PROFILPELAJAR.COM

תוכנית לונוחוד (באנגלית: Lunokhod, ברוסית: Луноход בתרגום: הולך-ירח) היא תוכנית סובייטית ורוסית לחקר הירח שמטרתה להנחית רוברים רובוטיים על הירח. התוכנית פעלה תחילה בין 1969 ל-1977 וכללה את הרוברים הראשונים לחקר מערכת השמש, והראשונים שנחתו על הירח. הלונוחוד הראשון ששוגר ב-1969, לונוחוד 1A, הושמד במהלך השיגור. לונוחוד 1 מ-1970 ולונוחוד 2 מ-1973 נחתו על הירח, ולונוחוד 3 מ-1977 לא שוגר. המשימות פעלו במקביל למשימות תוכנית זונד ותוכנית לונה. הלונוחודים תוכננו בעיקר כדי לשמש את המשימות המאוישות של ברית המועצות אל הירח (שמעולם לא יצאו לפועל) וגם לחקור את הירח ולשלוח ממנו תמונות. הלונוחודים הונחתו על הירח באמצעות חלליות לונה שנישאו על גבי משגרים מסוג פרוטון. הלונוחודים תוכננו במשרד לתכנון על שם לאבוצ'קין בראשות גאורגי בבקין.

מסיום משימות הלונוחוד, אף רובר לא נחת על גרם שמימי אחר עד למארס פאת'פיינדר שנחת ב-1997 במאדים. ב-2010, כמעט 40 שנה אחרי איבוד הקשר עם לונוחוד 1, המקפת לסקר הירח (LRO) איתרה את הרובר וצילמה אותו ואת עקבות מסלולו.^[1]

רוסקוסמוס הודיעה כי בשנת 2019 התוכנית תושק מחדש.

פיתוח

המטרה המקורית שתוכננה עבור תוכנית לונוחוד הייתה למצוא אתרי נחיתה מתאימים לנחיתות מאוישות ובסופו של דבר גם למושבת ירח. הרוברים תוכננו כך שישמשו כנקודות ציון דרך שישדרו אותות רדיו אל החלליות המאוישת שיבואו אל הירח ויסייעו בנחיתה מדויקת. כמו כן, הרובר תוכנן כך שקוסמונאוט יחיד יכול לרכב עליו כדי להגיע מהנחתת שלו לנחתת רזרבית למקרה של תקלה בנחתת שבה הגיע. בסופו של דבר שימש הרובר רק למחקר רובוטי של הירח אחרי נחיתתן של משימות אפולו המאוישות.

באמצע 1968, בכפר סודי בשם שקולנויה (Школьное) שליד סימפרופול, נבנה מרכז הבקרה של לונודרום (תחנת ירח) ושטח אימונים לצוות הבקרה. מגרש אימונים נבנה על פני שטח של 120 על 70 מטרים ודמה מאוד לפני השטח של הירח, וכלל 54 מכתשים (מלאכותיים) בקוטר של עד 16 מטרים וכ-160 אבנים מכל הגדלים. המגרש נבנה כדי לדמות את הירח ולבדוק את הרוברים באזור דומה למציאות. צוות הבקרה כלל 11 אנשים שהתחלפו במהלך המשמרת.^[2]

לפחות ארבעה רוברים נבנו תחת מספרי הזיהוי 201, 203, 204 ו-205.

לונוחוד 201

אחרי שנים של פיתוח סודי ואימונים שוגר הלונוחוד הראשון (8ЕЛ№201) ב-19 בפברואר 1969. מספר שניות לאחר השיגור הרקטה התפרקה והלונוחוד הראשון אבד. העולם גילה מה היה משאה המיוחד של הרקטה רק שנים לאחר מכן.

לונוחוד 1

אחרי אובדנו של הלונוחוד הראשון, החלו המדענים והטכנאים הרוסים לעבוד על הלונוחוד הבא. לונחוד 1 (8ЕЛ№203) היה הרובר הראשון משניים שנחתו בהצלחה על הירח במסגרת תוכנית לונוחוד. הלונחוד אחד נחת על גבי לונה 17. הלונוחוד 1 היה לרובר הרובוטי הראשון שנחת על גרם שמימי אחר.

לונה 17 שוגרה ב-10 בנובמבר 1970. 10 דקות לאחר השיגור הופעל השלב האחרון של המשגר ולונה 17 החלה במסעה אל הירח. אחרי שני תיקוני מסלול (ב12 וב-14 בנובמבר) הגיעה לונה 17 אל הירח ונכנסה למסלול סביבו ב-15 בנובמבר.

הנחתת נחתה בשלום בים הגשמים ב-17 בנובמבר 1970 וכשעתיים וחצי לאחר הנחיתה ירד הרובר מהנחתת באמצעות רמפות והציב את גלגליו על אדמת הירח. הרובר טייל על פני הירח עוצר לפעמים על מנת לטעון את עצמו בעזרת הפאנלים הסולאריים שלו. בלילות היה הרובר נכנס לתרדמת והיה מתעורר עם זריחת השמש.

מבנה הרובר

לונוחוד 1 היה מורכב מתא דמוי אמבט בעל כיסוי קמור שהוצב על שמונה גלגלים. הרובר צויד באנטנה קמורה, אנטנה סלילית, 2 מצלמות טלוויזיה, 4 טלפוטומטרים ומספר התקנים ניתנים להארכה שפגעו באדמת הירח כדי למדוד את צפיפותה.

