תוכנית לימודים מתהווה היא גישת הוראה ודרך תכנון תוכניות לימודים המתמקדת בתגובתיות לתחומי העניין של ילדות כדי ליצור חוויות למידה משמעותיות. זו שיטה רלוונטיית לכל הגילאים. הגישה דוגלת בהשתתפות פעילה, בניית מערכות יחסים, חקירה עצמאית, שיטות פעולה גמישות וניתנות להתאמה, ולמידה מבוססת משחק. תוכנית הלימודים נבנית ביוזמת הילדה, תוך שיתוף פעולה איתה ובהתאמה לצרכיה. תומכי סגנון לימוד זה מאמינות שידע על התלמידה הוא המפתח להצלחה חינוכית (Cassidy, Mims, Rucker, & Boone, 2003; Crowther, 2005).

ברגע שמורות מזהות "עניין" נעשה סיעור מוחות כיצד ניתן ללמוד את נושא העניין לעומק. סיעור זה לרוב מניב מספר פעילויות משחק ברמות שונות. תוך כדי ביצוע פעילויות, המורה מתבוננת בילדים, ומשנה אותן בהתאמה לעניין גובר או לשינוי כיוון הלמידה. המורה מתעדת ומשקפת את יעילות הפעילויות. המורה יכולה לנהל מספר מחזורי תכנון בבת אחת עבור פעילויות או תוצרי למידה שונים.

(Cassidy et al., 2003; Crowther, 2005; Jones & Reynolds, 2011; Stacey, 2009a/2011b; Machlachlan et al., 2013; Wein, 2008; Wright, 1997).

במסגרות אלה, תוכניות למידה הן לרוב מתווה רופף (MachLachlan et al., 2013; Stacey, 2009). לעיתים קרובות יש שימוש ב"קורי למידה": רשת המראה אילו דברים ניתן ללמוד בנושא מסוים. (MachLachlan et al., 2013). עם זאת, חשוב להשתמש בקורים ככלי לפתיחת אפשרויות שאינן "תוכנית".

רעיון לנושא יכול לנבוע מדברים, אנשים, אירועים בסביבה, נושאים שעולים בכיתה וכו '. (MachLachlan et al., 2013; Stacey, 2009). לדוגמה, מורה עשוי לשמוע קבוצה של תלמידים שמקיימת דיון על חרקים ובכך ליצור קור למידה הבוחן את הכיוונים האפשריים במסע למידה על נושא החרקים. רעיונות עשויים להתעורר גם על ידי הצעת חוויות כגון טיול בשכונה, ביקור בעסקים מקומיים או קריאת ספרים.