך להשפיע על החלטות רכישה, וגם המלצות מצד בני גילם והוכחות לחוויות קניה חיוביות ברשת – כל אלו הם גורמים מסייעים בתהליך שמאפשרים לצרכנים לקבל החלטות רכישה.^[28] במחקר משנת 2015 עלו מסקנות שיש השפעה חברתית חיונית במסגור עמדות כלפי מותגים, מה שמביא בתורו לכוונת רכישה.^[29] נמצא כי אנשים שהם משפיעים בתחומם ומובילי דעת קהל, קובעים ומעצבים נורמות שעמיתיהם עוקבים אחריהן, וכאשר חברות פונות לאותם אנשים מוחצנים, הדבר מגדיל את סיכויי הרכישה עוד יותר. הסיבה לכך היא שלרוב אנשים בעלי אישיות חזקה נוטים להיות מעורבים יותר בפלטפורמות צרכניות ובכך להפיץ מידע מפה לאוזן בצורה יעילה יותר.^[30] מותגים רבים החלו להבין את חשיבותם של שגרירי המותגים ומשפיענים, וכעת נראה בצורה ברורה יותר כי ניתן להשתמש בתופעת העדר כדי להניע מכירות ורווחים באופן אקספוננציאלי לטובת כל מותג באמצעות בחינה של מקרים אלה.

שיווק יכול להתעלות בקלות מעל לשורשים מסחריים, בכך שהוא מעודד אקטיביזם גם בתחומים שאינם מסחריים גרידא, למשל: בריאות, סביבתנות והחברה בכללותה. מנטליות העדר נמצאת לעיתים קרובות בקדמת הבמה בכל הנוגע לשיווק חברתי, מה שסלל את הדרך לקמפיינים חברתיים כמו יום כדור הארץ, שלל קמפיינים נגד עישון והשמנת יתר במקומות שונים בעולם ועוד. בתוך תרבויות וקהילות, על המשווקים לשאוף להשפיע על מובילי דעה שבתורם משפיעים זה על זה,^[31] מכיוון שמנטליות העדר של כל קבוצת אנשים היא זו שמבטיחה הצלחה של קמפיין חברתי. בעקבות קמפיין בספרד למאבק בהשמנה בגיל הנעורים נמצא כי קמפיינים המופעלים בבתי ספר הם יעילים יותר לאור השפעתם של מורים ועמיתים, והניראות הגבוהה שקמפיינים אלו מקבלים בקרב תלמידים ובמהלך האינטראקציה ההדדית שלהם. מנהיגי דעה בבתי הספר יצרו את הלוגו והמיתוג של הקמפיין, והם גם אלו שקבעו את התוכן למדיה החברתית והובילו מצגות בתחום בתי הספר, כדי לעודד אינטראקציה של קהל התלמידים וליצור אצלם מעורבות בקמפיין. לכן נראה שניתן לומר שהמסקנה מהצלחת הקמפיין נעוצה בכך שאמצעי התקשורת שלו היו הקהל עצמו, מה שנתן לקהל היעד של הקמפיין תחושת בעלות והעצמה על המסרים והתכנים.^[32] כאמור, התלמידים השפיעו רבות זה על זה, ובכך שקיבלו עידוד וחיזוקים ממובילי הדעה, מארגני הקמפיין הצליחו להשיג את תשומת ליבם של סטודנטים אחרים שהזדהו עם קבוצת ההתייחסות.

תופעה של התנהגות עדר אינה חלה רק על תלמידים בבתי ספר, אלא גם בקרב קהילות שבהן פעולה נתפסת כבעלת תפקיד מרכזי. בין השנים 2003–2004 ביצעה אוניברסיטת קליפורניה מחקר למדידת שימור האנרגיה של משקי בית, ומה היו המוטיבציה של המשפחות לפעול כך. נמצא כי גורמים כמו שמירה על איכות הסביבה, חסכון בכסף או אחריות חברתית לא השפיעו באותה מידה על כל משק בית כמו ההתנהגות הנתפסת של שכניהם.^[33] אף על פי שהתמריצים הכספיים של חסכון בכסף, ומיד לאחריו תמריצים מוסריים לשמירה על הסביבה, נחשבים לעיתים קרובות כמצפן הגדול ביותר של הקהילה, יותר משקי בית הגיבו לעידוד לחסוך באנרגיה כאשר נאמר להם כי 77% משכניהם השתמשו במאווררים במקום במיזוג אוויר לקירור, מה שהוכיח כי יש יותר סיכוי שקהילות ינהגו בצורה מסוימת אם הם חושבים שאנשים אחרים סביבם בקהילה כבר מתנהגים כך.

ההתנהגות שמדגימה את תופעת העדר בשני מחקרים אלו מדגישה את העובדה, כי התנהגות העדר יכולה גם להיות גורם רב עוצמה בשיווק חברתי, ואם היא מיושמת כהלכה, יש לה פוטנציאל להניע שינוי גדול. ברור שלמנהיגי הדעה ולהשפעתם החברתית יש נגיעה במספר רב של אנשים בקרב קבוצות ההתייחסות שלהם, ולכן ביכולתם לשמש שופר כדי לעודד אחרים בכל כיוון שהוא.

• מם
• סלקטיביזם
• חרדה
• קולקטיב אימפקט
• מנטליות עדר

• שיזף רפאלי, עשית ולא גילית - האם אכן עשית?, באתר כלכליסט, 4 באוגוסט 2011
• אורית-קלייר ארזי, "וולנטיין" והפֶּתי הצרכני - אני קונה משמע אני קיים, באתר ynet, 14 בפברואר 2010
• האם צורה יכולה להמתיק?, אסף אביר, מוסף כלכליסט
• רון בריימן, שוב העדר נוהר, באתר ynet, 26 ביוני 2007
• המון ביחד - ההמון אינו מוטרף: הוא קבוצה של פרטים המשתפים פעולה מתוך אחווה ורצון להשיג מטרות משותפות ובשעת סכנה אף מגלים אלטרואיזם, מייקל בונד, אלכסון