ספקטרומטר וטלסקופ של קרני X יחד עם גלאי קרניים קוסמיות ומתקן לייזר גם כן הוצבו על הרובר. הרובר הונע על ידי סוללות שהוטענו במהלך היום הירחי על ידי פאנלים סולאריים שנמצאו מתחת לכיסוי הקמור של הרובר. במהלך הלילה הכיסוי היה יורד והתקן מבוסס פולוניום היה מחמם את הרובר ושומר על רכיביו הפנימיים בטמפרטורה שתאפשר להם לפעול ביום הבא.

גובה הרובר היה 135 ס"מ, אורכו 170 ס"מ ורוחבו 160 ס"מ. משקלו היה 840 ק"ג. לרובר היו 8 גלגלים, לכל גלגל ציר משלו, מעצור משלו ומנוע משלו. הרובר יכל לנוע במהירות מרבית של 2 קמ"ש.

לונוחוד 2

לונוחוד 2 (8ЕЛ№204) היה הרובר השני שנחת על הירח בהצלחה. הוא הוצב על הנחתת לונה 21 והם שוגרו ב-8 בינואר 1973 אל הירח אליו הגיעו ב-12 בינואר ונכנסו למסלול סביבו. הנחיתה בוצעה ב-15 בינואר והרובר ירד אל אדמת הירח. הרובר ירד מהנחתת וצילם את הנחתת ואת פני השטח. מטרת המשימה הייתה לקבל תצלומים מפני הירח, לבחון את התאורה הטבעית במקום כדי לברר אם הוא מתאים לביצוע תצפיות אסטרונומיות ולבצע את שאר הבדיקות שביצע לונוחוד 1.

ב-9 במאי נכנס הרובר לתוך מכתש עמוק. במהלך ניסיונות החילוץ השתפשף חלקו החיצוני בקיר המכתש והלוחות הסולריים שלו התכסו באבק. כאשר נסגרו הלוחות בלילה חדר האבק לפנים הרובר וכיסה את הרדיאטור. למחרת ראו המפעילים כי הטמפרטורה הפנימית של הרובר עולה, וב-11 במאי אבד הקשר עם הרובר.

לונחוד 2 היה פעיל במשך כ-4 חודשים בהם עבר מרחק של 37 ק"מ ממקום הנחיתה.

מבנה הרובר

הרובר צויד בשלוש מצלמות טלוויזיה SSTV. אחת מוקמה בראש הרובר ושלחה תמונות אל כדור הארץ ששימשו צוות בן 5 אנשים ששלחו פקודות נהיגה אל הרובר. לרובר היו עוד 4 מצלמות פנורמיות.

הרובר הונע על ידי בטריות שהוטענו במהלך היום הירחי על ידי פאנלים סולאריים שנמצאו מתחת לכיסוי הקמור של הרובר. במהלך הלילה הכיסוי היה יורד ובטריית פולוניום הייתה מחממת את הרובר ושומרת על רכיביו הפנימיים בטמפרטורה שתאפשר להם לפעול ביום הבא.

הרובר צויד גם בציוד מדעי לבחינת הקרקע, לבחינת קרני X סולאריים, אסטרופוטומטר לבחינת אור נראה וקרינה אולטרה סגולה, מגנטומטר, רדיומטר ומחזיר קרני לייזר (שפותח בצרפת).

לונוחוד 3

לונוחוד 3 (8ЕЛ№205) נבנה ותוכנן לשיגור ב-1977 אך בגלל חוסר תקצוב ומחסור במשגרים מעולם לא שוגר ונמצא כיום במוזיאון לאבוצ'קין ליד משרד התכנון על שמו בעיר חימקי.^[3]

תוצאות

במהלך 322 ימי הארץ שבהם פעל לונוחוד 1, הוא עבר מרחק של 10.5 ק"מ, שלח יותר מ-20,000 תמונות טלוויזיה ו-206 תמונות פנורמיות באיכות גבוהה. בנוסף הוא ביצע 25 אנליזות של הקרקע והשתמש בפנטרומטר שלו ב-500 אתרים שונים.

לונוחוד 2 פעל במשך כ-4 חודשים בהם עבר כ-37 ק"מ, והחזיק בשיא של מרחק נסיעה על גרם שמים אחר עד שנת 2014, אז השלים הרובר אופרטוניטי נסיעה של 40 ק"מ על מאדים. לונחוד 2 שלח 86 תמונות פנורמיות ויותר מ-80,000 תמונות טלוויזיה. הרובר ביצע גם בדיקות מדעיות.

מיקום ובעלות

עד ל-2010, מיקומו של לונוחוד 1 לא היה ידוע בוודאות. בשנות ה-70 נעשו ניסיונות לשליחת קרני לייזר אל הירח במטרה שיפגעו במחזיר קרני הלייזר של הרובר אולם אלה לא צלחו. ב-17 במרץ 2010, אלברט אבדראקימוב מצא את הנחתת והרובר בתמונה M114185541RC שנשלחה מהמקפת לסקר הירח^[4]^[5]. ב-22 באפריל, טום מורפיי (UCDS) וראסט מק'מילאן ממצפה הכוכבים אפאצ'י (Apache Point Observatory) שידרו קרן לייזר אל הרובר והקרן הוחזרה לכדור הארץ.^[1]

מיקומו של לונוחוד 2 ידוע ואותות לייזר מוחזרים ממנו. הבעלות על לונה 21 ולונוחוד 2 נמכרה בדצמבר 1993 על ידי איחוד Lavochkin ליזם מחשבים (שהוא גם בן של אסטרונאוט) בשם ריצ'רד גארייוט תמורת 68,500 דולר.